השאלה החשובה ביותר שצריך לשאול היום היא: אם לקברניטי המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) הייתה מכונת זמן שמחזירה אותם לאחור, האם הם היו מגיבים אחרת להתפרצות הווירוס בסין? התשובה היא – לא. המק"ס הייתה עושה בדיוק את אותו הדבר. מדוע?

בואו ניזכר: על פי מחקר שפורסם בכתב העת המדעי The Lancet, ב-1 בדצמבר הופיע החולה הראשון בסין – אדם בשנות ה-70 שהיה מרותק למיטה בעקבות שבץ וחלה. לא היה לו כל קשר לשוק מאכלי הים בווהאן, והוא הופיע שבוע לפני הדיווח הרשמי של המק"ס שציינה כי החולה הראשון התגלה רק ב-8 בדצמבר.

באמצע דצמבר כבר הופיעו עדויות ראשונות כי הווירוס עובר מאדם לאדם במגע קרוב, לפי מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי New England Journal of Medicine, וב-27 בדצמבר מעבדה בסין כבר ריצפה את רוב הגנום של הווירוס ודיווחה על ממצאיה לפקידי בריאות בווהאן ולמדענים באקדמיה הסינית למדעי הרפואה.

ב-30 בדצמבר, ד"ר איי פֶן, מנהלת המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים המרכזי בווהאן, הפיצה בקבוצת הצ'אט המחלקתית שלה בווי-צ'אט (הגרסה הסינית לווטסאפ) דוח על וירוס מדבק הדומה לסארס. באותו יום גם ד"ר לי וון-ליאנג מווהאן – הרופא שיתפרסם בהמשך בתור זה שהזהיר מהווירוס – שלח הודעה בווי-צ'אט לחבריו מבית הספר לרפואה והתריע שינקטו באמצעי זהירות.

אבל באותו יום קרה גם דבר נוסף. בית החולים המרכזי בווהאן שלח הודעה מטעם ועדת הבריאות של ווהאן המזהירה את צוותי הרפואה לבל יפיצו מידע על "דלקת הריאות הבלתי ידועה" כי אחרת ייענשו.

לא חלפה יממה וב-31 בדצמבר אותה ועדת בריאות בווהאן אישרה שהתגלו 27 מקרים של מחלת דלקת ריאות בלתי ידועה, אבל דיווחה שאין עדויות לכך שהמחלה עלולה להתפשט בקרב בני אדם. ב-1 בינואר הורה פקיד בוועדת הבריאות של המחוז לחברת גנום סינית להפסיק לבדוק דגימות של הווירוס ולהשמיד את הדגימות הקיימות. המשטרה המקומית גם זימנה שמונה אנשי צוות רפואי מווהאן ששיתפו מידע על הווירוס וגערה בהם על "הפצת שמועות".

חלפו יומיים וב-3 בינואר קראה המשטרה המקומית לד"ר לי וון-ליאנג ונזפה גם בו על "הפצת שמועות". באותו יום הוועדה הלאומית לבריאות של סין פרסמה הודעה שכל החוקרים צריכים למסור את דגימות הווירוס למוסדות המיועדים לגילוי פתוגנים או להשמיד אותן.

ב-13 בינואר התגלה בתאילנד האדם הראשון שנדבק במחלה, כנראה אחרי שחזר מסין. ב-15 בינואר התגלה מקרה נוסף בארה"ב – תושב מדינת וושינגטון שחזר מווהאן. כל זה לא הפריע למק"ס לדווח ב-15 בינואר שהסיכון להדבקה מאדם לאדם הוא נמוך.

ב-18 בינואר פקידים מקומיים בווהאן אפילו ערכו סעודה שנתית ענקית ל-40 אלף משפחות בעיר. רק ב-20 בינואר הודה השלטון הסיני שהמחלה עלולה לעבור מאדם לאדם, ושי ג'ין-פינג, מנהיג סין, נשא נאום בו קרא לרשויות לנקוט בפעולה מהירה כדי להילחם בהתפרצות.

כשמגפת הסארס שפרצה בסין ב-2002 הסתיימה, מומחה בכיר למלחמה בנגיפים, ד"ר ג'ונג נאן-שאן, נשאל בריאיון מה הלקח שנלמד. הוא אמר שבפעם הבאה לא יהיה טיוח. נחשו מה? המק"ס חזרה על כל טעות שעשתה בזמן התפרצות הסארס.

למעשה הדבר הוודאי היחיד הוא שאם תהיה התפרצות של וירוס נוסף בעתיד, שוב יופיעו אותם שקרים ואותו טיוח. זאת מכיוון שההחלטה לטייח ולשקר אינה החלטה של גורם בודד בממשל; אם זה היה המצב, ניתן היה לטפל בגורם הנקודתי הזה מיד. ההחלטה לטייח ולשקר היא בעיה מערכתית: ממנהל בית החולים המרכזי בווהאן ועד לראש המשטר שי ג'ין-פינג, כולם שיחקו תפקיד בטיוח.

זמן קצר לאחר שהגעתי לארה"ב, לפני כשלושים שנה, גיליתי שכל מה שלימדו אותי על ההיסטוריה המודרנית של סין הוא שקר. לא רק שהאירועים היו מפוברקים, המק"ס המציאה גם מונחים מיוחדים כדי להעצים את האפקט. הנה כמה דוגמאות: בספרי הלימוד הסטנדרטיים בסין מלמדים כי במלחמת סין-יפן השנייה (1937-1945) הובילה המק"ס את הסינים בעוז. בעוד שבמציאות, ראשי המק"ס – שעוד לא הייתה המפלגה השלטת בסין – התחבאו בעיר יאן-אן (Yan’an) ועסקו בטיהורים פנימיים וברצח חברים משורות המפלגה.

דוגמה נוספת היא מלחמת קוריאה (1953-1950) שהתנהלה בין קוריאה הצפונית, שנתמכה על ידי המק"ס, לקוריאה הדרומית שנתמכה על ידי ארה"ב. בסין היא מכונה "מלחמת ההתנגדות בתוקפנות האמריקנית וסיוע לקוריאה". לפי ספרי הלימוד בסין, המלחמה החלה עקב פלישה שהובילה ארה"ב, בעוד שבמציאות היא החלה עקב פלישתה של צפון קוריאה לדרום קוריאה.

קיימים עוד שקרים רבים נוספים. לדוגמה: "הרעב הגדול בסין" (1961-1958) שגבה את חייהם של מעל 20 מיליון בני אדם ומכונה "שלוש שנים של אסון טבע", נגרם לפי ספרי הלימוד בסין בגלל שבריה"מ דרשה החזרי חובות מסין עבור מכונות, כלי נשק ומפעלים שהקימה בשטחה. ובמציאות, זה נגרם בגלל "הקפיצה הגדולה קדימה" – תוכנית התיעוש של המק"ס בהובלת מאו זה-דונג שהזניחה את ייצור והפקת המזון.

השקרים קיימים לא רק במכונת התעמולה ובמערכת החינוך, הם בכל מקום, ומחלחלים עמוקות לכל דרגי המפלגה, למערכת הממשל ולחיי אזרחים מן השורה. פקידי ממשל ברמות השונות מעולם לא למדו לומר את האמת, ולכן אין טעם לשאול מדוע הם משקרים. זה פשוט לא "בדם" שלהם. המערכת מתגמלת את הרעים ומענישה את הטובים. כל מי שמצפונו מצווה עליו לומר את האמת פשוט לא יצליח להיכנס למערכת או שייבעט החוצה הרבה לפני שיקבל סיכוי להתקדם. הסיבה לכך פשוטה – המק"ס רואה ב"אמת" איום על שלטונה.

מאו יזם קמפיינים פוליטיים רבים רק כדי לוודא שאיש לא יעז לחפש אחר האמת. ובימינו אנו, הרדיפה שמנהלת המק"ס נגד מיליוני מתרגלי פאלון גונג שמאמינים באמת-חמלה-סובלנות, עוסקת באותו רעיון – מי שמאמין בַּאמת זה יסכן אותו. מי שינסה לחשוף את שקרי המק"ס יענש על ידי מערכת המשפט ואף ייאלץ להתוודות על מעשיו בטלוויזיה, כפי שיכולים להעיד עורכי דין רבים לזכויות אדם.

בתחילת חודש מארס פורסמו בכלי התקשורת במערב כותרות המרמזות שהמודל הסיני לטיפול בווירוס הצליח, ואולי על המערב להעתיק אותו. כמובן, המודל הסיני לא ניתן להעתקה, בין אם בנושאים כלכליים או במלחמה בווירוס. כיוון שמודל זה דורש לא רק לשקר על הכול, אלא גם להנהיג צנזורה שלא ניתן לברוח ממנה, תעמולה של קול אחד, אפס חופש עיתונות ותגובה מהירה של המשטרה לכלוא אזרחים שאינם מתאימים לרשת השקרים שלה. איזו מדינה יכולה להעתיק את זה?

כל זה מוביל למסקנה הברורה מאליה: במערכת שכולה מבוססת על שקרים ונועדה לשקר, אין סיבה להאמין שבפעם הבאה יהיה אחרת.

---

הֶנג הֵה הוא משפטן סיני הכותב בעיתון אפוק טיימס בניו יורק

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן