כניסה
הרשמה לניוזלטר

העולם הפנטסטי מייצר לאדם הזדמנויות לבחינה מעמיקה יותר של חייו

ד"ר משה רט | 13 בפברואר 2022 | מחשבות | 3 דק׳

בעולמות העל טבעיים הרבה מוטל על כף המאזניים

בסדרה "על-טבעי", יש פרק שבו כמה נשים מהיישוב מוצאות ספר כישוף אפל. הן מתחילות להיפגש ולבצע טקסים על פי הנחיות הספר, כדי להשיג דברים שהן רוצות, בלי להבין את משמעות הדבר. כאשר מסבירים להן שלמעשה הן מכרו את נשמותיהן לשדים ודנו את עצמן לגיהינום נצחי, אחת מהן מוחה: "אבל השגנו לרנה החזר משכנתה נמוך יותר!"

האבסורד שבתגובה הזו המחיש לי משהו. הפער בין העולם הטבעי לעל-טבעי, בין המציאות הרגילה לפנטזיה, אינו רק עניין טכני כמו קיומם של קסמים ומפלצות. הוא קשור למקום הנפשי בו האדם נמצא. העולם הרגיל הוא מקומו של הפרוזאי: רוב האנשים שחיים בו עסוקים בדברים בנאליים ושגרתיים כמו עבודה, משכנתה, משפחה, טיפולי שיניים וכדומה. זה מה שמעסיק את מחשבותיהם ושאיפותיהם. משאלותיהם של האנשים הרגילים יהיו קשורות בדברים כמו כסף, בריאות, זוגיות, הצלחה בקריירה ולא הרבה מעבר לזה. דברים נמכרים ונקנים בכסף, והסיכון הגדול ביותר הוא לחלות או למות. זה עולם נפשי קטן, פשוט, חמים ונוח.

אבל העולם הפנטסטי או העל-טבעי הוא משהו אחר לגמרי. שם נבחן האדם הרבה יותר לעומק. שם באים לידי ביטוי הכוחות הנסתרים שבו במלואם – אומץ, גבורה, אהבה והקרבה עצמית, או זדון ורשעות חסרי מעצורים. הרבה יותר מכסף מוטל שם על כף המאזנים: גורלן הנצחי של נשמות, גורלו של העולם עצמו. הדרקונים, המפלצות והמכשפים הם התפאורה שבאה לבחון את האדם, לגלות מי הוא באמת, ולתת לו הזדמנות להמריא הרבה יותר גבוה או ליפול הרבה יותר נמוך ממה שהאדם הפרוזאי יכול להעלות בדעתו.

זהו הרעיון שעומד מאחורי "מסע הגיבור", התבנית האופיינית לסיפורי פנטזיה רבים. הגיבור יוצא לדרך כאדם פשוט, פרוזאי וקטן, ולאורך הדרך הוא משתנה וחושף את הכוחות הגנוזים בו. כאשר הוא חוזר לבסוף לביתו, הוא כבר אדם אחר, המתקשה למצוא את מקומו בחיים השגרתיים.

בילבו באגינס, הוביט ביתי וחובב נוחות, יוצא בעל כורחו למסע להר הדרקון, וחוזר משם כהרפתקן מנוסה. בסטיאן בלתזר בוקס, ילד חנון טיפוסי, עובר דרך עלילות "הסיפור שאינו נגמר" ומגלה שם את האמת על עצמו. ריצ'ארד מייהו, גיבור ספרו של ניל גיימן "לעולם-לא-עולם", הוא פקיד פשוט ומשעמם, שמוצא את עצמו ב"לונדון של מטה", מתמודד עם סכנות נוראיות כדי לשוב לחייו הרגילים. כל זאת רק כדי לגלות שחייו איבדו את טעמם אחרי כל מה שעבר. זאת אחת הסיבות שאנשים נמשכים כל כך לאסקפיזם של הפנטזיה, המאפשרת להם להתמודד עם שאלות נשגבות בהרבה מאלה המעסיקות אותם בחיי היום-יום.

המדע הבדיוני חוקר תרחישים עתידניים ספקולטיביים, אבל הפנטזיה עוסקת בנשגב, ברוחני, באידיאי – ולכן מסוגלת להגיע יותר לעומק. בעולמות הפנטזיה ניתן עדיין למצוא טוב ורע מוחלטים, צדק וגבורה ואהבת אמת, וכל אותם ערכים שנשחקו בעולמנו הציני. הם מראים לנו שיש בנו הרבה יותר ממה שהתרבות העכשווית מנסה לשכנע אותנו. לא במקרה ספרי פנטזיה כה רבים עוסקים בילדים המגלים לפתע שהם בעצם קוסמים, בני-אלים, ג'ינים, אלפים וכדומה. בתוך תוכנו, אנחנו מאמינים שזו האמת.

הדת מכניסה משהו מהעולם הפנטסטי הזה לעולמנו. היא מלמדת אותנו שאנחנו ישויות אלוהיות ולא סתם קופים מפותחים. היא גורמת לאדם להיות מודע לכך שגורל נשמתו נמצא בידיו, ושכל מעשה שלו משפיע עליה ועל העולמות העליונים הקשורים בה. היא מציבה לו ערכים ויעדים גבוהים בהרבה מהישגים חומריים, וקוראת לו לשפר את עצמו ואת מידותיו כל הזמן. מעשה של מה בכך יכול להיות חטא נורא או מצווה עילאית, בעל השפעה גדולה ממה שנראה לעין.

כך הסביר ר' חיים מוולוז'ין, בספרו נפש החיים, את המושג "צלם אלוהים": "…ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבבות כוחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו, שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם עפ"י כל פרטי תנועות מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו, הן לטוב או להיפך ח"ו, כי במעשיו ודיבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כוח בכמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים, ומוסיף בהם קדושה ואור… ובהיפוך ח"ו ע"י מעשיו או דיבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים, הוא מהרס כמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור… או מחשיך או מקטין אורם וקדושתם ח"ו, ומוסיף כוח לעומת זה במדורות הטומאה".

הדת רוצה שניקח את עצמנו ברצינות ונגיע לעומקים ולפסגות שאנו יכולים להגיע אליהם, במקום להעביר את חיינו סביב ביטוח לאומי ודיונים פוליטיים. אין לזלזל בדברים הקטנים הללו, כמובן, ואדרבה – אפשר לרומם גם אותם. אבל העיקר הוא לזכור מי אנחנו, ולא למכור את נשמתנו בעבור החזר משכנתה נמוך יותר.


משה רט הוא רב ודוקטור לפילוסופיה כללית. בכתיבתו הוא משלב יהדות, פילוסופיה ותרבות פופולרית

שתפו את הכתבה:

בעולמות העל טבעיים הרבה מוטל על כף המאזניים

העולם הפנטסטי מייצר לאדם הזדמנויות לבחינה מעמיקה יותר של חייו

ד"ר משה רט | 13 בפברואר 2022 | מחשבות | 6 דק׳

Shutterstock

בסדרה "על-טבעי", יש פרק שבו כמה נשים מהיישוב מוצאות ספר כישוף אפל. הן מתחילות להיפגש ולבצע טקסים על פי הנחיות הספר, כדי להשיג דברים שהן רוצות, בלי להבין את משמעות הדבר. כאשר מסבירים להן שלמעשה הן מכרו את נשמותיהן לשדים ודנו את עצמן לגיהינום נצחי, אחת מהן מוחה: "אבל השגנו לרנה החזר משכנתה נמוך יותר!"

האבסורד שבתגובה הזו המחיש לי משהו. הפער בין העולם הטבעי לעל-טבעי, בין המציאות הרגילה לפנטזיה, אינו רק עניין טכני כמו קיומם של קסמים ומפלצות. הוא קשור למקום הנפשי בו האדם נמצא. העולם הרגיל הוא מקומו של הפרוזאי: רוב האנשים שחיים בו עסוקים בדברים בנאליים ושגרתיים כמו עבודה, משכנתה, משפחה, טיפולי שיניים וכדומה. זה מה שמעסיק את מחשבותיהם ושאיפותיהם. משאלותיהם של האנשים הרגילים יהיו קשורות בדברים כמו כסף, בריאות, זוגיות, הצלחה בקריירה ולא הרבה מעבר לזה. דברים נמכרים ונקנים בכסף, והסיכון הגדול ביותר הוא לחלות או למות. זה עולם נפשי קטן, פשוט, חמים ונוח.

אבל העולם הפנטסטי או העל-טבעי הוא משהו אחר לגמרי. שם נבחן האדם הרבה יותר לעומק. שם באים לידי ביטוי הכוחות הנסתרים שבו במלואם – אומץ, גבורה, אהבה והקרבה עצמית, או זדון ורשעות חסרי מעצורים. הרבה יותר מכסף מוטל שם על כף המאזנים: גורלן הנצחי של נשמות, גורלו של העולם עצמו. הדרקונים, המפלצות והמכשפים הם התפאורה שבאה לבחון את האדם, לגלות מי הוא באמת, ולתת לו הזדמנות להמריא הרבה יותר גבוה או ליפול הרבה יותר נמוך ממה שהאדם הפרוזאי יכול להעלות בדעתו.

זהו הרעיון שעומד מאחורי "מסע הגיבור", התבנית האופיינית לסיפורי פנטזיה רבים. הגיבור יוצא לדרך כאדם פשוט, פרוזאי וקטן, ולאורך הדרך הוא משתנה וחושף את הכוחות הגנוזים בו. כאשר הוא חוזר לבסוף לביתו, הוא כבר אדם אחר, המתקשה למצוא את מקומו בחיים השגרתיים.

בילבו באגינס, הוביט ביתי וחובב נוחות, יוצא בעל כורחו למסע להר הדרקון, וחוזר משם כהרפתקן מנוסה. בסטיאן בלתזר בוקס, ילד חנון טיפוסי, עובר דרך עלילות "הסיפור שאינו נגמר" ומגלה שם את האמת על עצמו. ריצ'ארד מייהו, גיבור ספרו של ניל גיימן "לעולם-לא-עולם", הוא פקיד פשוט ומשעמם, שמוצא את עצמו ב"לונדון של מטה", מתמודד עם סכנות נוראיות כדי לשוב לחייו הרגילים. כל זאת רק כדי לגלות שחייו איבדו את טעמם אחרי כל מה שעבר. זאת אחת הסיבות שאנשים נמשכים כל כך לאסקפיזם של הפנטזיה, המאפשרת להם להתמודד עם שאלות נשגבות בהרבה מאלה המעסיקות אותם בחיי היום-יום.

המדע הבדיוני חוקר תרחישים עתידניים ספקולטיביים, אבל הפנטזיה עוסקת בנשגב, ברוחני, באידיאי – ולכן מסוגלת להגיע יותר לעומק. בעולמות הפנטזיה ניתן עדיין למצוא טוב ורע מוחלטים, צדק וגבורה ואהבת אמת, וכל אותם ערכים שנשחקו בעולמנו הציני. הם מראים לנו שיש בנו הרבה יותר ממה שהתרבות העכשווית מנסה לשכנע אותנו. לא במקרה ספרי פנטזיה כה רבים עוסקים בילדים המגלים לפתע שהם בעצם קוסמים, בני-אלים, ג'ינים, אלפים וכדומה. בתוך תוכנו, אנחנו מאמינים שזו האמת.

הדת מכניסה משהו מהעולם הפנטסטי הזה לעולמנו. היא מלמדת אותנו שאנחנו ישויות אלוהיות ולא סתם קופים מפותחים. היא גורמת לאדם להיות מודע לכך שגורל נשמתו נמצא בידיו, ושכל מעשה שלו משפיע עליה ועל העולמות העליונים הקשורים בה. היא מציבה לו ערכים ויעדים גבוהים בהרבה מהישגים חומריים, וקוראת לו לשפר את עצמו ואת מידותיו כל הזמן. מעשה של מה בכך יכול להיות חטא נורא או מצווה עילאית, בעל השפעה גדולה ממה שנראה לעין.

כך הסביר ר' חיים מוולוז'ין, בספרו נפש החיים, את המושג "צלם אלוהים": "…ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבבות כוחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו, שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם עפ"י כל פרטי תנועות מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו, הן לטוב או להיפך ח"ו, כי במעשיו ודיבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כוח בכמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים, ומוסיף בהם קדושה ואור… ובהיפוך ח"ו ע"י מעשיו או דיבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים, הוא מהרס כמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור… או מחשיך או מקטין אורם וקדושתם ח"ו, ומוסיף כוח לעומת זה במדורות הטומאה".

הדת רוצה שניקח את עצמנו ברצינות ונגיע לעומקים ולפסגות שאנו יכולים להגיע אליהם, במקום להעביר את חיינו סביב ביטוח לאומי ודיונים פוליטיים. אין לזלזל בדברים הקטנים הללו, כמובן, ואדרבה – אפשר לרומם גם אותם. אבל העיקר הוא לזכור מי אנחנו, ולא למכור את נשמתנו בעבור החזר משכנתה נמוך יותר.


משה רט הוא רב ודוקטור לפילוסופיה כללית. בכתיבתו הוא משלב יהדות, פילוסופיה ותרבות פופולרית

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
לאן נעלמו המלאכים?

ד"ר משה רט

מלאכים הם אחד הנושאים המרתקים אותי ביותר. אם זה בהופעותיהם השונות בתנ"ך, בספרות חז"ל, בתורת הנסתר או בתחומים אחרים. מטבע הדברים, קראתי...

איומים של השתקה מנצרת ועד צ'ילה

יוסף חדאד

בתוך המדינה: בחברה הערבית משוועים לביטחון אישי להתבטאויותיי בתקשורת וברשתות החברתיות מתלווה מחיר לא פשוט – קללות ואיומים...

יותר מ-130 אלף מאומתים לקורונה בסין, ואף לא אדם אחד מת

אווה פו

ב-10 באפריל פרסם עיתון ה"וול סטריט ג'ורנל" כתבה שכותרתה: "בשנגחאי תועדו יותר מ-130,000 מאומתים לקורונה – מבלי שאף אדם...

בניו יורק טיימס המתינו לפסח כדי ללעוג לאלוהים

דניס פרגר

בערב פסח החליטו עורכי "הניו יורק טיימס" לפרסם בעיתון המודפס וגם באינטרנט מאמר דעה על אלוהים, על התנ"ך ועל פסח. המאמר...

מכתבים למערכת: מצב הדמוקרטיה הישראלית מזכיר את תהליך ההתדרדרות של הרפובליקה הרומית

חגי כהן קלונימוס

בטור הדעה "האם הפוליטיקאים הישראלים פועלים על פי עצותיו של מקיאוולי", נדב רט משרטט את...

הטירוף החודשי נמשך #6

פולי קורקט

1. נהוג לחשוב שנשיאי בית המשפט העליון הם הטובים שבטובים, האליטות של החברה, חכמי עולם שצריכים לגזור דינים בנושאים המורכבים והקשים...

לנפץ את האשליות, מבית ומחוץ

יוסף חדאד

בתוך המדינה: שיא במספר המתנדבים לשירות לאומי בחברה הערבית בשעה שבוגרי תיכון בישראל מהחברה היהודית מתגייסים לשירות צבאי חובה, הצעירים...

האם הפוליטיקאים הישראלים פועלים על פי עצותיו של מקיאוולי?

נדב רט

השנה האחרונה בפוליטיקה הייתה רבת תהפוכות. רבים מאזרחי ישראל חשו, בעת שישבו אל מול מהדורות החדשות, שהם...

שתפו: