1.

בפנים: ההשפעה של עבאס על הפוליטיקה הערבית ישראלית

בסיכומי השנה של שנת 2021 בלט מנסור עבאס כאחד מהאנשים המשפיעים ביותר בישראל. אין ספק שכפוליטיקאי הוא הצליח לפרוץ דרך: הוא הוביל מפלגה איסלמית להשתלב בקואליציה, הביא תקציב חסר תקדים לחברה הערבית וגם היה הגורם המכריע בהחלפתו של נתניהו לאחר למעלה מעשור.

מעניין לבחון איזו השפעה היו לצעדים אלו על ערביי ישראל. שני סקרים חברתיים שערכו כלי תקשורת ערביים מוכיחים מגמה חד משמעית. באתר החדשות "אל-ערב" בדקו מי הפוליטיקאי הערבי הטוב ביותר לשנת 2021 ועבאס הגיע למקום ראשון עם 32% מהקולות. אחריו השתרך אחמד טיבי עם 15%, ואיימן עודה במקום שלישי עם 14% מהקולות. באתר "פַַאנֶט" בדקו מי האישיות המשפיעה ביותר בעיני ערביי ישראל, ומבין 20 אלף איש שהצביעו, עבאס הגיע ראשון עם כמעט מחצית מהקולות – 47%. אחריו איימן עודה עם 25%.

ביני לבין מנסור עבאס קיימים פערים אידיאולוגיים ולא מעט מחלוקות. אבל בחברה הערבית מסכימים עם הדרך בה בחר: שותפות בכל מחיר, התמקדות בנושאים הרלוונטיים לערביי ישראל והשפעה מבפנים בעמדות כוח. לאחר שנים רבות בהן הסתפקה הפוליטיקה הערבית הישראלית בישיבה בספסלים האחוריים באופוזיציה, ונקטה לרוב בגישה עוינת כלפי כל נושא הקשור לאינטרס מדיני, הביא אתו עבאס רוח חדשה לפוליטיקה הערבית ישראלית, והאפקט מוכיח את עצמו.

עבאס יצטרך כעת לספק קבלות ולהוכיח שהישיבה מבפנים מביאה שינוי שכל תושב במשולש, בפזורה הבדואית ובכל עיר וישוב ערביים ירגישו בעצמם; איימן עודה יצטרך לחשב מסלול מחדש ולשנות כיוון מחשבה ופעולה כדי להציע לציבור הערבי ייצוג רלוונטי יותר לתקופה זו ולהיענות לרצון הציבור להשפיע במקומות הגבוהים; ובכלל, כל שחקן אחר בזירה הפוליטית צריך לקחת בחשבון שהציבור הערבי הפך לשחקן מרכזי בפוליטיקה הישראלית, שכדאי להציע לו ייצוג בכיר, בית פוליטי ומענה אמיתי לצרכיו. מלבד הפוטנציאל לרווח פוליטי של מנדטים שקיימים בחברה הערבית, זו הדרך הנכונה והראויה להתייחס לחמישית מהאוכלוסייה במדינה שבאיחור גדול הפכו לחלק אינטגרלי מהפוליטיקה בישראל.

המבחנים הגדולים של עבאס עוד לפניו. לא ברור עדיין כמה הדרך שהוא מוביל מקבלת גיבוי מפלגתי, ומה יעשה ביום בו הממשלה תחליט על מבצע צבאי בעזה או כשיעלו סוגיות מדיניות לראש סדר היום. מנהיג ערבי צריך לדעת לגנות טרור באופן נחרץ, ולקרוא לחמאס ולחיזבאללה ארגוני טרור. בסוף, הטילים מלבנון ומעזה לא מבדילים בין דת ומוצא, וכבר גבו קורבנות גם מהחברה הערבית. לכן עתידו של עבאס כמנהיג, למרות מה שעשה עד כה, לא מובטח כלל. אך דבר אחד בטוח – עבאס ייזכר כמנהיג הערבי הראשון שהניח את היסודות לגשר של שותפות ערבית בפוליטיקה הישראלית, וכולי תקווה שהמנהיגים הערבים הבאים שיצעדו באותו גשר, יידעו לפעול בגאווה למען האינטרס הערבי לצד האינטרס הישראלי.

2.

בחוץ: זיכרון השואה והעולם הערבי

ב-20 בינואר 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, התקיימה בברלין ועידת ואנזה של ההנהגה הנאצית בה הוחלט על יישום "הפתרון הסופי" להשמדת העם היהודי. זהו אירוע מכונן בשואה שהוביל לגירוש ולרצח של מיליוני יהודים במחנות ההשמדה.

ב-80 השנה שחלפו מאז העולם השתנה מקצה לקצה, המהפכה הטכנולוגית והמודרניזציה דחקו את השואה להיסטוריה הרחוקה למרות שחיים עדיין בינינו שורדים ומשפחותיהם. ברחבי העולם כבר רואים עלייה במקרי אנטישמיות ובתקיפת יהודים, כאילו העולם לא למד כלום, כאשר האנטישמיות החדשה כוללת גם את ההסתה האנטי ישראלית.

אחת התופעות המגונות ביותר שקיימות בנושא היא הכחשת השואה, שמתחילה בהכחשה של ממדי השואה ותוצאותיה ועד לקונספירציות הזויות הטוענות שהיהודים המציאו את הכול כדי לבסס את הזכות להקמת מדינה יהודית. בעולם הערבי, על רקע ההיסטוריה המדממת באזור, הכחשת השואה היא תופעה בולטת הנפוצה בעיקר ברשתות החברתיות בערבית.

תופעה בזויה נוספת שמופיעה ברשתות החברתיות היא ניצול ציני ומזוויע של תמונות קורבנות השואה ששוחררו מהמחנות. נעשה בהן שימוש לא הגון במטרה להשוות את קורבנות השואה לכביכול קורבנות הפלסטינים של הנכבה הישראלית.

הכחשת השואה והיחס הקר אליה בעולם הערבי נובעים בעיקר מתוך התנגדות לישראל וחוסר הרצון להכיר בה כמדינה יהודית. אולם לא משנים המניעים, אין להפוך בשום אופן את השואה לאירוע שפתוח לפרשנויות שונות.

מה שהחל לשנות את היחס של העולם הערבי לשואה אלו הסכמי אברהם. הפתיחות והנורמליזציה הערבית כלפי ישראל סייעו בבניית גשר ובקירוב שהוביל גם למפגש אותנטי עם ההיסטוריה הכואבת. בשנתיים האחרונות התקיימו טקסי זיכרון לשואה (שזכיתי להיות מבין יוזמיהם), בהשתתפות משפיענים ממדינות ערב. בדובאי אף נפתחה תערוכה לזיכרון השואה.

מדינת ישראל חייבת לפעול ביתר שאת כדי לקדם את הנושא ולהרחיב את הנגשת השואה לעולם הערבי. זהו אינטרס יהודי וישראלי אך מעל הכול זהו אינטרס אנושי ומוסרי. המדינה חייבת להשקיע בכך תקציבים ייעודיים, לייצר עוד ועוד תכנים חינוכיים על השואה בשפה הערבית ולתת מידע אמיתי מול השקרים ברשת הערבית. כשבמדינה ישכילו לפעול בנידון, ייעשה צדק עם הקורבנות וההיסטוריה, אבל גם עם העתיד, כשפחות קולות בעולם הערבי יאמינו שיש פתרון סופי נגד מדינת ישראל.

---

יוסף חדאד הוא מנכ"ל עמותת "ביחד – עֲרֵבִים זה לזה"

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן