מאז פתיחת המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, חווה מדינת ישראל תמיכה אמריקנית היסטורית וחסרת תקדים. תמיכה זו באה לידי ביטוי בביקורים של הנשיא האמריקני ביידן, מזכירי המדינה וההגנה, מפקד פיקוד המרכז בצבא האמריקני, אספקת אמצעי לחימה, העברת תקציב של כ-10 מיליארד דולר (כ-63 אחוזים מתקציב הביטחון הכולל של מדינת ישראל), הטלת וטו במועצת הביטחון של האו"ם ועוד.

על ישראל להודות לעם האמריקני ולממשל האמריקני על תמיכתם ההדוקה וההיסטורית. עליה גם להיענות לדרישות מסוימות של הממשל האמריקני בלית ברירה (כגון הכנסת סיוע הומניטרי רק לדרום הרצועה, ורק מהצד של גבול מצרים), בשל הצורך בסיוע הביטחוני האמריקני. אולם עם זאת, אסור שישראל תיראה כמדינה נוספת של ארצות הברית. אם ישראל תיתפש כמי שתלויה בסיוע ובתמיכה האמריקנית, וחמור מכך – אף במאמץ המלחמתי (שליחת נושאות מטוסים וחימוש) – הדבר יחזק את טענות אויביה של ישראל, לפיהן ישראל היא קולוניה אמריקנית וקיומה תלוי ועומד בסיוע האמריקני. מציאות זו תחליש את ההרתעה הישראלית באזור ובעולם.

השתתפותו הפעילה של מזכיר המדינה האמריקני בדיון קבינט המלחמה בישראל – הוועדה החשובה ביותר של מדינת ישראל, בה מתקבלות ההחלטות המשמעותיות ביותר של המדינה – מעידה כי המעורבות האמריקנית נוגעת לא רק להיבטי הדיפלומטיה ויחסי החוץ של ישראל, אלא אף להתערבות במדיניות הלאומית הישראלית, ואולי גם לרמות של האסטרטגיה הצבאית.

לצד ההיענות לאמריקנים בנושאים מסוימים מאוד, החשובים ביותר לאינטרס הלאומי האמריקני, ושעליהם ישראל יכולה להתמקח ואולי לוותר (באופן זמני ומוגבל, ולאחר תמרונים ומשא-ומתן), על ישראל להבהיר לממשל האמריקני כי ישראל לבדה היא זו שתקבע את מטרות המלחמה ואת ניהול המלחמה. ישראל גם צריכה להבהיר לאמריקנים כי המציאות ברצועת עזה לאחר שחמאס וארגוני הטרור יוכרעו, תעוצב ותיקבע אך ורק בהתאם לאינטרסים הלאומיים והביטחוניים שלה. זאת מכיוון שכל פתרון עתידי בעזה ישפיע בראש ובראשונה על מדינת ישראל ועל תושביה, ובפרט תושבי דרום הארץ. על ישראל לטעון בפני האמריקנים כי היא תעשה את הכול על מנת לדאוג שהמציאות שהייתה בעבר, לא תחזור עוד, והדבר כולל פתרון מדיני ולא רק צבאי. טוב תעשה ישראל אם תגבש כבר מעתה מדיניות ברורה ליום שאחרי המלחמה בעזה, ותפעל על פיה. חשוב שישראל תדאג לעצב כבר עתה את המציאות ברמה המדינית, הדיפלומטית והתקשורתית (הכנת דעת הקהל).

יש להניח כי ככל שהמלחמה בעזה תימשך, כוחותיה של ארצות-הברית באזור המזרח התיכון יהיו חשופים למתקפות מצד מיליציות שיעיות – מציאות שכבר מתרחשת בימים האחרונים הן בסוריה והן בעיראק. ישראל יכולה לנצל את ההזדמנות לחיזוק ההרתעה האזורית – בעיקר מול חיזבאללה – ולהקרנת דימוי עוצמתי במזרח התיכון, כמי שמהווה נכס לארצות הברית ולא רק נטל התלוי בה. בהקשר זה, טוב תעשה ישראל אם תבצע תקיפות אוויריות משותפות ומתואמות עם הצבא האמריקני נגד יעדי המיליציות השיעיות בסוריה ואף בעיראק. ישראל וארצות הברית יכולות לשתף פעולה גם בכל הקשור למתקפות חשאיות במרחב הסב"ר (סביבת הרשת) נגד איראן וחיזבאללה, על מנת להרתיע אותן מלהיכנס למערכה נגד ישראל.

בכל הנוגע לזירה הצפונית, הרי שארצות הברית פרסמה אמנם הצהרות מרתיעות מסוימות נגד חיזבאללה ואיראן – כולל של הנשיא ביידן – אך הממשל האמריקני מקפיד להדגיש כי לא תהיה נוכחות של הצבא האמריקני בשטח הלחימה. הדבר מובן ולישראל ממילא אין צורך בכך, אך ישראל צריכה ללחוץ על הממשל האמריקני להדגיש כי מערכות ההגנה האוויריות באזור ונושאות המטוסים, יופעלו במקרה שבו חיזבאללה יפתח במלחמה נגד ישראל.

---

ד״ר עומר דוסטרי הוא מומחה לאסטרטגיה, צבא וביטחון לאומי. חוקר ב״מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון״ ובתנועת ״הביטחוניסטים״.