בעוד העיניים כולן נשואות לקורונה, מגפה אחרת, מידבקת לא פחות, ממשיכה להכות גלים – מגפת “תיאוריית הגזע הביקורתית”. מה שהתחיל באוניברסיטאות, התפשט לעסקים, חדר לבתי הספר היסודיים ולממשל, הגיע כעת לקחת גם את הרופאים.

איגוד הרפואה האמריקני (AMA), הארגון הלאומי הגדול ביותר המייצג רופאים וסטודנטים לרפואה בארה”ב ומנהל את כתב העת הרפואי הנחשב JAMA, הודיע כי בכוונתו לבטל את התפיסה המֶריטוֹקרטית (שיטה המקדמת אנשים על פי מצוינותם האישית, כישוריהם והישגיהם) הוותיקה לטובת “צדק גזעי” ו”שוויון בריאותי”.

בתוכנית אסטרטגית, בת 86 עמודים, שפורסמה ב-11 במאי השנה, הציב האיגוד מפת דרכים לשלוש שנים המפרטת כיצד הוא ישתמש בהשפעתו כדי לפרק “גזענות מבנית וממוסדת”, ויקדם “צדק חברתי וגזעי” במערכת הבריאות האמריקנית^[1].

על פי התוכנית, יפעל האיגוד בהתאם לקשת רחבה של אסטרטגיות, לרבות יישום “צדק חברתי וגזעי” לכל רוחב התרבות הארגונית, המערכות, סוגי המדיניות והנהלים של האיגוד; הוא ירחיב את החינוך הרפואי ויכלול בו לימודי “תיאוריית גזע ביקורתית” (Critical race theory).

האיגוד גם מבהיר כי הוא דוחה מעתה את המושגים “שוויון” (הזדמנויות) ו”מריטוקרטיה”, שהיו עד כה יעדים בתחומי מדע הרפואה והטיפול הרפואי. “שוויון כתהליך פירושו לספק את אותם כמויות וסוגי המשאבים באופן זהה לכלל האוכלוסיות”, נכתב במסמך. “השאיפה להתייחס לכולם ב’אותו אופן’ מתעלמת מהמורשת ההיסטורית של קיפוח ומניעת משאבים באמצעות מדיניות ונהלים היסטוריים של דחיקת קהילות לשוליים ודיכויָן”.

האיגוד אמנם אינו מנהל את מערכת הבריאות האמריקנית, אך יש לו השפעה אדירה על בתי ספר לרפואה ועל בתי חולים אוניברסיטאיים המכשירים רופאים ואנשי מקצוע אחרים בתחום הבריאות. לטענת האיגוד, מוסדות אלה חייבים לדחות את המריטוקרטיה, שאותה הוא מתאר כנרטיב מזיק אשר “מתעלם מהחלוקה הלא-שוויונית של המשאבים החברתיים, המבניים והפוליטיים”.

“הנרטיב הנפוץ של המריטוקרטיה הוא הרעיון שאנשים מצליחים אך ורק בזכות המאמץ האישי שלהם”, מצהיר הארגון. “החינוך הרפואי התבסס במידה רבה על אידיאלים מריטוקרטיים פגומים שכאלה, ונדרשים מיקוד ומאמץ מכוונים כדי להכיר, לבחון ולתקן את הפרשנות הפגומה הזאת”.

כחלופה, האיגוד מציע כי בתי הספר לרפואה ישלבו בתוכניות הלימוד שלהם את תיאוריית הגזע הביקורתית, ענף של הניאו-מרקסיזם הרואה את החברה מבעד לעדשה של מאבק כוחות בין זהויות עליונות (האדם הלבן למשל) לזהויות מדוכאות (שחורים, הומוסקסואלים וכו’). על פי התיאוריה הזו כל המוסדות הוותיקים בחברה המערבית הם כלים לדיכוי זהותי או גזעי.

המסמך עמוס לעייפה במונחים מתחום תיאוריית הגזע הביקורתית: “יש להרחיב את לימודי הרפואה ואת חינוך הרופאים כדי שיכללו [נושאים של] שוויוניות, אנטי-גזענות, ‘כשירות מבנית’ (structural competency), מדעי בריאות הציבור ומדעי החברה, ‘תיאוריית הגזע הביקורתית’ והרקע ההיסטורי של מחלות”.

בהצהרה שפורסמה לצד התוכנית, נשיא האיגוד, ג’רלד הרמון, אמר כי הוא “מחויב לחלוטין למטרה זו”, וקורא לקהילה הרפואית להצטרף למאמץ. “אנו מאמינים כי על ידי מינוף הכוח של החברים באיגוד, ההשפעה שלנו והיכולת שלנו להגיע לסוגי קהל רבים, נוכל לעזור לחולל שינוי אמיתי ומתמשך ברפואה”, אמר^[2].

המחלוקת סביב “תיאוריית הגזע הביקורתית” במוסדות האמריקניים זכתה לתשומת לב רבה ב-2020 כאשר הנשיא דונלד טראמפ אסר על השימוש בחומרי הכשרה המבוססים על “אידיאולוגיות מְפַלְגות ומזיקות המבוססות על גזע ומין” במקומות עבודה פדרליים. הנשיא ג’ו ביידן ביטל את הצו, ובמקום זאת הוציא צו לפיו הממשל ינהל “גישה מקיפה לקידום שוויוניות לכול”.

על פניו, רפואה לא אמורה להיות נגועה באידיאולוגיה או בפוליטיקה. אלא לעשות את הדבר היחיד שלשמו היא נוצרה – לבחון את הבעיות עימן מתמודד החולה, ולסייע לו לטפל בהן. על הרופאים לספק דיאגנוזה בהתבסס על תצפיות, עובדות, עבר רפואי וכו’, לא על אידיאולוגיות.

זה לא מסובך. זה לא מדע מורכב. זה היגיון פשוט. כנראה שהמגפה הניאו-מרקסיסטית ששמה “תיאוריית הגזע הביקורתית” מדביקה את הנפש והמחשבה עד כדי יצירת “מחלה” משבשת היגיון שקשה להירפא ממנה.

המחבר הוא משפטן ויו”ר “מרכז דיסקברי לאנושיות יוצאת דופן” שמושבו בארה”ב