תעצמו את העיניים ותחשבו על עולם עתידני וירוק… מה אתם מדמיינים?

ערים מתקדמות עם גורדי שחקים מנצנצים מכוסים בצמחייה ובפאנלים סולריים, מכוניות חשמליות אוטונומיות הנעות ביעילות במרחב אורבני צפוף, מוניות רחפן חשמליות מעופפות בזריזות בין גגות הבניינים ומובילות נוסעים ומטען. מרבית החשמל שמניע את כלי הרכב, המבנים והתשתיות בדמיונכם – הגיע מהשמש, באמצעות שדות של פאנלים סולריים בוהקים בפאתי הערים. אין ארובה או אגזוז פליטה אחד בכל התמונה. אוטופיה ירוקה. מושלם. טוב…כמעט מושלם.

עכשיו תעצמו שוב עיניים. אתם עדיין באותו עתיד "ירוק" שדמיינתם, רק כמה אלפי קילומטרים מזרחה. אתם נוסעים במדבר גובי הנידח והמושלג בצפון-מערב סין. קומפלקסים תעשייתיים מאסיביים נראים מרחוק במרחבים השטוחים והקפואים. אין-ספור ארובות גבוהות מתנוססות מעל קו האופק ופולטות ענני פחם שחור וסמיך מסביב לשעון. אווירת אח גדול אורווליאנית עוטפת אתכם מכל עבר. כל פינת רחוב מרושתת במצלמות עם טכנולוגיות זיהוי פנים, ותנועת התושבים מנוטרת בקפדנות. הנוכחות הצבאית והמשטרתית גבוהה, ותחושת הפחד והאימה על פני התושבים ניכרת. איש אינו מוכן לדבר אתכם בחופשיות, והכול מתנהל דרך פקידי המשטר ועושי דבריהם.

לא רחוק ממיקומכם נמצאים מיליוני אנשים אשר חיים באחד מ-1,200 מחנות עבודה בכפייה לחינוך מחדש, אליהם מגיעים אנשים מבלי שביצעו שום פשע. באותם מחנות מתחוללים עינויים סדיסטיים, אונס קבוצתי, עיקורים שיטתיים של נשים בניגוד לרצונן, ושטיפת מוח שיטתית של המשטר הסיני. ילדים מופרדים ממשפחותיהן, ומעודדים אותם להלשין על הוריהם בשל "פשעי מחשבה" כביכול, כמו דיבור בשפת אימם, אמירת תפילה, או לבישת פריט מסורתי שהמפלגה אוסרת.

ברוכים הבאים, אתם בסין, במחוז האוטונומי שין-ג'יאנג. זה הוא ביתם של 12 מיליון בני המיעוט האויגרי המוסלמי, אשר נגדו מבצע המשטר הקומוניסטי ג'יינוסייד שיטתי מאז 2014. כמו כן, מחוז שין-ג'יאנג הוא בירת הפוליסיליקון העולמית. כאן מרוכזת ליבת שרשרת הייצור של הפאנלים הסולריים ורכיביהם החיוניים לשווקי העולם. אותם פאנלים סולריים שדמיינתם ב"אוטופיה הירוקה".

עבור תומכי המעבר לכלכלה "ירוקה" ואיפוס פחמני – זוהי שעת הכושר לה חיכו. לאחר עשרות שנים שהטכנולוגיה הסולרית סבלה מעלויות גבוהות – בעשור האחרון המחיר של פאנל סולרי ירד בכ-90 אחוז והפך לתחרותי. גם בעיית חוסר היציבות והרציפות של חשמל מבוסס שמש, מבוטלת כקטנוניות טכנולוגית – ומבטיחים כי זו תיפתר באמצעות פתרונות אגירה שיבשילו בעתיד הקרוב. לטענתם, גם אם לא הכל פתור כיום, חשוב להתחיל מייד להתקין את מיליארדי הפאנלים שיידרשו לנו ולא לבזבז זמן יקר.

בשנים האחרונות האג'נדה האקלימית הפכה לבון טון הפוליטי של כמעט כל ממשלות המערב אשר העמידו סובסידיות נדיבות ומנגנוני רגולציה לעידוד, הקמה, והפקה של חשמל סולארי. לאחרונה הציב ממשל ביידן יעד שאפתני של 40 אחוז חשמל סולרי עד 2035, ו-45 אחוז עד 2050. היום החשמל הסולרי עומד על 3 אחוזים בלבד. גרמניה החורפית שכיום מפיקה 9.5 אחוזים מהחשמל שלה מהשמש, הציבה יעד להכפיל את הייצור עד 2030. מדינות מערביות רבות הציבו יעדים דומים. המשמעות ברורה, העולם המערבי מתכוון להתקין מיליארדי פאנלים סולריים בשנים הקרובות, כרכיב מרכזי בתמהיל האנרגיה של כלכלת העתיד – נקייה, מתחדשת וללא פליטות גזי חממה (כך טוענים). אך הצל המוסרי הכבד המרחף מעל התעשייה הסולרית בסין, עלול לפגוע אנושות בתקוות של ממשלות המערב לעמוד ביעדי האקלים הגרנדיוזיים עליהם הכריזו.

יתרונות יחסיים… עם מאפיינים סיניים

בעשור האחרון השתלטה סין לחלוטין על שרשרת האספקה העולמית של פוליסיליקון ומוצריו – החומר שממנו מפיקים פאנלים פוטו-וולטאיים. סין מספקת כיום 80 אחוז מתפוקת הפאנלים העולמית, והצפי הוא ששיעור זה יעלה ל-89 אחוז עד שנת 2023. כמחצית מתפוקת הייצור מרוכזת במחוז שין-ג'יאנג, כאשר כמעט כל הייצור העולמי מתבסס באופן כזה או אחר על תוצרים ממחוז זה. למעשה לא ניתן לדבר על עתיד התעשייה הסולרית, או שאיפות דה-קרבוניזציה של מדינות המערב בלי שהחזון הזה יהיה רובו ככולו Made in China.

ירידת המחירים התלולה בתחום הפאנלים היא תולדה של אסטרטגיית המפלגה הקומוניסטית לרכז את שרשרת האספקה העולמית של פוליסיליקון תחת שליטתה, ולהציף את השוק העולמי בפאנלים זולים גם במחירי הפסד מסובסדים. אסטרטגיית הצפת השוק בפאנלים זולים (dumping) למעשה דחקה מהשוק את רוב יצרניות הפאנלים הוותיקות, אשר התקשו להתמודד עם ה"יתרונות היחסיים" של היצרניות הסיניות.

הטענה הנפוצה היא שהשיפור המתמיד בטכנולוגיית התאים הפוטו-וולטאיים, בשילוב אוטומציה והתייעלות תעשייתית בקנה מידה עצום, הן שהביאו להוזלה משמעותית במחיר הפאנלים הסולריים. לכאורה סיפור הצלחה של קידמה טכנולוגית ופירות הגלובליזציה. הסוד הידוע לכול הוא שהאמת שונה לחלוטין, והיצרנים הסינים מוכרים פאנלים במחירים שאינם מאפשרים להם להרוויח בתחרות הוגנת, תוך דריסה גסה של זכויות אדם ושל הסטנדרטים הסביבתיים – בגיבוי המשטר הקומוניסטי.

בניגוד לטענות על חדשנות גדולה בתחום – הטכנולוגיה של הפאנלים הנפוצים בשוק לא השתנתה הרבה מאז המצאת הפאנל הסולארי במעבדות "בל" בשנות ה-50. מספר הפטנטים הנרשמים בשנה על תכנון וייצור פאנלים סולריים הגיעה לשיאו בשנת 2010, בערך בזמן שבו היצרנים הסינים הגדולים נכנסו לשוק. מאז, רישום הפטנטים בתחום נמצא בירידה רציפה – עדות לדעיכה מתמשכת של החדשנות הטכנולוגית בתחום.

תהליך ההפקה של פאנל סולרי מהמחצבה של מחצבי הקוורץ ועד למוצר מוגמר, מבוסס על תהליכים עתירי כוח אדם ואנרגיה. כמו כן מדובר בתהליכים תעשייתיים וכימיים הכוללים חומרים רעילים וסיכונים בריאותיים וסביבתיים כבדים אשר מניעתם כרוכה בעלויות גבוהות ליצרנים. בעוד סטנדרטים סוציאליים, בריאותיים וסביבתיים נאכפים באדיקות במדינות מערביות – בסוגיות אלו למפעלים הסינים, ובפרט לאלו שבשין-ג'יאנג, יש "יתרון יחסי" משמעותי ביחס לכל מפעל מערבי.

במאי 2021 פרסם מכון הלנה קנדי באוניברסיטת שפילד דוח מיוחד ומטלטל: "לאור היום – עבודה בכפייה של האויגורים ושרשרת האספקה הגלובלית של התעשייה הסולרית". הדוח הביא ראיות מתוך מסמכים ממשלתיים ותאגידיים ועדויות מאומתות ממקור ראשון למה שהיה עד אז שמועות בלתי מבוססות. תעשיית האנרגיה הסולרית תלויה בשרשראות אספקה סיניות אשר מתבססות על עבדות מודרנית – וזאת בחסות ג'נוסייד שמתרחש מזה שנים רבות נגד בני המיעוט האויגורי. הדוח מסמן 90 חברות סיניות אשר קשורות ישירות או תלויות בשרשראות אספקה המופללות בעבודה בכפייה – בהן יצרניות הפאנלים הסולריים הגדולות בעולם.

עוד סוד אפל של התעשייה – ייצור הפאנל הוא תהליך אינטנסיבי מאוד באנרגיה. ההערכות הן של 12 מגהוואט-שעה לכל טון של פוליסיליקון מזוקק. במערב התהליך הזה ילווה בעלויות אנרגיה אדירות למפעל. בסין שרשרת הייצור כולה מתבססת על תחנות כוח פחמיות, וללא מגבלות סביבתיות. פחם הוא הדלק הזול והזמין ביותר לסין, אשר מבטיח עלויות אנרגיה נמוכות וייצור רציף ואמין – אך הוא יוצר זיהום אוויר כבד, ופולט יותר פחמן דו חמצני מכל מקור אנרגיה אחר.

בשנת 2020 הפיקה סין 700 אלף טון של פוליסיליקון – ולטובת כך הפיקה 83 טרהוואט-שעה מתחנות הפחם שהקימה. יותר מכל צריכת החשמל השנתית של בלגיה. בשנת 2023 התפוקה הסינית צפויה לעלות ל-1.2 מיליון טון פוליסיליקון, והצריכה תעלה ל-144 טרהוואט-שעה, יותר מהצריכה הכוללת של פולין, מלזיה או שוודיה, וכולה תהיה מבוססת פחם. בעת כתיבת מאמר זה סין בונה עשרות תחנות כוח פחמיות, וב-2020 לבדה בנתה סין תחנות כוח פחמיות בקיבולת הקרובה לפי שלושה יותר משאר העולם כולו ביחד. פאנל שיוצר בסין מלווה בלפחות פי 2 יותר פליטות פחמן ביחס להפקת פאנל בתמהיל אנרגיה נקי יותר כפי שקיים במערב. על כן זמן "החזר החוב הפחמני" שלו כפול או למעלה מכך.

לעולם לא עוד… עם מאפיינים סינים

פרסום הדוח הוביל לראשונה לצעדים ממשיים של הממשל האמריקני כנגד חמש יצרניות סיניות ממחוז שין-ג'אינג בחודש יוני האחרון בטענות לשימוש בכוח עבודה בכפייה. אך צעדים אלו נראים מהוססים מאוד לאור המתח הפנימי בממשל האמריקני לקידום חסר פשרות של יעדי האקלים כמטרה עליונה – ודיפלומטיה תקיפה של סין לקשור כל שיתוף פעולה אקלימי בדרישות להסרה מלאה של הסנקציות ואי התערבות בענייניה הפנימיים.

אם ארה"ב חשבה שנושא האקלים הוא "נווה מדבר דיפלומטי" בין המעצמות היריבות – הסינים הבהירו כי בשביל שישחקו את המשחק האקלימי על המערב להסכים לכל התכתיבים הסיניים בשאר הסוגיות. סין אחראית לכ-28 אחוז מהפליטות העולמיות וכל יעד אקלימי למעשה נולד-מת ללא שיתוף הפעולה שלה.

לאחר שהוכרזו הסנקציות על מספר יצרניות סיניות, זינק מחיר הפאנלים העולמי ב-18 אחוז, מאז תחילת השנה, ומחיר הפוליסיליקון עלה ב-500 אחוז, והפרויקט הירוק של המערב נראה בסכנת קריסה. דמויות מובילות בממשל הדמוקרטי התבטאו באופן ברור בעד קידום האג'נדה האקלימית במחיר של העלמת עין מזוועות המשטר הסיני.

צאר האקלים, ג'ון קרי, נשאל בריאיון למגזין בלומברג בספטמבר 2021 כיצד ניתן ליישב את המתח בין המחויבות לזכויות אדם בהקשר לאויגורים ובין יבוא פאנלים סולריים הקשור באופן ישיר במערך הדיכוי שלהם לטובת אג'נדת האקלים. תשובתו: "החיים תמיד כוללים החלטות קשות ביחסים בין מדינות". מוקדם יותר השנה נשאל אם בשיחותיו עם מקבילו הסיני עלה נושא העבודה בכפייה של האויגורים בתעשיית הפוליסיליקון בשין-ג'יאנג – תשובתו: "זה לא המנדט שלי. אני ממוקד בקידום הסכמות עם המשטר הסיני לעמידה ביעדי האקלים".

המערב הפרוגרסיבי אובססיבי לאשליות ירוקות ומכור למחירים נמוכים. על המזבח הזה הוא מוכן להקריב כמעט את כל ערכיו – של מסחר הוגן, נזקים סביבתיים בחצר של אחרים, ולהעלים עין מהפרת זכויות האדם המזעזעת והנרחבת ביותר המתרחשת על כדור הארץ. בעוד המערב ממרק את מצפונו ומתכסה במיליארדי לוחות סיליקון שנוצרו על ידי עבדים במחנות ריכוז, הסינים ממשיכים להקים תחנת פחם חדשה בכל שבוע, לזהם את הסביבה ללא הפרעה ולדרוס את האוכלוסייה שתחת שליטתם. רוח הזמן הפרוגרסיבית בעולם החופשי החליפה את העיקרון המוסרי של "לעולם לא עוד", במוסר הירוק החדש של "לעולם לא עוד, עם מאפיינים סיניים".

הכותב מנהל את ערוץ הטלגרם "מושג ירוק", בו כותבים מדענים, פרופסורים ומובילי דעה בין-לאומיים בנושא חשיבה רציונלית בסוגיות סביבה, אקלים ואנרגיה. כתובת הערוץ: https://t.me/greenlogic