כניסה
הרשמה לניוזלטר

אחת ההתפתחויות המטרידות ביותר בשנים האחרונות היא תחיית האנטישמיות בקמפוסים באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב וקנדה. על אף…

שיין מילר | 5 בדצמבר 2019 | מחשבות | 3 דק׳

הסיבה האמיתית לאנטישמיות הגוברת באוניברסיטאות באמריקה

אחת ההתפתחויות המטרידות ביותר בשנים האחרונות היא תחיית האנטישמיות בקמפוסים באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב וקנדה. על אף שמהללים אותן כמעוז ה"סובלנות", אוניברסיטאות רבות נהפכו למקום שבו סטודנטים יהודים אינם מרגישים עוד בטוחים.

בחודש שעבר התרחשה באוניברסיטת "יורק" הקנדית סצנה מצערת. לורן אייזקס, מנהלת הארגון הפרו-ישראלי "חרות קנדה" בטורונטו, סייעה בארגון אירוע באוניברסיטה שבו התארחו חברי עמותת "מילואימניקים בחזית" שהוקמה לפני כארבע שנים על ידי חיילים וקציני צה"ל במילואים. מטרת העמותה היא לפעול נגד האנטישמיות החדשה שצצה בקמפוסים ברחבי אמריקה בעקבות קמפיין ה-BDS. אולם עם תחילת האירוע, הגיעו כ-500 מפגינים לקמפוס שהתפרעו וצעקו בניסיון להביא להפסקתו. המפגינים הורכבו מתערובת של פעילי "צדק חברתי" ומכחישי שואה. אלימות התפרצה במקום בעת שהמפגינים דקלמו סיסמאות אנטישמיות בנוסח "להחזיר את היהודים לתנורים" וקראו ל"אינתיפאדה" ול"שחרור פלסטין".

"יש סטודנטים באוניברסיטה החוששים לחבוש את הכיפה שלהם", אמרה לי אייזקס, בעצמה סטודנטית באוניברסיטה. "כמה הורים התקשרו אליי כי הילדים שלהם שוקלים להירשם לאוניברסיטת יורק, אבל הם מודאגים ממה שקורה לאחרונה בקמפוס".

מרטי יורק מארגון "בני ברית קנדה" כתב לי במייל כי האנטישמיות כבר מושרשת עמוק בקמפוסים ברחבי צפון אמריקה. "הקמפוסים באוניברסיטאות הם, ותמיד היו, אתרים של קיצוניות פוליטית, הן של השמאל הקיצוני והן מצד הימין הקיצוני".

מה הוביל לעליית האנטישמיות באוניברסיטאות? אחד ההסברים שניתנים לכך הוא ה"הִצְטָלְבִיוּת" (intersectionality) – רעיון ניאו-מרקסיסטי שנדחף לאקדמיה בשנות ה-80 במטרה לחקור את ההצטלבות של מערכות דיכוי, שליטה ואפליה. העיסוק במושג בנה היררכיה של אפליה, לפיה קיימות בחברה קבוצות המופלות לרעה, וקיימים מפלים, במיוחד מקרב בני הגזע הלבן. במילים אחרות, "הצטלביות" היא מסגרת תיאורטית הבוחנת כל התרחשות בחברה מנקודת מבט של מאבק בין המדכאים למדוכאים.

לפי הפילוסוף באלאז' ברקוביץ' (Balazs Berkovits), שחקר את הופעתה המחודשת של "הבעיה היהודית" בעידן העכשווי, מכיוון שהיהודים הישראלים כבר אינם נתפשים כעם המחזיק במעמד של קבוצה מופלית, הם נכנסו לקטגוריה האפשרית השנייה – "לבנים" מדכאים. הם נתפשים כ"סוכני דיכוי", המונחים על ידי האידיאולוגיה הגזענית כביכול של הציונות. במילים פשוטות, חלק גדול מהסלידה של האקדמיה כלפי ישראל נובעת מכך שהאוניברסיטאות הפכו לזירת מלחמה נגד ה"לובן" (Whiteness) הקיים במבני הכוח, במקרה זה, זהו היהודי הלבן והאימפריאליסטי נגד הקורבן הערבי כהה העור. "ישראל תופסת את המעמדות המבניים של הלובן בהיררכיה הגזעית של המזרח התיכון", כתב פרופ' דייוויד תיאו גולדברג, חוקר תיאוריות גזע מאוניברסיטת קליפורניה באירווין, בספרו The Threat of Race (2008, עמ' 117).

בדומה לאופן שבו נוצרה אנטישמיות מתיאוריית קונספירציה לפיה היהודים רוצים לשלוט בעולם, ה"הצטלביות" יוצרת אנטישמיות בעזרת נרטיב קונספירטיבי לפיו כוחות חשאיים פועלים להגן על השליטה הלבנה ("הפריבילגיה הלבנה") בעולם – איתה מזוהה כעת ישראל. היא יצרה אנטישמיות היכולה להיתפש כמוסרית ואפילו הרואית.

אייזקס סיפרה לי כיצד האובססיה לרעיונות האלה גורמת למרצים לעסוק בישראל, גם כשהנושא אינו קשור או רלוונטי לישראל. "היו לי מרצים שהתלהמו על ישראל בהרצאות על מיניות, למרות שמעולם לא היה לזה שום קשר לחומר הנלמד".

למעשה, לא מדובר רק במרצים בודדים. ארגונים אקדמיים כמו "האגודה ללימודים אמריקנים" (American Studies Association) השתתפו בהחרמות נגד אקדמאים ישראלים ונגד מוסדות להשכלה גבוהה בישראל. מרטי יורק מבני ברית סיפר לי: "לקח שנים של מאמצים אדירים מצד ארגון 'בני ברית קנדה' לסלק את פרופ' אנתוני הול מאוניברסיטת לת'ברידג', אפילו לאחר שהתגלה שהוא מפיק סרטוני הכחשת שואה יחד עם ניאו-נאצי גרמני בשם אלפרד שייפר".

בינתיים רבים מהסטודנטים מקבלים באופן עיוור את הנאמר להם. במקום שיונחו לנתח בצורה רציונלית את ההיסטוריה המורכבת של ישראל מנקודת מבט היסטורית וגיאו-פוליטית – דבר שיאפשר להם לגבש את עמדתם בהתבסס על הערכה הוגנת של שני הצדדים – הם מונחים לנתח זאת מתוך תיאוריה ניאו-מרקסיסטית המכתיבה עיסוק כמעט בלעדי במנגנוני דיכוי ושליטה המופעלים על ידי "מדכא" (יהודים לבנים כביכול) נגד "מדוכא" (במקרה זה פלסטינים). כך הם מגיעים למסקנה שהמדינה היהודית היא גזענית ולא לגיטימית.

"מנהלי האוניברסיטאות צריכים לאגור אומץ כדי להילחם באנטישמיות במוסדות שבאחריותם, כמו גם בסגל המרצים ובאיגודי הסטודנטים", אומר יורק. "האנטישמיות הפכה לבעיה מערכתית בקמפוסים רבים, ויידרש שינוי תרבותי אמיתי כדי לבלום את הגאות".


שיין מילר כותב עבור אפוק טיימס בשפה האנגלית

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן

הסיבה האמיתית לאנטישמיות הגוברת באוניברסיטאות באמריקה

אחת ההתפתחויות המטרידות ביותר בשנים האחרונות היא תחיית האנטישמיות בקמפוסים באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב וקנדה. על אף…

שיין מילר | 5 בדצמבר 2019 | מחשבות | 3 דק׳

צילום מסך מתוך סרט תיעודי: Crossing the Line 2

אחת ההתפתחויות המטרידות ביותר בשנים האחרונות היא תחיית האנטישמיות בקמפוסים באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב וקנדה. על אף שמהללים אותן כמעוז ה"סובלנות", אוניברסיטאות רבות נהפכו למקום שבו סטודנטים יהודים אינם מרגישים עוד בטוחים.

בחודש שעבר התרחשה באוניברסיטת "יורק" הקנדית סצנה מצערת. לורן אייזקס, מנהלת הארגון הפרו-ישראלי "חרות קנדה" בטורונטו, סייעה בארגון אירוע באוניברסיטה שבו התארחו חברי עמותת "מילואימניקים בחזית" שהוקמה לפני כארבע שנים על ידי חיילים וקציני צה"ל במילואים. מטרת העמותה היא לפעול נגד האנטישמיות החדשה שצצה בקמפוסים ברחבי אמריקה בעקבות קמפיין ה-BDS. אולם עם תחילת האירוע, הגיעו כ-500 מפגינים לקמפוס שהתפרעו וצעקו בניסיון להביא להפסקתו. המפגינים הורכבו מתערובת של פעילי "צדק חברתי" ומכחישי שואה. אלימות התפרצה במקום בעת שהמפגינים דקלמו סיסמאות אנטישמיות בנוסח "להחזיר את היהודים לתנורים" וקראו ל"אינתיפאדה" ול"שחרור פלסטין".

"יש סטודנטים באוניברסיטה החוששים לחבוש את הכיפה שלהם", אמרה לי אייזקס, בעצמה סטודנטית באוניברסיטה. "כמה הורים התקשרו אליי כי הילדים שלהם שוקלים להירשם לאוניברסיטת יורק, אבל הם מודאגים ממה שקורה לאחרונה בקמפוס".

מרטי יורק מארגון "בני ברית קנדה" כתב לי במייל כי האנטישמיות כבר מושרשת עמוק בקמפוסים ברחבי צפון אמריקה. "הקמפוסים באוניברסיטאות הם, ותמיד היו, אתרים של קיצוניות פוליטית, הן של השמאל הקיצוני והן מצד הימין הקיצוני".

מה הוביל לעליית האנטישמיות באוניברסיטאות? אחד ההסברים שניתנים לכך הוא ה"הִצְטָלְבִיוּת" (intersectionality) – רעיון ניאו-מרקסיסטי שנדחף לאקדמיה בשנות ה-80 במטרה לחקור את ההצטלבות של מערכות דיכוי, שליטה ואפליה. העיסוק במושג בנה היררכיה של אפליה, לפיה קיימות בחברה קבוצות המופלות לרעה, וקיימים מפלים, במיוחד מקרב בני הגזע הלבן. במילים אחרות, "הצטלביות" היא מסגרת תיאורטית הבוחנת כל התרחשות בחברה מנקודת מבט של מאבק בין המדכאים למדוכאים.

לפי הפילוסוף באלאז' ברקוביץ' (Balazs Berkovits), שחקר את הופעתה המחודשת של "הבעיה היהודית" בעידן העכשווי, מכיוון שהיהודים הישראלים כבר אינם נתפשים כעם המחזיק במעמד של קבוצה מופלית, הם נכנסו לקטגוריה האפשרית השנייה – "לבנים" מדכאים. הם נתפשים כ"סוכני דיכוי", המונחים על ידי האידיאולוגיה הגזענית כביכול של הציונות. במילים פשוטות, חלק גדול מהסלידה של האקדמיה כלפי ישראל נובעת מכך שהאוניברסיטאות הפכו לזירת מלחמה נגד ה"לובן" (Whiteness) הקיים במבני הכוח, במקרה זה, זהו היהודי הלבן והאימפריאליסטי נגד הקורבן הערבי כהה העור. "ישראל תופסת את המעמדות המבניים של הלובן בהיררכיה הגזעית של המזרח התיכון", כתב פרופ' דייוויד תיאו גולדברג, חוקר תיאוריות גזע מאוניברסיטת קליפורניה באירווין, בספרו The Threat of Race (2008, עמ' 117).

בדומה לאופן שבו נוצרה אנטישמיות מתיאוריית קונספירציה לפיה היהודים רוצים לשלוט בעולם, ה"הצטלביות" יוצרת אנטישמיות בעזרת נרטיב קונספירטיבי לפיו כוחות חשאיים פועלים להגן על השליטה הלבנה ("הפריבילגיה הלבנה") בעולם – איתה מזוהה כעת ישראל. היא יצרה אנטישמיות היכולה להיתפש כמוסרית ואפילו הרואית.

אייזקס סיפרה לי כיצד האובססיה לרעיונות האלה גורמת למרצים לעסוק בישראל, גם כשהנושא אינו קשור או רלוונטי לישראל. "היו לי מרצים שהתלהמו על ישראל בהרצאות על מיניות, למרות שמעולם לא היה לזה שום קשר לחומר הנלמד".

למעשה, לא מדובר רק במרצים בודדים. ארגונים אקדמיים כמו "האגודה ללימודים אמריקנים" (American Studies Association) השתתפו בהחרמות נגד אקדמאים ישראלים ונגד מוסדות להשכלה גבוהה בישראל. מרטי יורק מבני ברית סיפר לי: "לקח שנים של מאמצים אדירים מצד ארגון 'בני ברית קנדה' לסלק את פרופ' אנתוני הול מאוניברסיטת לת'ברידג', אפילו לאחר שהתגלה שהוא מפיק סרטוני הכחשת שואה יחד עם ניאו-נאצי גרמני בשם אלפרד שייפר".

בינתיים רבים מהסטודנטים מקבלים באופן עיוור את הנאמר להם. במקום שיונחו לנתח בצורה רציונלית את ההיסטוריה המורכבת של ישראל מנקודת מבט היסטורית וגיאו-פוליטית – דבר שיאפשר להם לגבש את עמדתם בהתבסס על הערכה הוגנת של שני הצדדים – הם מונחים לנתח זאת מתוך תיאוריה ניאו-מרקסיסטית המכתיבה עיסוק כמעט בלעדי במנגנוני דיכוי ושליטה המופעלים על ידי "מדכא" (יהודים לבנים כביכול) נגד "מדוכא" (במקרה זה פלסטינים). כך הם מגיעים למסקנה שהמדינה היהודית היא גזענית ולא לגיטימית.

"מנהלי האוניברסיטאות צריכים לאגור אומץ כדי להילחם באנטישמיות במוסדות שבאחריותם, כמו גם בסגל המרצים ובאיגודי הסטודנטים", אומר יורק. "האנטישמיות הפכה לבעיה מערכתית בקמפוסים רבים, ויידרש שינוי תרבותי אמיתי כדי לבלום את הגאות".


שיין מילר כותב עבור אפוק טיימס בשפה האנגלית

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
למה לקרוא ספרות קלאסית? ג'יין אוסטין מסבירה

מאיה מזרחי

ויליאם דרסיוויץ בן ה-26 היה צעיר טיפוסי וטיפש כבני גילו כשפגש לראשונה את האישה ששינתה את חייו. העובדה שהיא הלכה לעולמה לפני 200 שנה לא שינתה לו דבר, וגם לא...

התלמיד הוא תכלית מערכת החינוך, אבל לא המלך שלה

חיים נבון

מורה צעירה סיפרה לי בהתלהבות על המדיניות החינוכית המתקדמת בבית הספר שלה. "אצלנו", היא אמרה, "הילד לא צריך להתאים את עצמו למערכת, המערכת מתאימה את עצמה אליו"....

מהפכת המלחמה האסימטרית

פרופ׳ דוד פסיג

מה מנסים להשיג חמאס ודאע״ש, מהי תורת הלחימה שלהם ומה צריך לעשות נגד זה לקראת סבב הלחימה הבא...

לשגע את זיגמונד

ד״ר עודד ניב (נימקובסקי)

״הקיוסק של זיגמונד״ שוכן עד היום במרכזה של השכונה שבה גדלתי. בכל פעם שאני מבקר בשכונה אני נזכר בזיגמונד ובקיוסק שלו, נזכר ומתבייש מחדש. והבושה לא פגה גם לאחר עשרות שנים. אני זוכר את זיגמונד כאילו היה זה אתמול. זוכר את...

חלון אוברטון מכה שנית, והפעם: לגליזציה של סמי הזיה בישראל

דינה גורדון

עד לפני מספר שנים הדעה המקובלת בממסד הרפואי ובציבור הרחב הייתה שצריכת סמים פְּסִיכֶדֶלִיִּים כמו אל אס די (מוכר כ"אסיד") או אקסטזי (מוכר גם כ"סם המועדונים"...

הרשת החברתית הבאה

יסמין לוי

יסמין לוי תוהה האם הגיע הזמן שתקום אלטרנטיבה לפייסבוק, ואיך ייראו הרשתות החברתיות של...

שתפו: