ב-5 בנובמבר 2021 נשרפו בעודם בחיים 145 בני אדם בסיירה לאון שבמערב אפריקה, אחרי שניסו לאסוף בנזין שנזל ממכלית דלק שהתהפכה על הכביש הראשי המשובש לעיר הבירה פריטאון. ניצוץ אקראי גרם להתלקחות כדור אש אדיר שהותיר מאות הרוגים ופצועים קשה. באותן שעות ממש, בגלזגו הרחוקה, בוועידת האקלים COP26 – עשרים מדינות וגופים פיננסיים בין-לאומיים התחייבו בחגיגיות לעצור השקעות בפרויקטים של אנרגיה פוסילית החל משנת 2022.

החלטה זו הצטרפה לשורת הכרזות של מעל 1,500 מוסדות וגופים פיננסיים שהצהירו על התחייבות דומה, בהם הבנק העולמי, קרן המטבע העולמית, קרן ההשקעות בלקרוק, קרן ההון הלאומית של נורבגיה וקרנות הפנסיה הגדולות במערב.

הצהרות אלו מוצגות כהישגים ממשיים במאבק האקלים הגלובלי בקרב קהל מערבי, אך עבור עניי העולם, ואפריקה בפרט, הצהרות אלו צורמות מאטימות ומצביעוּת מערבית. הקולוניאליזם המקורי נגמר, אבל גורלם הכלכלי והאנרגטי עדיין נקבע בוועידות ובישיבות מנהלים בגורדי השחקים של בירות אירופה.

אנרגיה לעשירים בלבד

העולם עבר 150 שנים של תיעוש מואץ ופיתוח כלכלי אדיר, שהתאפשר בזכות שפע של אנרגיה זמינה. התוצאה הייתה מעבר מחֶברת איכרים דלת אנרגיה לכלכלה מתועשת ומודרנית שהביאה שיפור אקספוננציאלי בכל תחומי החיים. אולם המהפכה התעשייתית פסחה במידה רבה על היבשת השחורה, אשר נשארה מאחור בכלכלה מבוססת חקלאות מסורתית וכריית מחצבים – וללא אנרגיה. עבור מאות מיליוני אפריקנים, אנרגיה היא מצרך נדיר, המזון יקר ולעתים קרובות מיובא, והזדמנויות תעסוקה בשכר קבוע מועטות.

כדי להוציא את 1.1 מיליארד תושביהן מעוני עמוק ומייאש, על כלכלות אפריקה להכפיל את הפקת האנרגיה שלהן פי כמה מרמתן הנוכחית. כושר הפקת החשמל של היבשת הוא 244 ג'יגהוואט, כאשר שני שליש מכך בדרום אפריקה ובמדינות צפון היבשת. יתר 48 המדינות שמדרום לסהרה הן בעלות כושר הפקה של 81 ג'יגהוואט בלבד – כ-0.8% בלבד מכושר ההפקה העולמי. מדינות אלו מאכלסות קרוב ל-15 אחוז מאוכלוסיית העולם, ובהן תתרחש הצמיחה הדמוגרפית המהירה ביותר במאה הקרובה. האתיופי והניגרי הממוצעים צורכים כ-140 קילוואט/שעה בשנה – נתון שווה ערך לצריכה של אמריקני ממוצע ב-4 ימים. אפריקני בסיירה לאון צורך חצי מכך.

תומכי מדיניות האקלים במערב מתעקשים שמדינות מתפתחות יאמצו מקורות אנרגיה מתחדשת וישפרו את היעילות האנרגטית – וזאת למרות שאפריקה אחראית על פחות מ-2.5 אחוז מסך הפליטות העולמיות, ולמרות שאף מדינה מעולם לא הצליחה להתפתח מבלי להעלות את צריכת האנרגיה שלה באופן משמעותי, תוך ניצול אנרגיה פוסילית זולה, זמינה ורציפה. אפשרות הנחסמת בפני מדינות אפריקה בטענה כי "משבר האקלים" מחייב פיתוח "בר קיימה" של אנרגיות מתחדשות וכלכלה מבוססת מימן. מדינות המערב ה"מכורות" לדלקים פוסיליים ימשיכו להתבסס עליהם עשורים קדימה – אך הן מתאגדות למנוע זאת מהאפריקנים. התופעה כבר זוכה בחוגים אפריקנים לכינוי "נאו-קולוניאליזם ירוק".

הבעיה עם אנרגיות מתחדשות היא שהן מייצרות חשמל באופן תזזיתי, לא רציף ולא אמין. בכל העולם הוספת אנרגיות רוח ושמש מעלות את מחיר החשמל באופן משמעותי – וניתן לשלב אותן רק במקביל לגיבוי של אמצעי ייצור פוסיליים, גרעיניים או מבוססי מים. נוסף על כך, ריכוזי האוכלוסייה האפריקנים נמצאים ברצועה הטרופית של היבשת המאופיינת בעננות גבוהה וברוחות חלשות. כלומר מרבית היבשת איננה מתאימה למקורות אלו בלי קשר לחסרונותיהם המובנים. זאת בעוד אדמת אפריקה מלאה במאגרי פחם, נפט וגז יבשתי וימי – אשר מסוגלים להבטיח אנרגיה רציפה, אמינה וזולה ליבשת לעשורים קדימה.

את הלך הרוח האפריקני כלפי גישת המערב ביטא היטב נשיא אוגנדה יוורי מוסאווני בטור שפרסם בוול סטריט ג'ורנל לקראת ועידת האקלים בגלזגו: "אפריקה אינה יכולה להקריב את השגשוג העתידי שלה למען יעדי האקלים המערביים. […] מערך הסיוע הבין-לאומי המערבי, המורכב מארגונים לא ממשלתיים ומסוכנויות פיתוח ממשלתיות, שפך כסף לפרויקטים של רוח ושמש ברחבי היבשת. זה מזכה אותם בשבחים בארה"ב ובאירופה, אבל משאיר אפריקנים רבים עם חשמל לא אמין ויקר שתלוי בגנרטורים או בסוללות קצרות טווח בימים מעוננים או ללא רוח. […] לאפריקנים יש זכות להשתמש באנרגיה אמינה וזולה, ואין זה מונע את פיתוח האנרגיות המתחדשות ביבשת. אילוץ אפריקה ללכת בדרך אחת יעכב את המאבק שלנו בעוני".

סיבת המוות – עוני אנרגטי

חיים ללא אנרגיה הם קצרים, אכזריים והרסניים לסביבה. ללא חשמל למשאבות, לא ניתן להוביל מים למרחקים. שעות רבות מהיום מוקדשות לאיסוף מים ממקורות מרוחקים, בעיקר על ידי נשים, שרבות מהן אינן נשלחות ללימודים. ללא חשמל ודלקים זמינים, מקור האנרגיה המרכזי הוא כריתת עצים, ואיסוף זרדים וחומר בערה מהטבע – פעילות הצורכת שעות רבות ביום וגובה מחיר כבד מהסביבה הטבעית ומבעלי החיים.

יש לכך גם השלכות חמורות על בריאות האדם – מרבית האפריקנים לא ראו מעולם תנור גז או פרופן. בישול וחימום נעשה על אש חשופה על בסיס עץ וגללי בעלי חיים, בתוך מבנים זעירים ובלתי מאווררים. מיליונים חיים בחשיפה לעשן ולזיהום אוויר כבד מגיל ינקות. זהו אחד מגורמי התחלואה והתמותה המוקדמת המובילים ביבשת. תוחלת החיים בניגריה, המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה, היא 55.7 שנים – פער של יותר מ-25 שנים ממדינות העולם המתפתח.

לחיים ללא אנרגיה יש השפעות על כל תחומי החיים: אין אפשרות להחזיק מקרר לאכסון מזון ותרופות; להטעין את הטלפון הנייד; להיות מחוברים לרשת האינטרנט; או להכין שיעורי בית אחרי שעות השמש. בלי אנרגיה – אין חיים.

בהעדר רשת חשמל מתפקדת, המגזר העסקי והמעמד העירוני מתבססים על מיליוני גנרטורים מבוססי דיזל או נפט רועשים ויקרים הפועלים באופן רצוף. הגנרטורים פולטים מגוון מזהמים וחלקיקים בגובה הרחוב – אך המחיר של לחיות ללא חשמל כבד יותר. במערב אפריקה ההערכה היא כי ייצור מבוזר מגנרטורים אחראי על 50-40 אחוז מסה"כ החשמל הנצרך. עלות השימוש בחשמל זה היא 30 סנט לקילוואט/שעה – כפול מעלות חשמל המופק ברשת.

האלטרנטיבה לתחנת פחם באפריקה איננה אוטופיה ירוקה ופאנלים סולריים מנצנצים – אלא יערות גשם כרותים, ומיליוני אנשים שחיים לצד אש חשופה וזיהום אוויר כבד. האשליות הירוקות נשמעות ציניות במיוחד לאור העובדה כי מדינות המערב ממשיכות להתבסס על פחם וגז באופן משמעותי להפקת האנרגיה. יש מדינות שאף כורות משאבים אלו במדינות אפריקניות לצריכה בשווקים חיצוניים – אך לא יתמכו בניצולן להפקת אנרגיה מקומית.

אפריקה בתנופת ילודה

להקרבת עניי אפריקה על מזבח אג'נדת האקלים יהיה מחיר כבד. בעוד אוכלוסיית העולם נמצאת בדעיכה דמוגרפית, אפריקה מדרום לסהרה נמצאת בתנופת ילודה. על פי ארגון UNICEF, בשנת 2050 כ-40 אחוז מהילדים בעולם מתחת לגיל 5 יהיו אפריקנים שמדרום לסהרה. כבר היום שיעור האבטלה והאנאלפביתיות נמצא בעלייה. הביטחון התזונתי והיציבות השלטונית ברבות ממדינות היבשת מעורער – בגלל תת פיתוח בכל תחומי החיים. ללא פיתוח כלכלי משמעותי באופק הייאוש מתועל לנתיבים קיצוניים.

יבשת של צעירים מובטלים, חסרי השכלה וחסרי עתיד היא כר פורה לפוליטיקה קיצונית, לארגוני טרור ולפשיעה. היא גם מניע חזק לגלי הגירה ההולכים ומתגברים. בעוד תומכי אג'נדת האקלים במערב מצהירים כי לא יממנו תחנת כוח פחמית כדי למנוע "מהגרי אקלים" בעתיד הרחוק, יש כיום אלפי אפריקנים המסכנים את חייהם וחיי משפחותיהם בניסיון להימלט מהיבשת המייאשת נטולת האנרגיה. רבים מהם עושים זאת מתוך ידיעה כי ייפלו קורבנות לרשתות הברחה אכזריות, או שיטבעו בים התיכון הסוער בדרכם לאירופה. הם אינם מוטרדים מהידרדרות אקלימית, אלא איך ישרדו עוד יום או עוד חודש.

יתרה מכך, גם אם בעתיד הרחוק יהיו השפעות אקלימיות שליליות על יבשת אפריקה – הדרך למנוע פגיעה בהיקף גדול תהיה באמצעות יכולת התאמה טכנולוגית, תשתיות מוקשחות וחוסן כלכלי גבוה. סופה שתפגע בעיר בצפון אמריקה תותיר מספר הרוגים זעום ונזק פיזי שיתוקן במהירות וביעילות. ואילו פגיעה דומה בעיר אפריקנית תיגמר באסון של אלפי הרוגים ונזק שייקח עשורים לשקם. הדבר נכון גם להשפעה של בצורות, שריפות וכל איום אקלימי שניתן להעלות על הדעת.

נראה כי מדינות עשירות האחראיות לרוב המכריע של פליטות הפחמן שמחות להעביר את הנטל לאנשים העניים ביותר בעולם, תוך הצבת מגבלות מעטות על צריכת דלקי המאובנים שלהם. בעוד גיימרים בקליפורניה צורכים יותר חשמל ממדינות שלמות, רבים בתנועה האקלימית, שלא חיו יום בחייהם ללא חשמל, יושבים בנוחות בניו יורק, בלונדון ובפריז וקובעים לעניי העולם כיצד עליהם להפיק חשמל. תחת כסות של נאורות אקולוגית ודאגה לכדור הארץ, הנאו-קולוניאליזם הירוק החדש מקדש דיכוי כלכלי ומוסרי של החזקים על החלשים ביותר.

הכותב מנהל את ערוץ הטלגרם "מושג ירוק", בו כותבים מדענים, פרופסורים ומובילי דעה בין-לאומיים בנושא חשיבה רציונלית בסוגיות סביבה, אקלים ואנרגיה. כתובת הערוץ: https://t.me/greenlogic