״הניו יורק טיימס" השיק לאחרונה את "פרויקט 1619" – סדרת מאמרים ש"נועדו למסגר מחדש את ההיסטוריה של ארה"ב", כך מצהיר העיתון בדף האינטרנט של הפרויקט, "ולקבע בהבנה את שנת 1619 (במקום את 1776) כתאריך האמיתי של ייסוד המדינה".

מדוע? כיוון שלטענת עורכי הפרויקט זו השנה שבה החלה עבדות השחורים בארה"ב. ולתחילת העבדות חשיבות קריטית בהיסטוריה של ארה"ב, וגם בימינו. עורכי הפרויקט לא חוששים להצהיר בבירור כי מטרת הפרויקט היא "להציב את תוצאות העבדות, ואת התרומה של האפרו-אמריקנים במרכז הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מי אנחנו".

ניתן בקלות לחשוב שהפרויקט של הניו יורק טיימס עוסק בתיקון עוולות היסטוריות שנעשו לקהילה האפרו-אמריקנית, שאני חלק ממנה, אולם אותם מאמרים נראים יותר כניסיון ללבות מתחים גזעיים, לערער את השלטון הנוכחי ולהשפיע על בחירות 2020. העובדה שהסיפור המרכזי של הפרויקט עוסק בקשר שקיים כביכול בין העבדות לבין ייסוד המדינה, מכוון לכך שהמדינה היא בבסיסה גזענית. ולמעשה, מותח קו ישיר בין חרדות וקשיים הקיימים בהווה לבין אירועים שקרו לפני כ-400 שנה.

אבל האם העבדות בארה"ב החלה באמת ב-1619? לימן סטון (Lyman Stone) כתב ב"פדרליסט" (The Federalist) מפריך טענה זו. "העבדות באמריקה לא התחילה ב-1619", הוא כותב. לטענת סטון העבדות התחילה עם המתיישבים הספרדים הראשונים שהגיעו לאמריקה בתחילת המאה ה-16 לאחר שהיבשת התגלתה על ידי קולומבוס בסוף המאה ה-15. לדברי סטון העבדות התחילה ב-1513, כאשר "מושבות ספרדיות ומצודות באזורים שהיום נמצאות המדינות פלורידה, ג'ורג'יה וקרוליינה הדרומית שיעבדו אפריקנים".

למעשה אם רוצים לדייק – העבדים הראשונים אפילו לא היו אפריקנים. לפני שהספרדים החלו לשעבד אנשים מאפריקה, הם שיעבדו את בני הטאינו (Taíno) שהם תושבי איי בהאמה. יתרה מכך, באותה תקופה התקיימה עבדות בכל העולם, ולכן ייחוס תופעת העבדות באופן בלעדי לאמריקה (לבנים מול שחורים) הוא הטעיה אינטלקטואלית. למעשה, הייתה זאת אמריקה שלקחה על עצמה את התפקיד הגדול לסיים את העבדות וקבעה שזאת תופעה בלתי מתקבלת על הדעת.

אז מדוע הניו יורק טיימס כותב את המאמרים האלו? בהקלטה שהודלפה למגזין Slate נשמע העורך הראשי של העיתון, דין באקט, מסביר לעובדי העיתון, במהלך פגישה, על שינוי בפוקוס הסיקור: מהקנוניה בין טראמפ לרוסיה, יעבור העיתון לכתוב על הפוליטיקה הכביכול גזענית של הנשיא.

שינוי הפוקוס בא לאחר שרוברט מולר, התובע המיוחד שמונה לחקור קנוניה אפשרית בין טראמפ לרוסיה, הגיע למסקנה, בתום שנתיים של חקירה, שלא היו דברים מעולם. "ביום שבו בוב מולר ירד מדוכן העדים קרו שני דברים", אמר באקט לצוותו: "הקוראים שלנו שרצו בהדחתו של דונלד טראמפ חשבו לפתע: 'הולי שיט, בוב מולר לא יעשה את זה בשבילנו'. ולדעתי דונלד טראמפ קצת התלהב מזה פוליטית, מהסיבות המובנות. אז הסיפור השתנה עכשיו".

באקט המשיך: "אני חושב שאנחנו חייבים להשתנות. לכתוב יותר לעומק על המדינה, על גזענות ועל מחלוקות אחרות. אני מתכוון, החזון לסיקור בשנתיים הבאות הוא מה שדיברתי עליו מוקדם יותר: איך אנחנו מסקרים אדם שמעיר הערות כאלה [גזעניות]?"

בהמשך דבריו הוא פירט על הרעיון קצת יותר: "איך נכתוב על גזע בצורה שקולה, דבר שלא עשינו בהיקף גדול במשך זמן רב? זה, עבורי, החזון לסיקור העיתונאי. כולכם תצטרכו לסייע לנו לעצב את החזון הזה. אבל אני חושב שזה מה שנצטרך לעשות במשך השנתיים הבאות".

איך משלבים נושאי גזע וגזענות במהלך הכתיבה? מקשרים, למשל, בין מערכת הבריאות ובין המדיניות מתקופת סוף מלחמת האזרחים; בין העבדות לבין מערכת בתי הסוהר הנוכחית; ובוחנים את "ההיסטוריה הברברית" של הסוכר כ"זהב הלבן" שתידלק את העבדות.

במהלך השיחה הודה באקט כי פרויקט 1619 נועד "ללמד את קוראינו לחשוב קצת יותר בדרך זו. גזע בשנה הבאה… עומד להיות חלק עצום מהסיפור האמריקני".

במילים אחרות, לאחר שחקירת מולר נחלה כישלון, מסובב כעת הניו יורק טיימס את המוקד לנושאי גזע בניסיון זדוני להזיק לממשל טראמפ, ובתקווה להדיח את טראמפ מהנשיאות ב-2020.

כאשר טראמפ ניצח בבחירות, ב-2016, הייתה לו תמיכה של 8 אחוזים בלבד בקרב האפרו-אמריקנים. סקר רסמוסן (Rasmussen) מ-2018 הראה שאחוזי התמיכה הגיעו ל-36 אחוז. סקר עדכני של זוגבי (Zogby) הראה שהתמיכה עומדת על 28 אחוז. לא משנה לאיזה סקר תאמינו, איך שלא תדגמו את זה, התמיכה שמקבל טראמפ מהאפרו-אמריקנים עולה, והדמוקרטים יעשו ויגידו הכול כדי למנוע זאת ולהפוך את מגמת עליית הצבעתם של השחורים. פרויקט 1619 של הניו יורק טיימס הוא חלק מהאסטרטגיה הזאת.

---

*אדריאן נורמן הוא כתב ופרשן פוליטי

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן