כניסה
הרשמה לניוזלטר

בדצמבר 2019 רעשו כלי התקשורת בעולם כשפורסמו ציוני מבחני פיז"ה שבדקו הישגי קריאה, מתמטיקה ומדעים. מה…

דניס פרייגר | 9 במרץ 2020 | מחשבות | 3 דק׳

מדוע כל כך הרבה צעירים אינם מאושרים?

בדצמבר 2019 רעשו כלי התקשורת בעולם כשפורסמו ציוני מבחני פיז"ה שבדקו הישגי קריאה, מתמטיקה ומדעים. מה שפוספס היה סקר בין-לאומי גדול שפורסם בתוך אותו מקבץ תוצאות. הסקר בדק את "שביעות הרצון והמשמעות בחייהם של תלמידים" בגיל 15 בקרב 79 מדינות ברחבי העולם (ישראל לא השתתפה). הסקר הצביע בבירור על ירידה מתמשכת במה שמכונה "מדד משמעות החיים". בני נוער בבריטניה, בארה"ב וביפן, לשם הדוגמה, מסכימים פחות ופחות עם הרעיון ש"לחיים יש משמעות ומטרה ברורה".

בתור מי שמכיר את המצב במדינה שבה הוא חי, ארה"ב, זה לא לגמרי הפתיע אותי. אחד הביטויים הקיצוניים של אובדן משמעות החיים הוא התאבדויות. בין 1946 ל-2006 שיעור ההתאבדויות בארה"ב גדל פי ארבע לגברים בגילים 24-15 והכפיל את עצמו לנשים באותה קבוצת גיל. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה ב-2019 כי "מחשבות אובדניות, דיכאון חמור ושיעורים גבוהים של פגיעה עצמית בקרב תלמידי קולג' עלו ביותר מפי שתיים במשך עשור, על פי מחקר שנערך במדינה כולה". אחד החוקרים, פרופ' לפסיכולוגיה בשם ג'ין טוונג' מאוניברסיטת סן דיאגו סטייט, אמר: "זה מצביע על כך שמשהו בסיסי לקוי בחייהם של הצעירים".

מדוע זה קורה? יש סיבות רבות. חלק מההסברים הם תחרותיות, חרדת ציונים, אי שוויון ואפילו הקפיטליזם. וישנו כמובן הפחד משינויי האקלים ומעתיד קודר. אך הסיבה הגדולה מכולן, לדעתי, היא אובדן האמונה.

ארה"ב, כמו גם מדינות רבות אחרות במערב, נוסדה על בסיס שתי מערכות ערכים: המסורת היהודית-נוצרית והמסורת האמריקנית. השילוב של השתיים יצר את המדינה החופשית ביותר, בעלת שוויון הזדמנויות ושפע בעולם כולו. זה לא שוביניזם. זו עובדה. זו הסיבה לכך שצרפת העניקה לארה"ב, ולארה"ב בלבד, את פסל החירות. זו הסיבה שבגללה אנשים מכל מדינה בעולם רצו להגר לארה"ב, ועדיין רוצים.

מערכות הערכים המסורתיות כללו בתוכן דברים כמו הקמת משפחה; היריון רק לאחר החתונה; דאגה למשפחה וקיומה באמצעות עבודה; משמעת עצמית; דחיית סיפוקים; לאומיות (פטריוטיות) ועוד. עיקרון נוסף היה לשמור על ממשלה קטנה ככל האפשר, וכך לאפשר למוסדות ולארגונים חוץ ממשלתיים להתפתח, כמו מועדוני קריאה, צופים, ליגות באולינג, אגודות מוסיקה, וכמובן כנסיות – שהאמריקנים היו חברים בהן והן סייעו לנזקקים. החוקר הצרפתי אלכסיס דה טוקוויל שנסע להתרשם מארה"ב, כתב ב-1831 כי החוזק האמריקני נוצר מהשתתפותם בארגונים לא ממשלתיים – מקצועיים, חברתיים, אזרחיים, פוליטיים, אמנותיים, פילנתרופיים וכמובן דתיים.

אולם היום הערכים האלו מותקפים: ובראש ובראשונה המשפחה ומוסד הנישואים. עבור רוב האנשים, משפחה ונישואים הם המקור היחיד והבלעדי לאושר. ועם זאת, אחוז האמריקנים שאינם מתחתנים ואלו הנולדים למשפחות חד הוריות נמצא בנסיקה. אם ב-1965 רק 3.1 אחוזים מהילדים הלבנים נולדו לאימהות חד הוריות, ב-2012 זה כבר 29 אחוז. דבר דומה קורה אצל השחורים: ב-1965 24 אחוז מהילדים השחורים נולדו לאימהות חד הוריות, ואילו ב-2011 עמד הנתון על 72 אחוז. גם אחוז האמריקנים הבוגרים שמעולם לא התחתנו הוא הגבוה ביותר בהיסטוריה. יותר ויותר אמריקנים לא יתחתנו או שיתחתנו בגיל מאוחר, כך שלא יהיו להם ילדים אף פעם. אם ב-1960, רק 9 אחוזים מהשחורים בגיל 25 ומעלה לא התחתנו, ב-2012 כמעט 40 אחוז אינם מתחתנים.

גם הממשלה הופכת לגדולה יותר ויותר. בעבר נהגו אמריקנים להתאגד יחד באגודות וליצור חברויות, אבל באילו ארגונים יהיו אמריקנים חברים היום? ככל שהממשלה גָּדְלה ונִכְסה לעצמה תפקידים הקשורים ברווחה, מספר גדול מהארגונים פחתו או פשוט נעלמו. בסרטון וידיאו מ-2012 שהוקרן בוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית, נאמר: "הממשלה היא הדבר היחיד שאנו שייכים אליו".

הסברה שלי היא שירידת קרנם של הערכים הקשורים במסורת היהודית-נוצרית – שהייתה ספק משמעות גדול, אם כי לא היחיד – הם הגורמים העיקריים לעליית העצבות, הבדידות וחוסר המשמעות בקרב אמריקנים (ואחרים). לאורך ההיסטוריה, שום דבר לא סיפק לאמריקנים, ובכלל לבני אדם במערב, משמעות גדולה יותר מאשר אמונה. אבל מאז מלחמת העולם השנייה, "אמונה", "אלוהים", "משפחה" ו"קהילה" איבדו את מעמדם והחלו להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. רבים מהצעירים משוכנעים היום שמסורת היא שטות, שהמדינה שלהם מרושעת, שהעבר שלהם מגונה ושהעתיד שלהם חסר תקווה. הם חיים בלי אמונה, בלי בן/בת זוג ובלי קשר לקהילה ולמדינה. אני טוען שכאן הבעיה.


* דניס פרייגר הוא מנחה תוכנית רדיו ומייסד אתר PragerU

שתפו את הכתבה:

מדוע כל כך הרבה צעירים אינם מאושרים?

בדצמבר 2019 רעשו כלי התקשורת בעולם כשפורסמו ציוני מבחני פיז"ה שבדקו הישגי קריאה, מתמטיקה ומדעים. מה…

דניס פרייגר | 9 במרץ 2020 | מחשבות | 6 דק׳

תמונה: Shutterstock

בדצמבר 2019 רעשו כלי התקשורת בעולם כשפורסמו ציוני מבחני פיז"ה שבדקו הישגי קריאה, מתמטיקה ומדעים. מה שפוספס היה סקר בין-לאומי גדול שפורסם בתוך אותו מקבץ תוצאות. הסקר בדק את "שביעות הרצון והמשמעות בחייהם של תלמידים" בגיל 15 בקרב 79 מדינות ברחבי העולם (ישראל לא השתתפה). הסקר הצביע בבירור על ירידה מתמשכת במה שמכונה "מדד משמעות החיים". בני נוער בבריטניה, בארה"ב וביפן, לשם הדוגמה, מסכימים פחות ופחות עם הרעיון ש"לחיים יש משמעות ומטרה ברורה".

בתור מי שמכיר את המצב במדינה שבה הוא חי, ארה"ב, זה לא לגמרי הפתיע אותי. אחד הביטויים הקיצוניים של אובדן משמעות החיים הוא התאבדויות. בין 1946 ל-2006 שיעור ההתאבדויות בארה"ב גדל פי ארבע לגברים בגילים 24-15 והכפיל את עצמו לנשים באותה קבוצת גיל. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה ב-2019 כי "מחשבות אובדניות, דיכאון חמור ושיעורים גבוהים של פגיעה עצמית בקרב תלמידי קולג' עלו ביותר מפי שתיים במשך עשור, על פי מחקר שנערך במדינה כולה". אחד החוקרים, פרופ' לפסיכולוגיה בשם ג'ין טוונג' מאוניברסיטת סן דיאגו סטייט, אמר: "זה מצביע על כך שמשהו בסיסי לקוי בחייהם של הצעירים".

מדוע זה קורה? יש סיבות רבות. חלק מההסברים הם תחרותיות, חרדת ציונים, אי שוויון ואפילו הקפיטליזם. וישנו כמובן הפחד משינויי האקלים ומעתיד קודר. אך הסיבה הגדולה מכולן, לדעתי, היא אובדן האמונה.

ארה"ב, כמו גם מדינות רבות אחרות במערב, נוסדה על בסיס שתי מערכות ערכים: המסורת היהודית-נוצרית והמסורת האמריקנית. השילוב של השתיים יצר את המדינה החופשית ביותר, בעלת שוויון הזדמנויות ושפע בעולם כולו. זה לא שוביניזם. זו עובדה. זו הסיבה לכך שצרפת העניקה לארה"ב, ולארה"ב בלבד, את פסל החירות. זו הסיבה שבגללה אנשים מכל מדינה בעולם רצו להגר לארה"ב, ועדיין רוצים.

מערכות הערכים המסורתיות כללו בתוכן דברים כמו הקמת משפחה; היריון רק לאחר החתונה; דאגה למשפחה וקיומה באמצעות עבודה; משמעת עצמית; דחיית סיפוקים; לאומיות (פטריוטיות) ועוד. עיקרון נוסף היה לשמור על ממשלה קטנה ככל האפשר, וכך לאפשר למוסדות ולארגונים חוץ ממשלתיים להתפתח, כמו מועדוני קריאה, צופים, ליגות באולינג, אגודות מוסיקה, וכמובן כנסיות – שהאמריקנים היו חברים בהן והן סייעו לנזקקים. החוקר הצרפתי אלכסיס דה טוקוויל שנסע להתרשם מארה"ב, כתב ב-1831 כי החוזק האמריקני נוצר מהשתתפותם בארגונים לא ממשלתיים – מקצועיים, חברתיים, אזרחיים, פוליטיים, אמנותיים, פילנתרופיים וכמובן דתיים.

אולם היום הערכים האלו מותקפים: ובראש ובראשונה המשפחה ומוסד הנישואים. עבור רוב האנשים, משפחה ונישואים הם המקור היחיד והבלעדי לאושר. ועם זאת, אחוז האמריקנים שאינם מתחתנים ואלו הנולדים למשפחות חד הוריות נמצא בנסיקה. אם ב-1965 רק 3.1 אחוזים מהילדים הלבנים נולדו לאימהות חד הוריות, ב-2012 זה כבר 29 אחוז. דבר דומה קורה אצל השחורים: ב-1965 24 אחוז מהילדים השחורים נולדו לאימהות חד הוריות, ואילו ב-2011 עמד הנתון על 72 אחוז. גם אחוז האמריקנים הבוגרים שמעולם לא התחתנו הוא הגבוה ביותר בהיסטוריה. יותר ויותר אמריקנים לא יתחתנו או שיתחתנו בגיל מאוחר, כך שלא יהיו להם ילדים אף פעם. אם ב-1960, רק 9 אחוזים מהשחורים בגיל 25 ומעלה לא התחתנו, ב-2012 כמעט 40 אחוז אינם מתחתנים.

גם הממשלה הופכת לגדולה יותר ויותר. בעבר נהגו אמריקנים להתאגד יחד באגודות וליצור חברויות, אבל באילו ארגונים יהיו אמריקנים חברים היום? ככל שהממשלה גָּדְלה ונִכְסה לעצמה תפקידים הקשורים ברווחה, מספר גדול מהארגונים פחתו או פשוט נעלמו. בסרטון וידיאו מ-2012 שהוקרן בוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית, נאמר: "הממשלה היא הדבר היחיד שאנו שייכים אליו".

הסברה שלי היא שירידת קרנם של הערכים הקשורים במסורת היהודית-נוצרית – שהייתה ספק משמעות גדול, אם כי לא היחיד – הם הגורמים העיקריים לעליית העצבות, הבדידות וחוסר המשמעות בקרב אמריקנים (ואחרים). לאורך ההיסטוריה, שום דבר לא סיפק לאמריקנים, ובכלל לבני אדם במערב, משמעות גדולה יותר מאשר אמונה. אבל מאז מלחמת העולם השנייה, "אמונה", "אלוהים", "משפחה" ו"קהילה" איבדו את מעמדם והחלו להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. רבים מהצעירים משוכנעים היום שמסורת היא שטות, שהמדינה שלהם מרושעת, שהעבר שלהם מגונה ושהעתיד שלהם חסר תקווה. הם חיים בלי אמונה, בלי בן/בת זוג ובלי קשר לקהילה ולמדינה. אני טוען שכאן הבעיה.


* דניס פרייגר הוא מנחה תוכנית רדיו ומייסד אתר PragerU

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
לאן נעלמו המלאכים?

ד"ר משה רט

מלאכים הם אחד הנושאים המרתקים אותי ביותר. אם זה בהופעותיהם השונות בתנ"ך, בספרות חז"ל, בתורת הנסתר או בתחומים אחרים. מטבע הדברים, קראתי...

איומים של השתקה מנצרת ועד צ'ילה

יוסף חדאד

בתוך המדינה: בחברה הערבית משוועים לביטחון אישי להתבטאויותיי בתקשורת וברשתות החברתיות מתלווה מחיר לא פשוט – קללות ואיומים...

יותר מ-130 אלף מאומתים לקורונה בסין, ואף לא אדם אחד מת

אווה פו

ב-10 באפריל פרסם עיתון ה"וול סטריט ג'ורנל" כתבה שכותרתה: "בשנגחאי תועדו יותר מ-130,000 מאומתים לקורונה – מבלי שאף אדם...

בניו יורק טיימס המתינו לפסח כדי ללעוג לאלוהים

דניס פרגר

בערב פסח החליטו עורכי "הניו יורק טיימס" לפרסם בעיתון המודפס וגם באינטרנט מאמר דעה על אלוהים, על התנ"ך ועל פסח. המאמר...

מכתבים למערכת: מצב הדמוקרטיה הישראלית מזכיר את תהליך ההתדרדרות של הרפובליקה הרומית

חגי כהן קלונימוס

בטור הדעה "האם הפוליטיקאים הישראלים פועלים על פי עצותיו של מקיאוולי", נדב רט משרטט את...

הטירוף החודשי נמשך #6

פולי קורקט

1. נהוג לחשוב שנשיאי בית המשפט העליון הם הטובים שבטובים, האליטות של החברה, חכמי עולם שצריכים לגזור דינים בנושאים המורכבים והקשים...

לנפץ את האשליות, מבית ומחוץ

יוסף חדאד

בתוך המדינה: שיא במספר המתנדבים לשירות לאומי בחברה הערבית בשעה שבוגרי תיכון בישראל מהחברה היהודית מתגייסים לשירות צבאי חובה, הצעירים...

האם הפוליטיקאים הישראלים פועלים על פי עצותיו של מקיאוולי?

נדב רט

השנה האחרונה בפוליטיקה הייתה רבת תהפוכות. רבים מאזרחי ישראל חשו, בעת שישבו אל מול מהדורות החדשות, שהם...

שתפו: