1.

אפתח הפעם את הטור בנושא שונה מעט. חברת Aspire Food Group הודיעה כי סיימה להקים את "מפעל ייצור החלבונים האלטרנטיבי" הגדול בעולם, ותפיץ מדי שנה כשני מיליארד חרקים לאכילה ברחבי קנדה וארה"ב. החברה דיווחה שכבר קיבלה הזמנות לשנתיים הבאות^[1].

חישבו על צרצרים – קיימים כ-900 מינים שלהם שלאחר בישול נכון אפשר, מתברר, לאכול. יאמי! אבל מדוע שבכלל נרצה לאכול אותם? "צרצרים נחקרים כעת כמזון-על עתיר בחלבון. הם מכילים סיבים וכבר נמצאים בחנויות מכולת ובמסעדות. יש להם טביעת רגל סביבתית קטנה יותר מאשר למקורות חלבון מסורתיים", נכתב באתר התעשייה הקנדית שדיווח על כך.

כפי שניתן להבין, הנושא הסביבתי נמצא בלב המאמץ הזה, ולא, כפי שניתן היה לחשוב, הרצון להתמודד עם בעיות בתעשיית הבשר. אנשים המקדמים זאת טוענים שמדובר בצעד "הכרחי" נוסף לטיפול במשבר האקלים, הדורש צמצום של פליטות הפחמן הדו-חמצני לאוויר. לעופות או לבקר, הם מסבירים, יש "טביעת רגל פחמנית גדולה" – שהיא סך כל גזי החממה הנפלטים לאוויר מפעילות סביבם.

ובאמת, למה לאכול עופות כשאפשר לאכול חרקים? למען הדיוק והתיאבון אין המדובר רק בצרצרים, אלא גם ברימות ובתולעים, כפי שמציעה פרופ' אמנדה ליטל מאוניברסיטת ואנדרבילט בנשוויל, טנסי, במאמר שפרסמה באתר החדשות בלומברג^[2]. תולעים, הסבירה פרופ' ליטל, "סוללות את הדרך למקור אלטרנטיבי לחלבונים שצריך למלא תפקיד קריטי בהזנת עולם חם ומאוכלס יותר".

בווילס כבר עלתה הצעה להאכיל ילדי בית ספר יסודי בחרקים, בהם זחלים של חיפושיות קמח וצרצרים. מדובר בפרויקט האכלה שמובילים אנשי אקדמיה מאוניברסיטת קרדיף ואוניברסיטת מערב אנגליה^[3]. החוקרים קיבלו גב מהאיחוד האירופי, שאישר בדצמבר 2021 כי חרקים כמו חגבים וזחלי חיפושית הקמח, הם "מזונות חדשים". האיחוד אף יצר רגולציה לייצור ושיווק שלהם בחנויות^[4]. החרקים מותרים למכירה בצורה קפואה, מיובשת וכאבקה.

בפברואר השנה פרסם הפורום הכלכלי העולמי מאמר באתר האינטרנט שלו שציין "חמש סיבות מדוע אכילת חרקים יכולה להפחית את שינויי האקלים"^[5]. המאמר פורסם על ידי שתי חוקרות באוניברסיטת אינדיאנה, ומטרתו הייתה לשכנע אותנו מדוע אכילת חרקים נחוצה כעת, וכיצד להתחיל לאכול אותם. שלוש שנים  קודם לכן החל הפורום להכין את השטח לאכילת חרקים, כאשר פרסם ב-2019 מאמר שהסביר כיצד ניתן להכשיר אנשים ליהנות מצריכת "מזון" שעל פני השטח נשמע מגעיל^[6].

לצד מכירת חרקים בצורה מיובשת או קפואה, היצורים הקטנים ישווקו לציבור גם בתוך מאכלים מוכרים – ספגטי בולונז שבשרו עשוי מחרקים כתושים או המבורגר ידידותי לסביבה עשוי חגבים.

2.

בריאיון שפורסם במגזין אפוק בחודש יולי (גיליון 359), התריע ד"ר קולין רייט, ביולוג אבולוציוני, כי כתבי עת מדעיים, בהם Nature, החלו לטעון כי לניסיון לסווג את המין הביולוגי שלנו על בסיס איבר המין איתו נולדנו והגנטיקה שלנו – "אין שום בסיס מדעי"^[7]. במילים פשוטות: אין יותר רק זכר ונקבה ביולוגיים אלא "ספקטרום" שבתוכו יכול להיוולד האדם. בתור ביולוג, ד"ר רייט לא יכול היה לשתוק על כך, והסביר מדוע אמירות כאלה מנוגדות למדע.

בדיעבד גיליתי שאחרי ירידת הכתבה לדפוס פרסם ארגון הבריאות העולמי הודעה כי בכוונתו לעדכן את "מדריך המגדר" שלו "הנמצא בשימוש נרחב"^[8]. בארגון הסבירו כי ההחלטה לעדכן את המדריך נעשתה "לאור עדויות מדעיות חדשות והתקדמות רעיונית בנושא מגדר, בריאות והתפתחות".

על אילו "עדויות מדעיות" מדובר? ההודעה לעיתונות שפרסם הארגון מציינת, בין היתר, כי חלק מהממצאים החדשים שייכנסו למדריך הם ש"מין [ביולוגי] אינו מוגדר לזכר או לנקבה".

וכך, אם נדמה היה שהנושא רחוק מאיתנו או שייקח עוד זמן עד שיחדור למיינסטרים, בא הארגון האחראי בין היתר לטיפול במגפות, והחליט לקדם באופן רשמי מגפה תפיסתית חדשה. מגפה המבטלת את המדע הבסיסי ביותר, הקובע כי יש זכר ביולוגי (המאופיין בתאי זרע) ונקבה ביולוגית (המאופיינת בביציות).

3.

אם זה לא ביזארי מספיק עבורכם, פעילי מגדר מנסים כעת להשפיע גם על תחום הארכיאולוגיה, כדי שאנתרופולוגים יימנעו מסיווג שרידי אדם הנמצאים בחפירות כזכר או כנקבה. הסיבה? לא ידוע כיצד אנשים עתיקים הזדהו.

אין זו בדיחה. לארכאולוגים ולאנתרופולוגים יש שיטות ידועות לזהות אם גופה מסוימת שייכת לזכר או לנקבה, למשל בהתבסס על גודל וצורת העצמות. את כל זה רוצים כעת לשנות אקטיביסטים החודרים אט אט לתחום.

ד"ר ג'ניפר רף, למשל, המלמדת באוניברסיטת קנזס, פרסמה בפברואר השנה ספר חדש בשם "מקור: ההיסטוריה הגנטית של אמריקה". בספר היא טוענת שאין חלוקה מסודרת בין זכר לנקבה מבחינה פיזית או גנטית, ומציעה כי מדענים יפסיקו לקבוע את המגדר של שלדים בני אלפי שנים, פשוט מכיוון שאין להם מושג האם הצייד ההוא הזדהה כגבר או כאישה^[9].

טענה דומה השמיעה אמה פלדינו, סטודנטית אקטיביסטית המועמדת לתואר שני באוניברסיטה קנדית. "אתם אולי מכירים את הטיעון שארכיאולוגים שימצאו את העצמות שלכם יום אחד, יקבעו את המגדר שלכם בהתאם למגדר שאיתו נולדתם, בלי קשר לשאלה אם עשיתם שינוי", היא כתבה בטוויטר, לא לפני שהוסיפה: "הרשו לי להסביר לכם מדוע זה בולשיט"^[10].

עוד קודם, ביולי 2021, הוקמה קבוצת עבודה טרנסית שמטרתה "לחקור דרכים שבהן הסטנדרטים הנוכחיים בתחום הזיהוי האנושי הפורנזי עושים שירות רע לאנשים שאינם מתאימים בבירור לבינאריות המגדרית". הקבוצה ציינה כי תחקור "גישה מגדרית מרחיבה לזיהוי בני אדם באמצעות סריקה של מאגרי מידע חסרים ולא מזוהים, בחיפוש אחר רמזים קונטקסטואליים כגון מנוח שלבש ביגוד שהתאים למגדר שאינו זהה למין שלו"^[11].

4.

בחזרה לד"ר רייט. החודש פרסם הביולוג מכתב רשמי ששלחה "האקדמיה לרפואת הנקה" בארה"ב לבתי חולים בשנת 2021^[12]. האקדמיה לרפואת הנקה אחראית ליצור פרוטוקולים להתנהלות אחידה של רופאים, אחיות ואנשי בריאות הציבור.

המכתב שהאקדמיה הוציאה וד"ר רייט פרסם, הוא "קו מנחה" לשימוש בשפה בתחום "הזנת תינוקות והפרשת חלב", נכתב בכותרתו. המכתב מגדיר "מונחים מסורתיים" כמו "חלב אם" ואז מציע חלופות: "חלב אנושי", "חלב הורה" והמגוחך מכול: "חלב אב".

כן, חלב אב במקום חלב אם. שינויים נוספים שהופיעו בו: במקום "אם יולדת" – "הורה הריוני"; ובמקום "הנקה" (breastfeeding) – מילה מגוחכת כל כך שלא ניתנת לתרגום: chestfeeding.

ד"ר רייט סיפר כי המכתב הועבר לו מאישה העובדת כאחות במחלקת יולדות באחד מבתי החולים בארה"ב. היא סיפרה כי הטרמינולוגיה הזו מיושמת בבית החולים, וכי "אחיות ואנשי בריאות אחרים נדרשים לשאול כל מטופל באיזה מונחים הם רוצים שישתמשו כאשר הם מטפלים בהם"^[13]. רייט הוסיף כי "אמנם המדיניות הזו מוצגת כדבר היוצר אווירה ידידותית בבית החולים, אבל אני חושב שרוב האנשים היו מעדיפים שיטפלו בהם אחיות הממוקדות בדברים חשובים יותר כמו תרופות והמינון הנכון שלהן, מאשר שיקדישו את 'הנדל"ן' הנפשי שלהן לשינון רשימות של טרמינולוגיה מטופשת".