יש סיפור על קנוט הגדול (995-1035), מלך אנגליה, דנמרק ונורווגיה בתקופה הוויקינגית. באחד הימים ציווה קנוט להציב את כס המלכות שלו בחוף הים בשעת עליית הגאות, ואז פנה בדבריו אל המים: "אתם המים כפופים לי. אף אחד מעולם לא העז להתנגד לפקודות המלכותיות שלי מבלי להיענש. אני מצווה עליכם, המים, שלא תתרוממו עוד, ולא תעלו על האדמה שלי. שלא תעזו להתיז על הגלימה או על שום איבר של המלך!" אבל הים, מן הסתם, בשלו. המים המשיכו להתרומם והתיזו בבוז על רגליו של המלך.

באופן מעט דומה, ממשלות ברחבי העולם מנסות בימים אלו להורות לתעשיית הרכב כיצד עליה להתנהל, ואף לעצב אותה מחדש. באמצעות תקנות, סובסידיות והתערבויות נוספות, הן מנסות לקבוע מהם סוגי כלי הרכב שייוצרו ויימכרו. המטרה: להוביל לשוק שמרביתו, אם לא כולו, כלי רכב חשמליים. האם זה יצליח?

בארה"ב הכריז ממשל ביידן, באפריל השנה, כי בשנת 2032 כ-67 אחוז מהמכוניות שיימכרו יהיו חשמליות^[1]. כדי לעודד את הצרכנים להשקיע בכלי רכב מסוג זה, מקצה הממשל 7.5 מיליארד דולר להקמת חצי מיליון עמדות טעינה חדשות. הממשל משקיע גם במענקים והלוואות ליצרניות כלי הרכב בסך 12 מיליארד דולר, שיינתנו ליצרניות שיגדילו את נתח כלי הרכב החשמליים שהן מייצרות. 3.5 מיליארד נוספים מוקצים למענקים לפיתוח וייצור סוללות מתקדמות. אלא שלעת עתה הפער בין הרצוי למצוי עדיין גדול. ב-2021 רק כ-3.2 אחוזים מכלל כלי הרכב שנמכרו בארה"ב היו חשמליים, וב-2022 שיעורם עלה ל-5.8 אחוזים בלבד^[2].

מצפון, בקנדה, הגדיר ממשל ג'סטין טרודו תוכנית שאפתנית אפילו יותר: עד 2026 כ-20 אחוז מכל כלי הרכב שיימכרו ברחבי קנדה צריכים להיות חשמליים, ובשנת 2030 יש לעמוד ביעד של 60 אחוז. הממשל הקנדי מצפה להשלים את התהליך ב-2035 – אז הוא ידרוש שכלל כלי הרכב שיימכרו במדינה יהיו חשמליים לחלוטין^[3].

כדי להשיג את היעד החליט הממשל להעניק 5,000 דולר קנדיים (כ-3,680 דולר) לכל אזרח הרוכש רכב חשמלי, ומרבית הפרובינציות הקנדיות מוסיפות מענק משלהן. בקוויבק למשל המענק מצטבר לסכום של 12,000 דולר קנדיים. אבל גם כאן יש עוד עבודה רבה עד ההגעה ליעד – בשנת 2022 רק 6.5 אחוזים מכלי הרכב שנמכרו בקנדה היו חשמליים.

היעד האירופי דומה – עד שנת 2035 כלל כלי הרכב שיימכרו במדינות האיחוד צריכים להיות חשמליים. כדי להשיג את היעד האירופי מדינות רבות משתמשות בהטבות מס למחזיקי כלי רכב חשמליים וגם במענקים לאלו הרוכשים כלי רכב כאלו. נתוני המכירות משנת 2022 מראים שבאירופה כלי הרכב החשמליים שכיחים יותר מאשר בצפון אמריקה – 12.1 אחוז מכלל כלי הרכב שנמכרו באיחוד במהלך השנה היו חשמליים^[4].

בינתיים יצרניות הרכב מסתכלות על המכירות ועל הרווחים, או ליתר דיוק ההפסדים הצפויים ממכירות כלי רכב חשמליים, וחוששות לעתידן. פורד למשל דיווחה שחטיבת כלי הרכב החשמליים שלה הפסידה ב-2022 כ-2 מיליארד דולר, והיא צופה שבשנת 2023 יעלו ההפסדים של החטיבה ל-3 מיליארד^[5].

פורד ככל הנראה תוכל לספוג את העלויות, אך חברות אמריקניות קטנות יותר, המתמקדות בייצור כלי רכב חשמליים, עשויות להתקשות לעמוד בעלויות הייצור הגבוהות לאור המחירים הלא יציבים של חומרי הגלם, בעיקר אלו של הסוללות^[6]. מסיבה זו טויוטה ופורד הודיעו שעל אף המענקים הממשלתיים, הן חוזרות להגביר את השקעתן בסוג אחר של כלי רכב הזוכה להתעניינות בקרב הצרכנים – מכוניות היברידיות.

סקר שערך מכון ABB Robotics and Automotive Manufacturing Solutions בקרב יצרני הרכב בעולם מצא גישה פסימית בנוגע לסיכויים להשגת היעדים שהציבו הממשלות המערביות בנושא. רק כ-11 אחוז מהיצרנים מאמינים שמעבר כזה לכלי רכב חשמליים יצליח במהלך שנות ה-30, בעוד כמעט 60 אחוז טוענים שלוחות הזמנים הנוכחיים אינם ריאליים^[7].

נותר להמתין ולראות אם הצו של הממשלות השונות, המנוגד לכללי השוק החופשי, יסתיים בסופו של דבר כמו פקודתו של קנוט הגדול למים, או ש"המים" (השוק) יחליטו להתיישר עם הצו, ואיזה מחיר זה יגבה מהם ומאיתנו. אגב, מסופר שמכיוון שקנוט הגדול הבין עניין הוא אמר לבסוף: "כוחם של מלכים חסר ערך וחסר תועלת. שום מלך אינו ראוי לתואר כזה, מלבד המלך השמימי, המצווה על השמים, הארץ והים".