כניסה
הרשמה לניוזלטר

"אין יותר בנקים? אז מה נעשה עכשיו?" – "מה שאנחנו רוצים". בשורות אלה מסתיים הסרט "לשחרר…

ד"ר משה רט | 9 בנובמבר 2022 | מחשבות | 3 דק׳

לעשות רק מה שאנחנו רוצים זו ממש לא תוכנית עבודה

"אין יותר בנקים? אז מה נעשה עכשיו?"

– "מה שאנחנו רוצים".

בשורות אלה מסתיים הסרט "לשחרר את גאי" (2021), שגיבורו, בחור נחמד בשם גאי, מגלה יום אחד שהעולם בו הוא חי הוא בעצם משחק מחשב, והוא וכל חבריו אינם אלא דמויות וירטואליות המתוכנתות להתנהג בצורה קבועה ומוגדרת.

כמו בכל סרט אמריקני טיפוסי, גם כאן המסר קורא למרוד נגד הממסד והמערכת המדכאים, וליצור אוטופיה של חופש שבה כולם יכולים לעשות, ובכן, מה שהם רוצים. ברגע שמגיעים ליעד הזה, מסתיים הסרט בתחושה של "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". אבל אילו היינו ממשיכים לעקוב אחרי חייהם של אותם אנשים חופשיים, מה היינו רואים?

חופש. שוויון. זכויות אדם. אלה הם הערכים הדומיננטיים בעולם המערבי בימינו. אבל אם נתבונן בהם לרגע, נגלה שהמשותף לכולם הוא שכולם ערכים שליליים. "שליליים" לא במובן שהם גרועים או רעים, אלא שהגדרתם היא על דרך השלילה בלבד. הם אינם מורים לאדם איך לחיות, אלא איך לא לחיות. חופש שולל דיכוי. שוויון שולל אפליה. זכויות אדם שוללות פגיעות ועוולות מסוגים שונים. הכול טוב ויפה, אבל נניח שבוקר אחד נתעורר ונגלה שאין יותר דיכוי, אפליה ועוולות בעולם, יש שוויון זכויות מלא לכולם, אין מלחמות ואפילו אין פשע ועוני. השאלה המתבקשת תהיה – מה עושים עכשיו? מה היעד הבא? האם יש עוד פסגות לשאוף אליהן?

מספר יצירות בולטות מזהירות מפני הקלות שבה האוטופיה עשויה להפוך לדיסטופיה. "עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי, שפורסם כבר ב-1932, מתאר מציאות בה האנושות פתרה את כל בעיותיה, ובני האדם מבלים את חייהם בין סמים לאורגיות פרועות. כל יצר בא על סיפוקו מיד, לכל אי נוחות יש כדור הרגעה, והאנושות הופכת לאספסוף רדוד, שטחי, מנוון, ללא כל יכולת לחשיבה מעמיקה, ללא כל שאיפה ליצירה כלשהי או להגשמת ערכים. בניגוד לספר "1984", המתאר משטר של דיכוי טוטאלי, האקסלי מתאר מציאות של חופש טוטאלי, ומראה שהיא יכולה להיות מטרידה לא פחות. מי שחי באותה חברה אפילו לא מבין מה הבעיה: כולם נהנים, אין סבל ומחלות, מה רע? אבל לנו, כקוראים שטרם הושחתו כליל, ברור שכל זה שגוי ומעוות. חיים נטולי משמעות, בלא כבוד, ללא קדושה או מודעות אינם יכולים להיות תכלית הקיום האנושי.

סרט עם מסר דומה הוא Wall-E של דיסני, שבו מתואר כיצד עזבו בני האדם את כדור הארץ המזוהם ועברו לגור בספינת חלל, שם רובוטים דואגים לכל צרכיהם. לאחר שהתנוונו לגושי שומן רופסים, מבלים האנשים את כל ימיהם ברביצה על כורסאות נוחות מול מסכי מחשב, בעיסוק באפליקציות טיפשיות ובצפייה בסרטונים רדודים. זו אינה חברה יצרית ותאוותנית כמו אצל האקסלי, אלא חברה שבה אפילו היצרים כבר אינם קיימים. אהבה, תשוקה, התרגשות, תקווה, רוממות רוח – כל אלה נעלמו והשאירו מאחוריהם מוחות רדומים, הצפים להם בנחת בבריכה של אנדורפינים. גם כאן, אותם אנשים אינם מרגישים שקיימת בעיה כלשהי. רק בסוף הסרט הם נזכרים שלא כך אמורים להיראות חיים אנושיים, והם בוחרים לחזור לכדור הארץ. לחיים מלאים, עם כל העמל, הקושי, המאמצים, היזע והדמעות הכרוכים בכך.

יצירה שלישית ראויה לציון היא "שחקן מספר אחת" – ספר וסרט שבהם קיימת לצד העולם הרגיל מציאות וירטואלית בשם "אואזיס", שכל אדם יכול להתחבר אליה כרצונו, ולהיות בה מה שהוא רוצה. כצפוי, אנשים רבים מעדיפים לזנוח את חובותיהם כלפי העולם הרגיל, הקודר והמדכא, ולבלות כמה שיותר מזמנם בתוך העולם הווירטואלי חסר הגבולות. אולם גם הפעם מבין הגיבור לבסוף שאין זו הדרך הנכונה, ושיש לכבות מדי פעם את "אואזיס" כדי לאפשר לאנשים חיים מלאים ואמיתיים.

היצירות האלה ממחישות שלא די לנו בערכים שליליים. הקיום האנושי אינו מתמצה בביטול הסבל ומקסום ההנאות. נועדנו לחיות חיים מלאים, חיים בעלי תוכן, ערכים, אידיאלים ושאיפות גבוהות. כל הדתות, הפילוסופיות וההוגים הקדומים, ממזרח וממערב, הציבו לאדם מטרות אישיות לשאוף אליהן: מידות טובות, מודעות עצמית, חיבור למציאות רוחנית, השגת תובנות והארות, פיתוח השכל והכרה בתכלית קיומם של האדם והעולם. שקיעה בחיים של ניוון ויצרים מוותרת על כל המעלות המייחדות את האדם, והופכת אותו לבעל חיים ירוד, מה שמנוגד לתכלית שלשמה נברא.

ככל שהאנושות צועדת לקראת ה"סור מרע", עלינו להיערך לשלב של "עשה טוב" – מה עושים ביום שאחרי השחרור? אלו ערכים חיוביים יש לנו? כיצד אמורים להיראות האדם האידיאלי, החברה האידיאלית והעולם האידיאלי? לעשות "מה שאנחנו רוצים" זו ממש לא תשובה טובה. כדי שלא נתדרדר לתרחישי הבלהות דלעיל, עלינו לברר קודם כל מה באמת אנחנו רוצים.


משה רט הוא רב ודוקטור לפילוסופיה כללית. בכתיבתו הוא משלב יהדות, פילוסופיה ותרבות פופולרית

לעשות רק מה שאנחנו רוצים זו ממש לא תוכנית עבודה

"אין יותר בנקים? אז מה נעשה עכשיו?" – "מה שאנחנו רוצים". בשורות אלה מסתיים הסרט "לשחרר…

ד"ר משה רט | 9 בנובמבר 2022 | מחשבות | 5 דק׳

Moviestore Collection Ltd/Alamy Stock Photo

"אין יותר בנקים? אז מה נעשה עכשיו?"

– "מה שאנחנו רוצים".

בשורות אלה מסתיים הסרט "לשחרר את גאי" (2021), שגיבורו, בחור נחמד בשם גאי, מגלה יום אחד שהעולם בו הוא חי הוא בעצם משחק מחשב, והוא וכל חבריו אינם אלא דמויות וירטואליות המתוכנתות להתנהג בצורה קבועה ומוגדרת.

כמו בכל סרט אמריקני טיפוסי, גם כאן המסר קורא למרוד נגד הממסד והמערכת המדכאים, וליצור אוטופיה של חופש שבה כולם יכולים לעשות, ובכן, מה שהם רוצים. ברגע שמגיעים ליעד הזה, מסתיים הסרט בתחושה של "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". אבל אילו היינו ממשיכים לעקוב אחרי חייהם של אותם אנשים חופשיים, מה היינו רואים?

חופש. שוויון. זכויות אדם. אלה הם הערכים הדומיננטיים בעולם המערבי בימינו. אבל אם נתבונן בהם לרגע, נגלה שהמשותף לכולם הוא שכולם ערכים שליליים. "שליליים" לא במובן שהם גרועים או רעים, אלא שהגדרתם היא על דרך השלילה בלבד. הם אינם מורים לאדם איך לחיות, אלא איך לא לחיות. חופש שולל דיכוי. שוויון שולל אפליה. זכויות אדם שוללות פגיעות ועוולות מסוגים שונים. הכול טוב ויפה, אבל נניח שבוקר אחד נתעורר ונגלה שאין יותר דיכוי, אפליה ועוולות בעולם, יש שוויון זכויות מלא לכולם, אין מלחמות ואפילו אין פשע ועוני. השאלה המתבקשת תהיה – מה עושים עכשיו? מה היעד הבא? האם יש עוד פסגות לשאוף אליהן?

מספר יצירות בולטות מזהירות מפני הקלות שבה האוטופיה עשויה להפוך לדיסטופיה. "עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי, שפורסם כבר ב-1932, מתאר מציאות בה האנושות פתרה את כל בעיותיה, ובני האדם מבלים את חייהם בין סמים לאורגיות פרועות. כל יצר בא על סיפוקו מיד, לכל אי נוחות יש כדור הרגעה, והאנושות הופכת לאספסוף רדוד, שטחי, מנוון, ללא כל יכולת לחשיבה מעמיקה, ללא כל שאיפה ליצירה כלשהי או להגשמת ערכים. בניגוד לספר "1984", המתאר משטר של דיכוי טוטאלי, האקסלי מתאר מציאות של חופש טוטאלי, ומראה שהיא יכולה להיות מטרידה לא פחות. מי שחי באותה חברה אפילו לא מבין מה הבעיה: כולם נהנים, אין סבל ומחלות, מה רע? אבל לנו, כקוראים שטרם הושחתו כליל, ברור שכל זה שגוי ומעוות. חיים נטולי משמעות, בלא כבוד, ללא קדושה או מודעות אינם יכולים להיות תכלית הקיום האנושי.

סרט עם מסר דומה הוא Wall-E של דיסני, שבו מתואר כיצד עזבו בני האדם את כדור הארץ המזוהם ועברו לגור בספינת חלל, שם רובוטים דואגים לכל צרכיהם. לאחר שהתנוונו לגושי שומן רופסים, מבלים האנשים את כל ימיהם ברביצה על כורסאות נוחות מול מסכי מחשב, בעיסוק באפליקציות טיפשיות ובצפייה בסרטונים רדודים. זו אינה חברה יצרית ותאוותנית כמו אצל האקסלי, אלא חברה שבה אפילו היצרים כבר אינם קיימים. אהבה, תשוקה, התרגשות, תקווה, רוממות רוח – כל אלה נעלמו והשאירו מאחוריהם מוחות רדומים, הצפים להם בנחת בבריכה של אנדורפינים. גם כאן, אותם אנשים אינם מרגישים שקיימת בעיה כלשהי. רק בסוף הסרט הם נזכרים שלא כך אמורים להיראות חיים אנושיים, והם בוחרים לחזור לכדור הארץ. לחיים מלאים, עם כל העמל, הקושי, המאמצים, היזע והדמעות הכרוכים בכך.

יצירה שלישית ראויה לציון היא "שחקן מספר אחת" – ספר וסרט שבהם קיימת לצד העולם הרגיל מציאות וירטואלית בשם "אואזיס", שכל אדם יכול להתחבר אליה כרצונו, ולהיות בה מה שהוא רוצה. כצפוי, אנשים רבים מעדיפים לזנוח את חובותיהם כלפי העולם הרגיל, הקודר והמדכא, ולבלות כמה שיותר מזמנם בתוך העולם הווירטואלי חסר הגבולות. אולם גם הפעם מבין הגיבור לבסוף שאין זו הדרך הנכונה, ושיש לכבות מדי פעם את "אואזיס" כדי לאפשר לאנשים חיים מלאים ואמיתיים.

היצירות האלה ממחישות שלא די לנו בערכים שליליים. הקיום האנושי אינו מתמצה בביטול הסבל ומקסום ההנאות. נועדנו לחיות חיים מלאים, חיים בעלי תוכן, ערכים, אידיאלים ושאיפות גבוהות. כל הדתות, הפילוסופיות וההוגים הקדומים, ממזרח וממערב, הציבו לאדם מטרות אישיות לשאוף אליהן: מידות טובות, מודעות עצמית, חיבור למציאות רוחנית, השגת תובנות והארות, פיתוח השכל והכרה בתכלית קיומם של האדם והעולם. שקיעה בחיים של ניוון ויצרים מוותרת על כל המעלות המייחדות את האדם, והופכת אותו לבעל חיים ירוד, מה שמנוגד לתכלית שלשמה נברא.

ככל שהאנושות צועדת לקראת ה"סור מרע", עלינו להיערך לשלב של "עשה טוב" – מה עושים ביום שאחרי השחרור? אלו ערכים חיוביים יש לנו? כיצד אמורים להיראות האדם האידיאלי, החברה האידיאלית והעולם האידיאלי? לעשות "מה שאנחנו רוצים" זו ממש לא תשובה טובה. כדי שלא נתדרדר לתרחישי הבלהות דלעיל, עלינו לברר קודם כל מה באמת אנחנו רוצים.


משה רט הוא רב ודוקטור לפילוסופיה כללית. בכתיבתו הוא משלב יהדות, פילוסופיה ותרבות פופולרית

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
הניסוי המסוכן בעולם חוזר, הפעם עם גב ממשלתי

רקפת תבור

באפריל 2021 כתבתי כאן על ניסוי קיצוני שעורר התנגדויות ובוטל מעט לפני צאתו לדרך. צוות חוקרים מאוניברסיטת הרווארד...

הטירוף החודשי נמשך #11

פולי קורקט

1. קוראי הטור יודעים ששני ביטויים נפוצים מאוד בארה"ב העכשווית הם "פריבילגיה לבנה" ו"גזענות מערכתית". הרעיון פשוט: כל האנשים הלבנים...

האם הגיע הזמן שצה"ל יהפוך לצבא מקצועי?

ירון בוסקילה

מזה שנים רבות מודל "צבא העם" ההיסטורי, יציר כפיו של דוד בן גוריון, נמצא תחת לחצים הולכים וגוברים לשינוי. סקר מיוחד שערך המרכז...

פאודה – סדרת מתח מאוזנת או פיגוע הסברתי?

ירון בוסקילה

העונה הרביעית של "פאודה" הסתיימה, וכמו קודמותיה, תנחל גם היא ככל הנראה הצלחה מסחררת ברשתות הטלוויזיה בעולם. מעולם לא...

האם העולם מבריא כשהאנושות חולה

ד"ר משה רט

"יותר מכול הם אוהבים להרוס...להרוס...ולהרוס". את המילים האלה, שנאמרו על רקע סצנות קודרות של בנייני ענק קורסים ופיצוצים...

חלון אוברטון מכה שנית, והפעם: לגליזציה של סמי הזיה בישראל

דינה גורדון

עד לפני מספר שנים הדעה המקובלת בממסד הרפואי ובציבור הרחב הייתה שצריכת סמים פְּסִיכֶדֶלִיִּים כמו אל אס...

הטירוף החודשי נמשך #10

פולי קורקט

מנהלים ומפיקים בחברת דיסני הצהירו במהלך פגישה פנימית שהתקיימה במארס השנה, כי הם פועלים להציג דמויות מובילות בסרטים ובתוכניות...

כיצד להבריא את מערכת החינוך

מוטי היינריך

בסוף אוגוסט המשיך שר האוצר, אביגדור ליברמן, את מסורת שרי החינוך והאוצר שקדמו לו: מול דרישות המורים לעלייה בשכר ואיומים בשביתה, הוא...

שתפו: