אחד המסרים המרכזיים של חג הסוכות הוא הארעיות של הקיום הארצי. במהלך החג אנחנו עוזבים את בתי הקבע ועוברים לגור בסוכה, המוגדרת בפי חז"ל "דירת עראי". בכך אנו אמורים להזכיר לעצמנו לא ללכת שולל אחרי מבנים גדולים וארמונות מפוארים, אלא להפנים שכל השהות בעולם הזה היא מצב זמני וחולף. נוסף לכך, נוהגים לקרוא במהלך החג את מגילת קהלת, שמשפט המפתח בה הוא "הבל הבלים, הכול הבל". משמעות המילה הבל איננה "שטויות", אלא משהו שמתפוגג ונעלם במהירות, כמו הבל פה. קהלת מודע לארעיות של החיים בעולם, לעובדה שהכול חולף ועובר, ומנסה להתמודד עם הקשיים הקיומיים של ההכרה בכך. ואכן, הוגים ופילוסופים לאורך הדורות הדגישו מצד אחד את היותם של החיים פרק זמן קצר וחטוף לעומת הנצח, ומצד שני ניסו למצוא בהם תוכן ומשמעות כדי לא ליפול לתהום של יאוש וניהיליזם.

החיים הם קצרים – על כך אין חולק. כמו שאומרים בתפילות יום כיפור: "כצל עובר, וכענן כלה, וכרוח נושבת, וכאבק פורח, וכחלום יעוף". השאלה היא מה קורה אחריהם, ואולי גם לפניהם? אם החיים בעולם הזה הם רק הבהוב קצר של קיום בין ריקנות אין-סופית לפניו ואחריו, אכן הדבר עלול להוביל לייאוש. אבל ייתכן שההפך הגמור הוא הנכון.

ד"ר ינס אמברטס (Jens Amberts) הוא פילוסוף שוודי שכתב ספר בשם "Why an Afterlife Obviously Exists", בו הוא מביא עדויות רבות של אנשים שחוו חוויות סף-מוות. כבר כתבתי כאן על הנושא הזה בעבר, אולם הנקודה המעניינת הפעם היא העובדה שרבים מהם תיארו את חווייתם כסוג של התעוררות, שבמהלכה נזכרו וקלטו שבעצם חייהם הארציים הם רק רגע חולף מקיומם הנצחי. הנה כמה ציטוטים כאלה:

"אתה יודע איך אנשים אומרים שזה כמו חלום? כאילו החיים זה כמו חלום ואז הממלכה האחרת היא העולם האמיתי?… החוויה שחוויתי על כדור הארץ הייתה כל כך קטנה ולא משמעותית, כל כך קצרה וזמנית, שיכולתי בקלות לשכוח אותה… כן, זה היה פשוט, זה היה כלום… למען האמת, אני חושב שכולנו סוג של נמצאים שם, אנחנו פשוט, אנחנו תופסים את עצמנו כאן כרגע. אבל אנחנו אף פעם לא עוזבים לגמרי את הממלכה הזו, אני לא חושב שאנחנו עוזבים… זו רק חוויה קטנה קצרה, זה הכול. זה כל מה שהחיים הם".

"אתה נצחי, יש לך מיליארדי חיים, אז אתה יודע שאתה הולך להיכנס רק כדי לחוות חוויה, גם אם [היא] עשויה להיחשב קשוחה, או קשה, או מפחידה, בעצם בחרת בזה בגלל שידעת שזו פשוט הולכת להיות חוויה, אתה יודע שזה לא עניין גדול. אתה מבין מהצד השני שהחלק הזה, החיים, הוא בעצם החלום, ואתה פשוט מתעורר אחריו. זה לא שונה מחלום אחד שהיה לך אתמול בלילה, מתוך חיים שלמים של חלומות. החיים האלה שיש לך עכשיו הם רק אחד מני רבים, זה רק בליפ".

"אתה פשוט יודע. אתה יודע הכול, הכול הוא חלק ממך, וזה פשוט כל כך יפה. זה היה נצח. זה כאילו שתמיד הייתי שם, ותמיד אהיה שם, שהקיום שלי על כדור הארץ היה רק רגע קצר מאוד".

"תקופת חיים אחת בכדור הארץ היא רק הבזק של הקיום שלנו, תמונה אחת מבין אלפים".

תיאורים דומים נמצאים בספריו של מייקל ניוטון, "מסע הנשמות" ו"גורלן של נשמות", בהם הוא מתאר כיצד סייע לאנשים באמצעות היפנוזה להיזכר בגלגולים קודמים ובמציאות העליונה שביניהם.

נניח שכל זה נכון. מה המשמעות לגבינו כאן ועכשיו? ראשית, חשוב להדגיש שאין בכך כדי להפחית מחשיבותם של החיים והפעולות בעולם הזה. אדרבה, על רקע זה מתברר שבאנו לכאן כדי למלא שליחות מסוימת, או ללמוד שיעורים מסוימים, ולכן עלינו להשקיע כדי להשלים את אותם יעדים. על כל פנים, מנקודת מבט זו הדברים מקבלים פרופורציות שונות לחלוטין. כל האירועים שמלחיצים, מכעיסים, מטרידים ומעליבים אותנו, נראים חסרי חשיבות כאשר מבינים ש"אנחנו כאן אורחים לרגע", כלשונו של אהוד בנאי, ו"זאת לא המסיבה שלנו". הוא הדין לגבי שאיפות ארציות מופרזות, כמו רדיפת עושר, כוח וכבוד – דומה הדבר לאדם הנוסע באוטובוס בדרך לפגישה חשובה, ומבזבז את זמנו בניסיונות לשפר את המושב שלו באוטובוס, במקום להתכונן כראוי לפגישה.

העולם הזה אמנם מתעתע בנו, עושה הכול כדי לנהל את רגשותינו ולמכור לנו אשליות, בסיוען של התקשורת, המדיה וגופים נוספים. אבל מי שזוכר שזה רק חלום ביעף, יוכל לפנות את דעתו מאותם הדברים ולהתמקד במה שחשוב באמת – בדברים שיישארו אתנו לנצח.

---

משה רט הוא רב ודוקטור לפילוסופיה כללית. בכתיבתו הוא משלב יהדות, פילוסופיה ותרבות פופולרית