1.

העיר לינץ שבאוסטריה שוכרת אנשים שיאתרו לא מחוסנים ויבטיחו שהם אכן משלמים על כך. החל מה-1 בפברואר, כל אדם, מגיל 14 ומעלה המתגורר באוסטריה, יידרש להתחסן נגד קורונה^[1]. מי שלא יתחסן יספוג קנס של עד 3,600 אירו על פני תקופה של 12 חודשים, אם כי הכנסותיו וחובותיו יילקחו בחשבון בחישוב הקנסות.

בעיר לינץ, שבה כ-200 אלף תושבים, עושים כעת הכנות לקראת הדד-ליין ושוכרים אנשים שיבטיחו כי הלא מחוסנים אכן ישלמו – כך עולה ממודעת דרושים שפורסמה באתר הרשמי של מועצת העיר^[2]. העירייה מציעה משרה מלאה בשכר של 2,774 אירו. התפקיד כולל הכנת צווי עונשים ללא מחוסנים, טיפול בערעורים שיגישו, אם יגישו, ונקיטת אמצעים נגד אלו שלא ישלמו את הקנסות.

"לינץ רוצה כעת לשכור אנשים שאמורים לצוד סרבני חיסונים", נכתב בניסוח פחות עדין באתר החדשות השוויצרי Blick. תפקידם של השכירים יהיה לבדוק "אם אלה שאינם מתחסנים באמת משלמים על כך"^[3].

שורת הפתיחה במודעת הדרושים מציינת כי התפקיד מתאים לאנשים ה"נהנים לעבוד בחקיקה ובהליכים מנהליים". על המועמדים לסיים תיכון, להיות בעלי מיומנויות IT בסיסיות, להיות בעלי חוסן נפשי, מדויקים ובעלי יכולת לעבודה עצמאית. כמו כן, שתהייה להם נכונות ושמחה לעבוד שעות נוספות בעת הצורך.

מדובר ב"נאמני קורונה" משודרגים. בעוד הגרסה המקורית עוסקת במעורבות בקהילה באמצעות הסברה, באוסטריה השיקו גרסה מתקדמת שגם "צדה" את הלא מחוסנים. נותר רק לחכות ולראות כיצד העם האוסטרי יגיב למציאות הזו, ומה יקרה בפועל בפברואר.

2.

כעת לנושא אחר, גם הוא מאוסטריה. בית משפט באוסטריה קבע, בסוף 2020, כי הזכות להגדרה עצמית והזכות ל"מוות מכובד" כוללות את הזכות להתאבד ולקבל סיוע לכך. כעת אישר הפרלמנט האוסטרי רישום חוקי של רעל לחולים סופניים ולבעלי מוגבלויות. חוק הסיוע להתאבדות (The Assisted Suicide Act) מעניק לחולים (מעל גיל 18) במחלה סופנית או לכאלה הסובלים ממצב רפואי קבוע ומתיש, את האפשרות להנחות שימיתו אותם. "כל מקרה צריך להיבדק על ידי שני רופאים, שאחד מהם יצטרך להיות מומחה ברפואה פליאטיבית. במסגרת תפקידם עליהם לקבוע האם המטופל בחר בהמתת חסד מבחירה חופשית", נכתב בעיתון הגרמני דויטשה ולה (Deutsche Welle). "צריכים לחלוף 12 שבועות לפני שלמטופל תינתן גישה להליך, כדי להבטיח שהמתת החסד אינה מבוצעת עקב משבר זמני. עם זאת, עבור חולים בשלב הסופני של מחלה, ניתן לקצר את תקופת ההמתנה לשבועיים". לאחר שיאושר למטופל להתאבד, יזריק לו הרופא רעל^[4].

רופאים רבים יסרבו להרוג מטופלים, אבל אין ספק שיימצאו רופאים שישתפו פעולה עם ההנחיה. בית המשפט הרי פסק כי התאבדות וסיוע להתאבדות הם זכויות יסוד.

בקנדה, כאשר ניסה הפרלמנט להגביל את היקף המתת החסד בעקבות פסיקת בית משפט, הוא נתקל בהתנגדות פוליטית שטענה כי אין להגביל זאת, ולמעשה יש להרחיב את החוק. כך צפוי לקרות גם באוסטריה – פעילי המתת חסד יוכלו לטעון שהחוק דווקא מגביל יתר על המידה, ותוך שנים ספורות עלולה להיות לציבור האוסטרי הזכות "למות לפי דרישה".

ל"זכות למות" יש משמעות מרחיקת לכת. פירוש הדבר ש"הזכות" או "הבחירה" הן החשובות ביותר בחייו של אדם, יותר מאשר החיים עצמם. לפי לוגיקה זו, אין סיבה להגביל את הזכות או הבחירה להתאבד רק לחולים קשים. אחרי הכול, אנשים רבים יכולים לטעון כי הם סובלים במשך חייהם בצורה אינטנסיבית ולמשך זמן ממושך יותר, מאשר אלה הסובלים ממחלה סופנית הנמשכת שבועות או חודשים ספורים בלבד. כלומר, ברגע שמקבלים את ההיגיון שבהמתת חסד, הלוגיקה מובילה בסופו של דבר למוות לפי דרישה לכל מי שרוצה למות.

זהו הכיוון שאליו אנו צועדים. עולם בו קדושת החיים מוחלפת בדחף לסלק את הסבל, גם אם חיסול הסבל כרוך בחיסול הסובל.

---

המחבר הוא משפטן ויו"ר "מרכז דיסקברי לאנושיות יוצאת דופן" שמושבו בארה"ב

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן