כניסה
הרשמה לניוזלטר

רודיון רסקולניקוב, גיבור ספרו של דוסטוייבסקי, "החטא ועונשו", מוצא את עצמו בפני התלבטות קשה. הוא סטודנט…

ד"ר משה רט | 9 במאי 2023 | מחשבות | 5 דק׳

החיפוש אחר ה"חלקיק המוסרי"

רודיון רסקולניקוב, גיבור ספרו של דוסטוייבסקי, "החטא ועונשו", מוצא את עצמו בפני התלבטות קשה. הוא סטודנט עני ברוסיה, בעל שאיפות גדולות להתקדם בחיים ואף להיטיב לחברה, אולם לשם כך הוא זקוק לכסף. בעלת הבית שלו היא אישה זקנה וגלמודה, רעת מזג ושנואה על כולם. אם ירצח אותה וייקח את כספה, יוכל רסקולניקוב להגשים את כל חלומותיו. הוא יכול לעשות זאת בלי להיתפס, ואיש לא יצטער על מותה. אולם למרות כל השיקולים ההגיוניים, הן רסקולניקוב והן הקוראים מרגישים שמדובר בחטא נורא ואיום, ששום דבר אינו מצדיק אותו. אבל למה בעצם?

כ-120 שנה מאוחר יותר, בסרט "שליחות קטלנית 2", התייצב ג'ון קונור הילד מול הרובוט "המחסל", אותו מגלם ארנולד שוורצנגר, וקרא לעברו: "אתה לא יכול להסתובב ולהרוג אנשים סתם כך!" המחסל, אטום וחסר רגשות מאחורי משקפי השמש שלו, שאל בפשטות: "למה?" קונור הצעיר נותר מבולבל וללא תשובה. ובאמת, למה?

המוסר הוא תופעה מופלאה בבריאה, כמעט על טבעית. לכל יצור חי יש שאיפות טבעיות לשרוד, לשגשג, להשיג הנאות ולהתרחק מכאב. אולם התחושות המוסריות של בני האדם מורות לנו פעמים רבות לפעול בניגוד מוחלט לתשוקות הכי בסיסיות הללו. בשם המוסר, אנשים נדרשים, פעמים רבות, לכבוש את ייצרם, לוותר על מימוש תשוקותיהם הגדולות ביותר, להקריב את נוחיותם, ממונם ורכושם, ולפעמים, אפילו, להקריב את חייהם. כך למשל, אוסר המוסר ליטול את חייו של אדם אחר, גם אם אפשר להרוויח מכך הרבה מאוד, ואפילו אם אדם יאבד את חייו בשל כך. הדרישה המוסרית הזו מוטמעת בנו חזק כל כך, שחכמי הגמרא לא ראו צורך לבסס אותה על הכתובים, אלא על סברה פשוטה. כאשר פנה אדם אחד לרבה וסיפר לו שאדון עירו ציווה עליו להרוג מישהו, או שיהרוג אותו, השיב לו רבה: "מה ראית שדמך אדום יותר מדמו?" (סנהדרין עד, א). הסברה נשמעת הגיונית, אבל לכאורה התשובה המתבקשת לכך היא: "עצם העובדה שזה דמי שלי, הופכת אותו לחשוב יותר עבורי מאשר דמו של אחר!" מדוע עליי למות, לדכא את יצר החיים הבסיסי ביותר שלי, כדי שמישהו אחר יוכל לחיות?

Shutterstock

שתפו: