ביוני השנה זכתה העיתונאית ההודית-אמריקנית מגהה ראז'אגופאלן (Megha Rajagopalan) בפרס פוליצר לשנת 2021 עבור סיקור מחנות העבודה בכפייה בסין באזור שין-ג'יאנג, שם כלואים יותר ממיליון אויגורים – בני העם הטורקי, מוסלמים סונים.

ראז'אגופאלן קיבלה את הפרס יחד עם שני עיתונאים נוספים מאתר "באזפיד" לאחר שפרסמה סדרה של סיפורים בהם "השתמשה בצילומי לוויין ובמומחיות ארכיטקטונית, כמו גם בראיונות עם תריסר אסירים לשעבר, כדי לזהות תשתיות גדולות חדשות שהממשל הסיני בנה לשם מעצר המוני של מוסלמים".

באמת כל הכבוד לראז'אגופאלן על סדרת המאמרים. כל עיתונאי החושף פשעים נגד האנושות או ג'נוסייד, כפי שהגדיר את המעשים נגד האויגורים בסין משרד החוץ האמריקני, בינואר 2021, ראוי לקבל פוליצר.

ההחלטה להגדיר את רצח העם האויגורי בסין כ"ג'נוסייד" לא הייתה עניין של מה בכך. היא לא התקבלה בנפנוף ידיים, אלא לאחר דיבייט ממושך שהחל כאשר הקונגרס העביר חקיקה ב-27 בדצמבר המחייבת את הממשל האמריקני לקבוע תוך שלושה חודשים אם העבודות בכפייה, העיקורים הכפויים והעינויים נגד האויגורים בסין מהווים פשעים נגד האנושות או רצח עם. "זו החלטה שאנחנו לא מקבלים בקלות ראש", אמר אחד הבכירים האמריקנים בשיחת טלפון עם עיתונאים. "זה עבר תהליכים רבים ואנליזות רבות".

החשיפה של ראז'אגופאלן אכן ראויה לשבחים, אולם חשוב לזכור שהיא רק טיפה קטנה בים הפרות זכויות האדם שמבצע המשטר הסיני. ב-20 ביולי השנה מלאו 22 שנה לרדיפה אכזרית הרבה יותר המתרחשת בסין – נגד מתרגלי השיטה הרוחנית פאלון גונג (פאלון דאפא). עצרת מחאה מול שגרירות סין בישראל ציינה את האירוע. הנוכחים הניפו שלטים מול השגרירות ודרשו לעצור את הרצח המתמשך. כך קרה בו זמנית גם בעשרות מדינות אחרות ברחבי העולם.

פאלון גונג היא שיטת תרגול רוחנית הכוללת תרגילים מדיטטיביים והוראה מוסרית לפי העקרונות: אמת, חמלה, סובלנות. בשנות ה-90 צברה השיטה פופולריות רבה בסין ואנשים תרגלו בה בגלוי בפארקים ובבתי ספר ברחבי המדינה. על פי הערכות רשמיות שפורסמו מטעם המשטר באותה עת, בין 70 ל-100 מיליון אנשים תרגלו בשיטה לקראת סוף שנות ה-90. הפופולריות של הפאלון גונג בסין והעלייה במספר המתרגלים היו לצנינים בעיני ראשי המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) שחששו כי הפופולריות של השיטה תגבר על הפופולריות והסמכות של המפלגה, ופתחו במסע רדיפה גורף נגד מתרגלי השיטה ב-20 ביולי 1999.

אחרי שג’יאנג דזה-מין, מנהיג סין, הורה להשמיד את מתרגלי הפאלון גונג, נערכו מבצעים רחבים שבהם כל מי שנתפס מתרגל פאלון גונג נלקח בכוח לאחד ממחנות העבודה בכפייה, למרכז לשטיפת מוח או למרכז מעצר. במקומות חשוכים אלו עברו המתרגלים התעללויות פיזיות ונפשיות קשות מאוד, והכול במטרה אחת: לגרום להם להצהיר שלא יתרגלו יותר פאלון גונג, או במילים אחרות שיפסיקו לחיות על פי אמת, חמלה וסובלנות.

בה בעת התפתחה בסין תעשייה של קצירת איברים בכפייה ממתרגלי השיטה. באפריל 2006, בפעם הראשונה בעולם, חשפנו את החדשות על קצירת איברים בכפייה ממתרגלי פאלון גונג בעודם בחיים, מהלך שהחל כמה שנים קודם לכן.

"אנני", אשתו של מנתח עיניים בבית חולים "סו-ג'יאה-טון" למחלות כלי דם במחוז ליאו-נינג סיפרה כי בעלה לקה בדיכאון וסבל מנדודי שינה ומסיוטי לילה. לבסוף הוא הודה בפניה שהוא קצר קרניות ממתרגלי פאלון גונג בעודם בחיים.

החשיפה הובילה לחקירה שניהלו דיוויד קילגור, לשעבר חבר הפרלמנט הקנדי ותת שר החוץ לענייני אסיה פסיפיק, ודיוויד מטאס, עו"ד יהודי קנדי לזכויות אדם בין-לאומיות. ביולי 2006 פרסמו השניים דוח ולאחר מכן ספר בשם "קציר דמים" (Bloody Harvest) שאישש את החשדות. מרבית הראיות בחקירתם הן שיחות טלפון מוקלטות עם רופאים בבתי חולים בסין העוסקים בהשתלות, שהודו כי הם קוצרים איברים בכפייה ממתרגלי פאלון גונג.

לקילגור ולמטאס הצטרף החוקר האמריקני איתן גוטמן שפרסם ב-2014 את ספרו "הטבח" (The Slaughter). "לאורך כל השנים מאז שהתחילה הרדיפה נגד הפאלון גונג, בכל רגע נתון, הייתה במערכת מחנות העבודה בכפייה בסין אוכלוסייה גדולה מאוד של מתרגלי פאלון גונג, בין כחצי מיליון למיליון איש", אמר לנו גוטמן. שלושת החוקרים כינו את הטבח ההמוני המתרחש בסין "רצח עם בדם קר" בדוח משותף ומעודכן שפרסמו ב-2016.

בפברואר 2019 חלה התפתחות נוספת. סבב שיחות טלפון חדש שערכו חוקרים עצמאיים מול 16 רופאים מ-12 בתי חולים בסין, הראה כי קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג הפכה לעסק שבשִגרה. אף אחד מהרופאים – כולם דמויות מובילות בתחום השתלות האיברים בסין – לא הופתע, לא הזדעזע ולא כעס כשנשאל "האם האיברים הנקצרים הם של מתרגלי פאלון גונג". מתוך 16 רופאים, 10 אישרו כי מקור האיברים הוא ממתרגלי פאלון גונג. היתר לא הכחישו שהאיברים נלקחו ממתרגלי פאלון גונג או שהתחמקו מתגובה לשאלה (התחקיר המלא, כולל הקלטות השיחות, באתר שלנו)^[1].

מדובר בשואה המתרחשת כבר 22 שנה. בישראל אנחנו לא אוהבים להשתמש במילה הזו. השואה היא שלנו, של העם היהודי, אנו אומרים, ואין להשוות בינה לבין אף ג'נוסייד אחר. נכון. אבל "שואה" היא גם מושג מילוני – "אסון קשה ונורא הגורם להשמדה ולמוות של רבים" (רב מילים, 2021). וזה בדיוק מה שמתרחש בימים אלה במחשכים בסין, בעוד העולם ברובו שותק.

במהלך השנים, מאז נוסד מגזין אפוק, פגשנו עשרות מתרגלי פאלון גונג שהיו כלואים במחנות עבודה בכפייה והצליחו לברוח למערב. רק בחודש שעבר שמענו את סיפורו של וואנג ווי-יו שהיה כלוא במשך קרוב לעשור. וואנג, כיום בשנות ה-40 המאוחרות לחייו, מתגורר בארה"ב לאחר שקיבל שם מקלט מדיני. את רוב שנות ה-30 לחייו הוא בילה במתקני מעצר בסין.

וואנג נולד בפרובינציית שאן-דונג במזרח סין ונחשף לראשונה לפאלון גונג כאשר למד באוניברסיטת טסינג-חואה היוקרתית בבייג'ינג לתואר דוקטורט בהנדסה אופטית. וואנג נזכר כיצד התחבר להוראה המוסרית של השיטה המשלבת גוף ונפש, ושורשיה באסכולת הבודהה, וכיצד יחד עם כ-500 סטודנטים ומרצים באוניברסיטה הם תרגלו מדיטציה מדי יום בשטח הקמפוס.

כשהחלה הרדיפה ב-1999 הוא סולק מהאוניברסיטה אחרי שעשרות מחבריו לכיתה הוכרחו לגנות אותו במשך יותר משעתיים, לפי תור, בדומה למה שקרה ב"מהפכת התרבות הגדולה". חבר קרוב של וואנג באוניברסיטה אף איים כי ידקור אותו למוות אם לא יוותר על אמונתו. "לא דמיינתי שהתעמולה של המשטר מסוגלת לשנות אדם בצורה כה דרמטית", סיפר וואנג.

ב-2002 קבוצת שוטרים בלבוש אזרחי תקפה את וואנג בשעה שהלך ברחוב. הם הפילו את משקפיו ודרכו על ראשו. הוא נשלח למתקן מעצר בשם "מרכז הדרכה משפטי" – שהיה בפועל מרכז לשטיפת מוח ולעינויים. כבר ביום הראשון ארבעה-חמישה "מדריכים" חשמלו אותו במשך כ-11 שעות בכל חלקי גופו, כולל בקצות האצבעות. אחד השומרים, שהתנשא לגובה של כשני מטרים, לחץ על בשרו באלה חשמלית ללא הפסקה עד שסוללת האלה התרוקנה. "הרצפה הייתה יבשה בתחילה, אך כשיצאת החוצה דרכת בשלולית מים", סיפר וואנג. הייתה זו הזיעה שניגרה מגופו במהלך העינויים. "אולי ראיתם בסרטים תיעודיים כיצד הם מענים מתרגלים [של פאלון גונג]. אני אומר לכם, אין זה משנה כמה הסרט ריאליסטי, זה אפילו לא חמישה אחוזים ממה שקורה שם בפועל".

במשך ששת החודשים הבאים הוא הוכנס לבידוד. במהלך שעות היום אילצו אותו הסוהרים לשבת ללא תנועה על שרפרף צר. בלילה היה נרדם לקולות המכות והצעקות של קורבנות העינויים. לאחר מכן הוחזק וואנג במרכזי מעצר ובבתי כלא שונים. הוא נזכר כיצד במרכז המעצר צ'או-יאנג שבבייג'ינג שמע רופאים דנים בשיטת עינויים נפוצה – "האכלה בכפייה" – הליך המשמש נגד אסירים שפותחים בשביתת רעב. צינור מוחדר דרך אפו של הקורבן ישירות אל קיבתו. אחות סיעודית, שנראתה בשנות ה-20 לחייה, שאלה את הרופא כיצד יש להחדיר את הצינור כך שיגרום לכאבים נוספים למתרגלי פאלון גונג.

וואנג גם הבחין כי כמה סוהרים במרכז קראו ספרים פסיכיאטריים על מחלות נפש, אך מטרתם לא הייתה לרפא את העצורים, אלא למצוא דרכים לדחוף אותם לשיגעון. כשהיה כלוא בבית כלא בבייג'ינג, וואנג וחבריו למעצר אולצו להפוך לעבדים מודרניים. במשך 16 שעות ביום הם שתלו צנוניות, עטפו סוכריות בנייר עטיפה והכינו גביעי מאפינס מנייר שיוצאו בהמשך למערב. "בכל פעם שאתה מנסה להגדיר לעצמך מה הבסיס המוסרי שלהם, אתה מתחרט על כך ומבין שהיית נאיבי", אמר וואנג. "פשוט אין להם כל בסיס [מוסרי]. אין דבר שהם לא יכולים לעשות. באותן מאורות אפלות המשטר הקומוניסטי חושף את פרצופו האמיתי".

וואנג נזכר כיצד אחד הסוהרים התרברב: "אם קבוצה בין-לאומית [של משקיפים] תבוא לכאן, מה שהם יוכלו לראות הוא כלא יפהפה ומה שהם יוכלו לשמוע זה רק שבחים". ואכן במהלך סיור בדיקה נדיר שנערך במקום, ניסתה אחת המפקחות להתקרב לוואנג, אך סוהר רץ לעברם והפריד ביניהם בגסות.

לאחר שנמלט לארה"ב ב-2013 החליט וואנג לנסות לחולל שינוי מבחוץ והחל לשלוח מכתבים למרכזים בהם היה כלוא בסין. אחד הסוהרים שלח לו מכתב תשובה בו ביקש שיפסיקו לשלוח את המכתבים האלה. היה זה רגע של הארה עבור וואנג. הוא הבין: "אחרי הכול הם מפחדים ממשהו – האפלה תמיד מפחדת להיחשף לאור".

אכן, אחרי 22 שנות רדיפה אכזרית, הגיע העת שמשרד החוץ האמריקני יחשוף לאור את רדיפת הפאלון גונג – הפרת זכויות האדם החמורה ביותר הקיימת היום בעולם – ויכנה אותה ג'נוסייד. הגיע הזמן גם שמדינת ישראל תתחיל לפתח עמוד שִדרה, תניח בצד את האינטרסים הכלכליים והגיאו-פוליטיים שמניעים אותה, תפסיק לחבק כל פקיד סיני בכיר שמגיע לכאן, ותתייצב בצד הנכון של ההיסטוריה.

בתור צעד ראשון, מדינת ישראל יכולה להתחיל לומר "המשטר הסיני" במקום "ממשלת סין". מייק פומפיאו, לשעבר מזכיר המדינה האמריקני תחת ממשל טראמפ, השתמש בהגדרה מדויקת יותר: "זהו משטר מרקסיסטי-לניניסטי המפעיל כוח על האנשים הסינים הסובלים באמצעות שטיפת מוח וכוח הזרוע"^[2].