אקדח המופיע במערכה הראשונה סופו לירות במערכה האחרונה, קובע העיקרון שניסח המחזאי הידוע אנטון צ'כוב. לגורמי הביטחון בישראל ברור כי "האקדח שהופיע" בסבבי הטרור האחרונים בהם השתתפו חלק מאזרחי ישראל הערבים, עלול לחזור במערכה הבאה, ולהיות מסוכן יותר. כלי נשק שהצטברו בחברה הערבית במשך שנים ארוכות, מוסבים לאחרונה מכלי נשק פליליים לכלי נשק למטרות טרור על רקע לאומני.

ב-21 באוגוסט 2021 דנה הוועדה לביטחון פנים בכנסת בסוגיית כלי הנשק הפליליים המצויים בעיקר בחברה הערבית. המשטרה דיווחה בדיון כי אין בידיה מידע מדויק באשר לכמות כלי הנשק הלא חוקיים. זאת לאחר ששלושה חודשים קודם לכן ציין השר לביטחון פנים דאז, בהסתמך על הצהרת המשטרה משנת 2013, כי החברה הערבית מחזיקה בידיה מאות אלפי כלי נשק לא חוקיים.

חוסר היכולת של הגוף המופקד על ביטחון הפנים של מדינת ישראל להעריך את כמות כלי הנשק הלא חוקיים היה תמוה עד מאוד. הדבר מצביע אולי על ניסיון להימנע ממבוכה לנוכח המחדל המודיעיני הגדול של המשטרה ושל השב"כ, ועל חוסר שיתוף הפעולה והתיאום המודיעיני בין הגופים. מי שבעיקר חיזק את ההבנה כי ממדי כמויות הנשק הפכו לבעיה אסטרטגית משמעותית עבור מדינת ישראל היה ראש הממשלה דאז נפתלי בנט כשטען, ב-9 בנובמבר 2021, כי "במשך שנים נבנה כאן אחד ממצבורי הנשק הבלתי חוקיים הגדול ביותר במזרח התיכון".

לאור ההבנה כי חלקים בחברה הערבית חמושים בממדים מבהילים, ואף ממשיכים להתחמש ללא מעצורים, השאלה הגדולה שצריכה להישאל היא מהם מקורות כלי הנשק? שאלה חשובה נוספת היא: האם ישנה יד מכוונת להתחמשות הגוברת הזו, ואם כן מהן מטרותיה?

לשאלה הראשונה התייחס לא אחר מאשר ח"כ אחמד טיבי, אשר טען כי רוב כלי הנשק מגיעים מצה"ל, והוא רואה בו האחראי הבלעדי לבעיה הגדולה הפוגעת בביטחון הפנים של מדינת ישראל. אולם, די בבדיקה פשוטה בהסתמך על דיווחי צה"ל כדי לדחות טענה זאת. במהלך העשור האחרון דיווח צה"ל כי מדי שנה נגנבים 70-25 כלי נשק. בחישוב פשוט, על פני 20 שנים כמות הנשק שנגנבה מצה"ל לא עלתה על 1,400 כלי נשק, וזאת לפני התייחסות לעובדה שחלק מכלי הנשק נתפסו והוחזרו למאגר הצה"לי.

אם כן, מהיכן מגיעים כלי הנשק לחברה הערבית? בהסתמך על דברי המשטרה מהוועדה לביטחון פנים בכנסת, קיימים שני מקורות עיקריים: 1. גניבות. כלי נשק נגנבים לא רק מצה"ל, אלא גם מבתים ומחברות שמירה. 2. הברחות מירדן, מלבנון ומהרשות הפלסטינית – זהו רוב-רובו של הנשק הלא חוקי המגיע לישראל.

בשל העובדה המטרידה שרוב כלי הנשק מגיעים מחוץ לגבולות המדינה, השאלה השנייה מקבלת משנה תוקף. האם ייתכן כי ההתחמשות הינה חלק מתוכנית של גורמי טרור מחוץ ומבית לחמש את החברה הערבית ולהסב את כלי הנשק משימוש פלילי לשימוש בטרור באופן שיערער את היציבות הביטחונית, ואף ישפיע על יכולתו של צה"ל לנהל מלחמה בכמה זירות במקביל?

בהתבטאות נדירה של משטרת ישראל בנושא, אמר סנ"צ ירון בן ישי, ראש מפל"ג מודיעין בימ"ר צפון, בנובמבר 2021, את הדברים הבאים: "ל-95 אחוז מההברחות מלבנון יש יד מכוונת – חיזבאללה. הם שמו לעצמם יעד להחדיר כמה שיותר אמל"ח לערביי ישראל. הם יודעים שביום הפקודה זה יתפוצץ, ולערביי ישראל יהיה מספיק נשק כדי להשתמש בו לצורך הפעילות החבלנית העוינת שלהם".

עדות נוספת הופיעה מעט קודם, ביוני 2021, לאחר שסוכלה הברחת ענק בגבול לבנון. דובר צה"ל מסר כי הוא בוחן אם חיזבאללה סייע בניסיון ההברחה, וציין כי בעבר אמצעי לחימה אשר הועברו משטח לבנון לשטח ישראל שימשו גם לפעילות טרור בתוך שטח מדינת ישראל, בין השאר גם של חיזבאללה.

באתר השב"כ מופיעות שתי התבטאויות על הקשר בין חיזבאללה לערביי ישראל: "מתחילת ההתקוממות (ספטמבר 2000) ועד שנת 2006 חשף שירות הביטחון הכללי מספר התארגנויות טרור של ערביי ישראל, שהוכוונו בידי חיזבאללה. מרביתן עסקו במשימות מבצעיות שעיקרן, סיוע לתשתיות הטרור ב'שטחים' להוציא אל הפועל פיגועים בשטח ישראל, ובכלל זאת באמצעות הברחות אמל"ח מלבנון לישראל, והעברתו לידי תשתיות הטרור הפלסטיניות ב'שטחים' (בדגש על איו"ש)", נכתב בספטמבר 2014. בהמשך מצוין כי החיזבאללה "אינו שולל מעורבות של ערביי ישראל בטרור, ואף מעודד הקמת חוליות, שיסייעו לו 'ביום פקודה'"^[1].

גם החמאס פועל כדי לחמש את ערביי ישראל. פיגועי הטרור שליוו אותנו לאורך תקופת הרמאדן הם קריאת השכמה לאיום האסטרטגי הזה. לכל רוחבה ואורכה של מדינת ישראל, בשטחי יהודה ושומרון וביתר הארץ, מחלחלת ומתלכדת המסגרת הרעיונית של הזדהות עם הלאומנות הפלסטינית בהובלת ארגון חמאס בקרב ערביי ישראל, הבדואים והפלסטינים כאחד.

פרעות "שומר החומות", המהומות סביב הנטיעות בנגב, ההתפרעויות בהר הבית והתעוזה הגוברת בהפגנות ברחבי הארץ עם דגלי חמאס ואש"ף, משקפים תהליכי עומק של התנתקות ובדלנות בקרב נתח מסוים מהמגזר הערבי והבדואי אותם מצית החמאס. מטרות החמאס והחיזבאללה דומות: להפעיל כלי נשק אלה ביום פקודה ולפתוח חזית נוספת מול מדינת ישראל – חזית הפנים.

במרוץ נגד שעון החול ההולך ואוזל, על כוחות הביטחון וגופי המודיעין לאחד כוחות ולהסיר מעל מדינת ישראל את האיום האסטרטגי הפנימי המתהווה באמצעות שלוש פעולות מרכזיות: הראשונה, שיתוף פעולה מודיעיני – איתור ואיסוף כלי הנשק הלא חוקיים הרבים המצויים בחברה הערבית. השנייה, הידוק הגבולות באמצעות כוחות צבא משמעותיים ומקצועיים המצוידים באמצעים ייעודים ובניית גדר ביטחון בגבול ירדן בדומה לזו שנבנתה בגבול ישראל-מצרים. לבסוף, קביעת עונשי מינימום מחמירים בחוק בנושא עבירות בנשק בלתי חוקי. אם לא יתקיימו כל אלה עלולה ישראל למצוא את עצמה, במוקדם או במאוחר, בחזית המורכבת ביותר איתה התמודדה עד כה.

ירון בוסקילה (סא"ל במיל') הוא מזכ"ל תנועת הביטחוניסטים