בעולמנו מתקיים עיקרון מוסרי בסיסי שיש לשמור עליו – מי שעובד צריך לקבל תשלום בעבור עבודתו בהתאם לתפוקה שנתן, לסיכון שלקח ולניסיון שהביא. מי שאינו עובד – לא צריך לקבל כסף.

בדיוק בגלל זה מתויג "הסוציאליזם" על ידי אנשים רבים כדרך לא מוסרית. סוציאליזם מנחה את הממשלה לקחת כסף (בדרך כלל באמצעות מסים) מאנשים שהרוויחו אותו ביושר ולהעביר אותו, כלומר לחלק אותו לאנשים אחרים כראות עיניה – מבלי שאלה עבדו בעבור הכסף הזה – כל זה במטרה ליצור חברה שוויונית יותר.

אין זה אומר שאין לעזור לחלשים ולעניים בחברה. להיפך, יש לטפח ארגונים שביכולתם לתרום לשכבות החלשות ולספק להם הדרכה כלכלית ותמיכה ממשית ביציאה ממעגל העוני. זהו טוב לב, זה חשוב ומועיל לחברה. אבל אין לעשות זאת באמצעות השתלטות על כסף של אחרים.

עד כאן הרקע הכלכלי והמוסר הבסיסי. אבל מה קורה בעת משבר הנגרם ממלחמה או ממגפה? בנקודה זו העניינים מסתבכים. בעצם לא ממש, אם משתמשים בעיקרון המוסר הבסיסי ומוסיפים לו נדבך אחד: עבדתם? – תקבלו כסף. לא עבדתם? – לא תקבלו. ונוסף לכך, מנעו מכם לעבוד? – מי שמנע זאת צריך לפצות אתכם. אם המדינה מנעה מכם לעבוד – עליה לפצות אתכם.

השאלה הגדולה היא כיצד על המדינה לפצות אתכם. למשל, דמי אבטלה למשך שנה היא שיטה אחת, אם כי אפשר להתווכח האם זו שיטת פיצוי מדויקת ומה השלכותיה. ביטול דמי ארנונה היא שיטה נוספת. שיטה אחרת יכולה להיות מענקים לכל מי שהמדינה פגעה בו. זה לא סוציאליזם, אלא מוסר בסיסי.

וכעת מגיעה שאלה גדולה אף יותר: מהיכן יגיע הכסף הממשלתי לפיצוי כל אלה שנפגעו? האם כדי לממן זאת תטיל הממשלה מסים חדשים על מעמד הביניים ועל המעמד הגבוה ותיקח מהכנסתם? – זה כבר סוציאליזם וצעד לא מוסרי, גם אם הממשלה תתחיל להטיל את המסים רק בעוד חמש שנים.

בואו נצלול כעת לשטח. אין זה סוד שהיום כמעט רבע מהישראלים מובטלים (כ-21 אחוז). עסקים שהעסיקו מחדש עובדים אחרי הגל הראשון, שוקלים כעת לפטרם או להוציא אותם שוב לחל"ת בגל השני עקב המגבלות שמטילה הממשלה, וזה עוד מבלי לדבר על האפשרות המדאיגה של גל שלישי. סקר שפורסם ב-12 ביולי ב"חדשות 13" הראה כי 75 אחוז מכלל הציבור אינם מרוצים מהדרך שבה ממשלת האחדות מנהלת את משבר הקורונה.

מה עושים? הכרזה על סגר נוסף תפגע עוד יותר בעובדים ובכלכלה, תגביר את המחאות ותעמיק את ההתנגדות לממשלה ולשיתוף הפעולה עם הנחיותיה למיגור התפשטות המגפה. דרוש פתרון יצירתי אחר. מה הוא יכול להיות? בממשלת ישראל פתחו בניסוי – תשלום ישיר לכל הישראלים, בין אם הם נפגעו ובין אם לאו. וכדי להבין האם הניסוי יצליח, איך בכלל להגדיר את הצלחתו, כיצד לממן אותו ולמשך כמה זמן, העיניים נשואות לספרד – שם החל ניסוי כלכלי דומה, רק גדול הרבה יותר.

ב-15 ביוני הושק בספרד אתר אינטרנט ממשלתי המציע תשלומים חודשיים של עד 1,015 אירו למשפחות העניות במדינה. התוכנית תתמוך ב-850 אלף משקי בית ותשמש כמבחן הגדול ביותר עד כה לרעיון הנקרא "הכנסה בסיסית אוניברסלית" – בה אנשים מקבלים בכל חודש תשלום במזומן ויכולים לשמור אותו או להוציאו בכל דרך שבה הם בוחרים (במקרה של ספרד מדובר בהכנסה אוניברסלית רק לנזקקים). רעיון שעל אודותיו דובר רבות, אך מעולם לא נבדק באופן משביע רצון.

הפילוסוף האנגלי תומאס מור אולי היה הראשון להציע את הרעיון, ברומן "אוטופיה" שפרסם ב-1516, אבל רק בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20 החלו כלכלנים לחשוב ברצינות כיצד ניתן ליישם אותו. דווקא הכלכלן האמריקני מילטון פרידמן שהחזיק בעמדות ליברטריאניות, המעודדות אי התערבות ממשלתית, הציע ב-1962 רעיון דומה. לפיו אלו המרוויחים מתחת לרף מסוים לא ישלמו מס לממשלה ובמקום זאת יקבלו כסף ממנה. במהלך שנות ה-70 ערכו ערים מסוימות בארה"ב ובקנדה פיילוט על פי ההצעה של פרידמן. בארה"ב סגרו מיד את הניסוי בעקבות תוצאות מוקדמות שהגיעו מאחד מאתרי הניסוי שם הייתה עלייה משמעותית בשיעור הגירושין (לא ניכנס פה לקשר שבין הדברים). בקנדה לעומת זאת נמשך הניסוי במשך ארבע שנים בעיירה קטנה בשם דופן (Dauphin). מדי חודש בין 1974 ל-1978 קיבלו עניי העיירה צ'ק עם סכום מסוים, אותו יכלו לבזבז כראות עיניהם.

את תוצאות הניסוי פרסמה הכלכלנית אוולין פורג'ט (Forget) מאוניברסיטת מניטובה שבקנדה. התוצאות הראו שבני נוער ממשפחות שהשתתפו בניסוי סיימו שנת לימודים נוספת ביחס לבני נוער שלא השתתפו (הם נשרו מוקדם יותר מהלימודים); האשפוז בבתי החולים בקרב משתתפי הניסוי ירד ב-8.5 אחוזים; ושיעור התעסוקה בקרב המשתתפים נותר זהה (בניגוד לחשש שהתוכנית תעודד אבטלה, בגלל ההכנסה הקבועה)^[1]. הניסוי אמנם הראה תוצאות חיוביות, אך לא בהכרח היה מוסרי. שכן אנשים שלא עבדו בעבור הכסף קיבלו אותו בחינם, והכסף שקיבלו הגיע מקופת המדינה – כלומר נלקח מהכנסותיהן של שכבות אחרות באוכלוסייה שעבדו בעבורו.

מאז 2009 מבוצע בקניה ניסוי מעט דומה. בכל חודש מועברים לחשבונותיהם של 21 אלף בוגרים 2,250 שילינג קנייתי (כ-21 דולר) שמעניק ארגון GiveDirectly, החוקר את השלכות רעיון ההכנסה הבסיסית האוניברסלית. מבקרי הפרויקט טוענים שמדובר בסכומים קטנים מדי שלא יכולים להיחשב לניסוי אמיתי בשיטה. גם בפינלנד נפתח ניסוי כזה במארס 2016 בקרב 2,000 משתתפים. במשך שנתיים הם קיבלו 560 אירו מדי חודש מסוכנות הרווחה של הממשלה, אך הניסוי נערך בקרב מובטלים בלבד. באפריל 2018 סירב הפרלמנט הפיני להאריך את הניסוי בשנה נוספת לאחר שהתברר שהמשתתפים לא הראו שיפור במציאת עבודה ביחס לקבוצת הבקרה שקיבלה את דמי האבטלה הרגילים. הפרלמנט העדיף במקום זאת להשקיע בתוכניות רווחה אחרות.

השאלה הגדולה לגבי הניסוי בספרד היא האם הוא יימשך גם אחרי שהמגפה תסתיים ומה יהיו תוצאותיו. ניתן לנמק את נחיצותו בעת המשבר בכך שהממשלה יוצרת סגרים המונעים מאנשים לעבוד, ולכן באחריותה לפצותם. כאן בדיוק עובר הגבול. כל עוד הניסוי מבוצע בצורה מבוקרת במהלך המשבר כדי לפצות את אלו שנפגעו מהממשלה – יש לו הצדקה מוסרית, אולם אם יימשך גם לאחר המשבר בשם "צמצום פערים" ו"חברה שוויונית יותר" הוא יהפוך פשוט לסוציאליזם טהור ולא מוסרי. וכמובן, נותרה השאלה הגדולה כיצד הוא ימומן. האם תעלה ממשלת ספרד את המס על שכבות מסוימות בחברה כדי לממן את ההוצאה? האם תיקח הממשלה מהכנסתם של אנשים שעבדו בעבור הכסף ותעביר זאת לאלה שלא עבדו?

בממשלת ישראל המאוחדת צריכים ללמוד את הלקחים הנכונים מהניסויים שנערכים בתחום. יכול מאוד להיות שיתברר כי שיטת "הכנסה בסיסית אוניברסלית" יכולה להועיל לאנשים רבים, ואולי דווקא לא. השאלה הגדולה שלא נפתרה, וכנראה תיוותר כך, היא האם השיטה גם מוסרית.

---

ג'יימס גורי הוא סופר ובלוגר המתגורר בדרום קליפורניה. המאמר נכתב בסיוע מגזין אפוק בישראל

---

1. Forget Evelyn L, "The Town with No Poverty: The Health Effects of a Canadian Guaranteed Annual Income Field Experiment", Canadian Public Policy