כשחושבים כיצד ניתן לשפר משהו, רובנו מתמקדים אינסטינקטיבית בדברים שאפשר להוסיף או לשנות. כשאנו רוצים לשפר את חיינו אנו שואלים את עצמנו אלו הרגלים חדשים נוכל להוסיף; כשאנו רוצים לשפר את העסק נשאל אלו תהליכים צריך לשנות או לאמץ; כשאנו רוצים לשפר את תבונתנו אנו תוהים איזה ידע חדש נוכל לרכוש; וכשאנו רוצים לשפר את מצבנו הבריאותי אנו חושבים איזו דיאטה חדשה או אלו תרגילים חדשים כדאי לנסות.

אך לעתים אפשר לפתור את הבעיות המורכבות ביותר דווקא באמצעות הליך הפוך – ויתור. במקום לשאול מה ניתן להוסיף או לשנות כדי להביא לשיפור, נשאל מה ניתן להסיר או ממה ניתן להימנע. בפילוסופיה ובתיאולוגיה, פעמים רבות מכנים את הגישה הזאת "ויה נגטיבה" או "באמצעות הסרה". אני מעדיף לחשוב על זה כבחינה של הדברים שעדיף לא לעשות. למשל, נוכל לשפר את מצבנו הבריאותי אם פשוט נוריד מהדיאטה היומית שלנו כמה מהמשקאות הממותקים שאנו נוהגים לשתות, או שנוכל להפוך את ביתנו למזמין יותר מבלי להשקיע אגורה אם נצמצם קצת את הבלגן שבו ונזרוק דברים מיותרים.

ל"ויה נגטיבה" מספר יתרונות: פעמים רבות קל הרבה יותר לראות מה לא בסדר מאשר מה שתקין; פעמים רבות אי עשייה של דבר מסוים תהיה מהירה הרבה יותר מעשייה שלו; בסביבה מורכבת אפילו דברים הנראים לכאורה כמו תוספות "טובות" עלולים להוביל בסופו של דבר לתוצאות בלתי צפויות; ודברים רבים שאנחנו מתארים כ"הצלחה" קשורים להימנעות מטעויות גדולות שעושים אפילו החכמים מבינינו.

הסרה של דברים מהחיים יכולה לאפשר לנו להתמקד בדברים החשובים ביותר. במקום שנאפשר לרדיפה אחר תוצאות מושלמות (פרפקציוניזם) להאט אותנו, נגביל את הזמן לקבלת ההחלטה, ונזרום איתה; במקום לחפש טיפים חדשים שישפרו את יעילותנו, נתחיל להסיר את הגורמים המרכזיים להסחות הדעת בחיינו. אם איננו יכולים להסיר אותם, לפחות נגרום להם להיות פחות נגישים – כך אולי לפתע נגלה שנשאר לנו זמן פנוי.

במקום לקרוא עוד ספר או לעקוב אחר עוד בלוג לעזרה עצמית, ננסה לרשום חמישה דברים שלמדנו במהלך השנה החולפת ונקדיש את השנה הקרובה לשפר את המיומנות שלנו בהם; במקום לסדר את הבית ואת הציוד שלנו, ננסה להפחית את כמות החפצים שברשותנו ונראה כיצד הדברים מסתדרים באופן טבעי; במקום לחפש זמן נוסף ביום או טריק כלשהו לייעול העבודה, ננסה למצוא דרך לסלק את הדברים שגורמים לנו לדחות את ביצוע המשימות שעל הפרק; ובמקום לנסות להוסיף הרגלים חדשים לשגרת חיינו, נתחיל בלהיפטר מההרגלים הרעים.

על קצה המזלג, "ויה נגטיבה" היא דרך לנהל חיים פשוטים יותר. קל הרבה יותר להתבונן במה שאנו כבר עושים ולתהות מה נוכל להסיר מכל זה, מאשר לשקול את כל מרחב הפתרונות האפשריים (שלמרביתם גם מתלווה עלות כלשהי) שהחברה יכולה להציע כמענה לבעיותינו. נתיב כזה מוביל פעמים רבות לעשייה מופרזת ולחשיבת יתר.

היתרון הגדול ביישום חיים פשוטים הוא שחיים כאלה מאלצים אותנו להחליט מהם הדברים שבאמת חשובים לנו ולקצץ באלו שאינם חשובים. איפה המלכוד? ובכן, לעתים אין זה פשוט כלל וכלל ליישום. לעתים אנו מתפתים להסכים להשתתף בפגישות, בישיבות או לקחת עלינו משימות נוספות, לא מפני שאנו רוצים אותן, אלא בגלל שאיננו רוצים להיראות גסי רוח, יהירים או לא מועילים. כולנו מכירים זאת. קשה הרבה יותר לומר "לא" להצעה מסוימת, מאשר לומר "כן".

הבעיה היא שהמילים "כן" ו"לא" אינן שוות במשקלן. כאשר אנו אומרים "לא", אנו מסרבים להצעה אחת מסוימת. אבל כאשר אנו אומרים "כן", אנו מתחייבים לקחת על עצמנו מעמסה שאולי תפריע לדברים אחרים שהיינו יכולים להשיג או להשלים באותו הזמן. כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל ושום דבר אינו אבסולוטי. לפעמים "בזבוז זמן" על פגישה לא נחוצה מתברר בעתיד כדבר מועיל רק בגלל הערה מעוררת מחשבה שנזרקה לחלל האוויר במהלכה – הערה שחסכה לנו זמן יקר במשימה אחרת. אבל בהכללה אפשר לומר ש"לא" בדרך כלל חוסך לנו זמן בעתיד, בעוד "כן" גורם לנו להתחייב למשימה כלשהי.

לפעמים נדמה ש"לא" שמור לאנשים המצליחים בחברה. אלה שיכולים לסרב להזדמנויות בגלל רשת הביטחון שלהם (כסף וסמכות). זה נכון. אבל "לא" גם יכול להיות טקטיקה שתסייע לנו, האנשים הרגילים, להפוך למצליחים. בכלליות, עלינו לומר "לא" לכל מה שלא מקדם אותנו לעבר הדברים שחשובים לנו. סטיב ג'ובס אמר פעם: "אנשים חושבים שמיקוד משמעותו לומר 'כן' לדבר שאתה אמור להתמקד בו. אבל אין זו הכוונה כלל. הכוונה היא לומר 'לא' למאות הרעיונות הטובים שקיימים שם בחוץ. אתה חייב לבחור בזהירות".

אין הדבר אומר להפסיק לעשות דברים בצורה ספונטנית, אלא לעשות אותם בצורה אחראית וממוקדת, אם הם מקדמים אותנו בנתיב הנכון.

---

מייק דונגיה ואשתו מולי הם מחברי הבלוג This Evergreen Home

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן