אני מודה, הייתי עצבני. היו לי בערך 30 דקות להתייצב בחדר הניתוח. הפציינט היה חולה קורונה פעיל שנזקק לניתוח חירום שנבע מסיבה שונה. זה היה באוגוסט 2020, לפני שהגיעו החיסונים ובעיצומה של ההיסטריה מהמגפה. נכנסתי למעלית ולחצתי על הכפתור למרתף.

למטה המתינה לי האחות. הייתי צריך לעבור התאמה מדויקת של מסכת N95 לפנים שלי. התאמת המסכה היא קריטית כדי למנוע מחלקיקים נגיפיים להתגנב פנימה מצדי המסכה. מדדתי את המסכה הראשונה. לאחר מכן הניחה האחות כיסוי פלסטיק מעל לראשי ולפלג גופי העליון. היא חיברה צינור וביקשה ממני להודיע לה אם אני מריח ריח רע כלשהו או אם יש לי טעם חמצמץ בפה. כך בודקים אם המסכה מונחת היטב.

תוך 5 שניות הרגשתי בחילה מהטעם החמצמץ בחלק האחורי של הגרון. היא עצרה במהירות וחזרנו על אותה בדיקה עם מסכת N95 נוספת. הפעם לקח לי 30 שניות לחוש בחילה. למרבה המזל, המסכה השלישית התאימה ולא הרגשתי טעם חמצמץ או ריח רע, אפילו לאחר 3 דקות תמימות. הוספתי חליפת מגן ומשקפי מגן. הייתי מוכן לתחילת הניתוח.

חלפה שנה מאז, ומה למדנו על מסכות? הרבה מאוד, ועם זאת שום דבר. ב-2007 חיברתי במשותף מאמר בנושא מסכות N95 שפורסם בכתב העת המדעי American Journal of Public Health. לצדי השתתפו בכתיבת המאמר אחיי ואחייניתי. כולנו במשפחה רופאים. ד"ר מרטין וייס היה המחבר הראשי. כותרת המאמר הייתה: "מניעת העברת שפעת מסוג A: מסכות פנים ואור אולטרה סגול כאמצעי בקרה"^[1].

אחד המסרים המרכזיים במאמר, שנכתב בזמן הבהלה מהנגיף H1N1 (זן של נגיף השפעת), הוא שמסכות N95 יכולות לחסום 95 אחוז מחלקיקי רסס נשימתי מלחדור למסכה, אם מניחים אותן היטב. הן יכולות לחסום חלקיקי רסס נשימתי בגודל של עד 0.3 מיקרון, ולכן עלינו לייצר אותן כעת.

אף שנגיף הקורונה קטן מאוד, למסכת N95 יש סיבי ננו צפופים שיכולים ללכוד טיפות זעירות שבתוכן הוא עובר באוויר מאדם לאדם. כאמור, כדי שהמסכה תהיה יעילה היא חייבת להיות מותאמת ספציפית לפנים, אבל לא כל מסכות N95 מתאימות כראוי, ולכן חלקיקים נגיפיים עשויים לחדור דרכן. מסכות N95 גם בדרך כלל אינן נוחות ואני מתקשה לחבוש אותן לפרקי זמן ארוכים. לעתים אני וכמה מהקולגות שלי נאלצים לעצור ניתוחים באמצע כדי לנגב את פנינו מהזיעה, ולהתאים את המסכה מחדש. בכל מקרה, בחדר הניתוח זאת האופציה הטובה ביותר העומדת לרשותנו, אלא אם כן אנו מצוידים במסכות N100 (שמסננות 99.97% מהחלקיקים)^[2].

כעת בואו נדבר על המסכות הרגילות שלהערכתי 90 אחוז או יותר מהאוכלוסייה חובשת היום. מסכות בד, או אפילו מסכות כירורגיות, הן כמו לקשור חבל סביב המותניים שלכם בזמן הנהיגה ולטעון שמדובר בחגורת בטיחות. לא יהיה מוגזם לומר שחבישת מסכת פנים מעוצבת של גוצ'י, כמו זו שחובשת ננסי פלוסי, זה כמו לבקש מטכנאי רנטגן ללבוש את סינר המטבח של סבתו בעת ביצוע צילום רנטגן.

הייתה תקופה שנאמר לנו לחבוש אותן בחוץ גם כאשר אנו לבד. ראיתי אפילו אנשים שנוהגים ברכבם לבד כשהם חובשים מסכה. אבסורד ממש. מסכות כירורגיות מורכבות משלוש שכבות של מיקרופייבר סינתטי וסיבים סינטטיים עדינים במיוחד שלא מסוגלים לחסום את החלקיקים הקטנים של נגיף הקורונה.

כמובן שניתן לטעון שעדיף משהו מאשר כלום. אומרים לנו שהמסכות יכולות למנוע העברה טיפתית של הנגיף. העברה טיפתית מתייחסת לטיפות שאתם פולטים כאשר אתם מתעטשים, מדברים חזק או משתעלים. לא מדובר במשהו בגודל של טיפות גשם שפולטים ביריקה, אלא לטיפות בגודל של פחות או יותר 5 מיקרון. אלה טיפות קטנטנות, אך גדולות יחסית, שאינן נראות לעין. המסכה אולי יכולה למנוע את העברתן, אבל בפועל נגיפי הקוביד-19 מתפשטים על פי רוב דרך רסס נשימתי – בטיפות זעירות הרבה יותר. ורסס נשימתי נפלט כאשר אדם נגוע נושם בלבד. חוקר בשם ד"ר קווין פנלי (Kevin Fennely) פרסם ב-2020 מאמר בכתב העת "לאנסט" (The Lancet), בו כתב כי רוב הפתוגנים הנגיפיים נמצאים בחלקיקים הזעירים האלה. היו מחקרים נוספים שהצביעו על מסקנה דומה. החלקיקים הזעירים עשויים להכיל כמות גבוהה פי 9 של נגיפים בהשוואה לחלקיקים גדולים יותר (הטיפות הקטנטנות). הם גם עשויים להיות מסוכנים יותר, מכיוון שביכולתם לחדור עמוק יותר לריאות. ואת החלקיקים האלה המסכה הכירורגית אינה עוצרת.

אם כן, מדוע מנתחים חובשים לעתים מסכות כירורגיות? אנו עושים זאת משתי סיבות: ראשית, איננו רוצים שדם או נוזל גוף אחר יחדור לנו לפה. שנית, אנחנו לא רוצים שהרוק שלנו יטפטף לתוך החתך. אנחנו לא חובשים אותן להגנה מפני נגיפים. אמנם קיימים מאמרים הטוענים כי יש מסכות כירורגיות המפחיתות העברת נגיפים מהאדם החובש אותן, אך זאת בהנחה שהעברה טיפתית היא הגורם העיקרי להדבקה, כאשר בפועל זה לא בהכרח נכון.

כפי שחוויתי על בשרי מספר פעמים, אפילו מסכות N95 חדירות לנגיף כאשר אינן מהודקות כמו שצריך על הפנים. אז מסכות כירורגיות? נו באמת. בכל מקרה, אם אתם בחבורה המאמינה כי העברה טיפתית היא המקור העיקרי להידבקות בקורונה – אתם בחבורה התומכת בריחוק חברתי. אתם מאמינים שגודל הטיפות הנפלטות מעיטוש או שיעול הופך אותן לכבדות דיין כדי שישקעו במהרה לכיוון הרצפה לפני שיספיקו לעבור מרחק של כמטר. לכן שני מטרים נחשב לטווח ביטחון סביר. למרות זאת, אף אחד לא יודע באמת מדוע שני מטרים זה מרחק ביטחון סביר. ככל הנראה הכלל הופיע במגפת השפעת הספרדית ב-1918. היום יש חוקרים הטוענים כי המרחק בין אדם לאדם צריך להיות בין 5.5 ל-8 מטרים.

ארגון הבריאות העולמי חושב אחרת, וממליץ היום על ריחוק חברתי של מטר אחד, המלצה המבוססת על מחקר שנעשה ב-1930 על ידי מדען שחקר את התפשטות השחפת. גם המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) שינו לאחרונה את דרישות הריחוק החברתי בבתי הספר משני מטרים למטר אחד בקירוב.

מנגד, אם אתם בחבורה שמאמינה כי רסס נשימתי הוא המקור העיקרי להידבקות בקורונה, אין טעם מבחינתכם בכפיית ריחוק חברתי כי הוא פשוט לא דבר שניתן ליישם. אם אתם "אנשי רסס", הקורונה עוברת על גבי טיפות זעירות וקלות יותר שאינן צונחות מטה מהר אחרי מטר אלא עוברות באוויר של חלל החדר במשך זמן ממושך ולמרחק גדול יותר. לכן לא ניתן יהיה ליישם ריחוק חברתי, אלא אם כל אחד מאיתנו יתבודד.

במחקרנו משנת 2007 הצענו לאגור מסכות N95, אבל אף אחד לא הקשיב. כעת אנחנו לא מסוגלים לייצר את המסכות האלה. רובן מיוצרות בסין. לי אישית אין בעיה לחבוש מסכה אם וכאשר באמת יש צורך בכך. אבל זאת חייבת להיות המסכה הנכונה, בדרגת סינון של מסכת N95 ומעלה. אני יודע שלא כיף לשמוע המלצה כזו. אף אחד לא רוצה לחבוש מסכות כאלה – הן מאוד לא נוחות ומוסיפות עומס. הן מקשות על הנשימה, או במונחים מדעיים, מעכבות את חילופי הגזים.

לכן פקודות ממשלתיות לחבוש מסכות, כאשר ידוע שמרבית האוכלוסייה משתמשת במסכות כירורגיות או מסכות בד מגוחכות, אינן מחוברות למציאות. הנקודה שלי היא שאם אנחנו זקוקים למסכה, לפחות שתהיה כזאת שעובדת. ונוסף על כך אנו צריכים להיות מסוגלים לייצר מסכות N95 בייצור המוני ולהפיץ אותן, גם עבור קטסטרופות עתידיות שאולי יקרו כאן.

---

ד"ר פיטר וייס לימד בבית הספר לרפואה ע"ש דיוויד גפן באוניברסיטת UCLA במשך 30 שנה

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן