הרשמה לניוזלטר

(מאמר שני מתוך שלושה)

צבי סטפק | 14 במאי 2018 | דעות | 3 דק׳

קפיטליזם והחברה הישראלית

האיום של מלחמת הסחר המתפתחת בין ארה"ב לבין סין על הגלובליזציה, שהיא אבן היסוד של הקפיטליזם, רק הוחמר מאז התפרסם המאמר הראשון שלי בסדרה בת שלושה פרקים. אבל, זה איננו האיום היחיד על עצם קיומו של הקפיטליזם.

האיום, הגדול לא פחות, מגיע מהתוצרים המעוותים שנלוו לקפיטליזם – פערי אי שוויון בתוך חברות רבות, כאשר ציבורים שלמים חשים שפירות הצמיחה בעשרות השנים האחרונות לא הגיעו אליהם, קרי, מעמד הביניים וכל מי שמתחתיו, אלא רק לשכבה צרה מאוד של העשירון, ואף המאיון העליון.

זה אולי לא לגמרי נכון, שכן רמת החיים של המוני בני אדם אכן השתפרה בדור האחרון. אבל מה לעשות, אנשים, מעצם טבעם, משווים עצמם לאחרים וזה מה שקובע את תחושתם, ההבדל – הפער היחסי, ולא המצב האבסולוטי. לכן חלק ממה שנדרש כדי לשמר את הקפיטליזם בעולם צריך להגיע מהמאמץ לצמצם את אי השוויון.

Zvi-Mainהחברה הישראלית שלנו היא חברה משוסעת ומפולגת בין ימין לבין שמאל, בין דתיים לבין חילוניים, בין דתיים לבין חרדים, בין יהודים לבין ערבים, ולכך נוספים גם הפערים החברתיים העמוקים.

יש הגורסים שפערי אי-השוויון בעולם, ולעניינינו גם בישראל, דווקא הצטמצמו בשנים האחרונות ומגבים קביעה זו בנתונים. הרשו לי לפקפק בקביעה זו. נכון, היו טייקונים שנפלו, המדינה העלתה את שכר המינימום, העלתה את קצבת הנכים, ועוד מהלכים, בכלל זה הגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי, אבל שכר הוא מרכיב אחד בפערים שנוצרים, וכרגע, גם לא החשוב שבהם. שני המקורות האחרים שהם מקורות העושר עבור מעטים יחסית הם השקעות בשוק ההון והשקעות בנדל"ן. השווקים הפיננסים בעולם כולו, ובכלל זה בישראל, חייכו למשקיעים בשנים האחרונות והעשירו את כיסם של מי שהממון נמצא מלכתחילה בכיסם, והמשמעות של זה – של הנכסים הפיננסיים והפערים שנוצרים בהם, היא הרבה יותר גדולה מצמצום הפער במשכורות – בהכנסות השוטפות.

ובאשר לנדל"ן, עליית מחירי הדירות (נכסים ריאליים), הטיבה מאוד עם המשקיעים בהן, פגעה במשפרי דיור, כלומר, במי שמתגורר בדירתו ורוצה לרכוש דירה גדולה יותר, והזיקה מאוד לכל מי שאין ברשותו דירה, כמו זוגות צעירים שאין להם הורים או סבים עשירים.

השכר שעלה בשנים האחרונות לא מכסה ולו קמצוץ מעליית מחירי הדירות, וכיום כדי להגיע לרכישת דירה צריך לעבוד ולהשתכר כ-70% חודשים יותר, כלומר שנים רבות יותר בהשוואה למה שנדרש לפני עשור.

המציאות הזו, והתחושה הזו של ציבורים שלמים, שמלווה גם בתחושה שהמדינה מתנערת מאחריותה בתחומי חיים רבים ומפילה אותה על המגזר השלישי, היא מסוכנת לדמוקרטיה הישראלית ולמשטר הקפיטליסטי, שעשוי להיתפש כאחראי, שכן הממשלה, הדואגת להישרדותה, יודעת לכוון את האש ממנה אל המגזר העסקי, כפי שעשתה במחאת קיץ 2011.

המגזר העסקי סובל בשני העשורים האחרונים מתדמית שלילית, אף על פי שהוא זה שמהווה את הבסיס לצמיחה הכלכלית של המשק הישראלי והוא זה שמספק עבודה לציבור המועסקים.

התדמית השלילית מיתרגמת, לעתים קרובות, ליחס שלילי מאוד שנובע מתחושת פערי אי-השוויון, חוסר הצדק, יוקר המחיה, למרות שחלק ניכר מכך היה בתחום אחריותה של המדינה. חלק מההתייחסות העוינת כלפיו קנה המגזר העסקי "ביושר", בהתנהלותם של טייקונים שפשטו רגל ופגעו בחסכונות, בהתנהלות מערכת הבנקאות, ובהתנהלות "בכירי" המגזר בהקשר של שכר הבכירים, התנהלות שממש דקרה את העיניים, משכה אליה אש והביאה על המגזר הפיננסי רגולציה מכבידה בדמות חוק שכר הבכירים.

אין ספק שהמגזר העסקי צריך לשנות את התנהלותו. זה נכון גם כלכלית וזה גם מוסרי והוגן יותר. והפתרון הוא התנהלות ברוח הקפיטליזם הקשוב, ועל כך במאמר השלישי והאחרון בסדרה.


* צבי סטפק הוא מבעלי מיטב דש ומשמש כיו"ר בית ההשקעות, יו"ר אגוד החברות הציבוריות ומייסד, יחד עם אחרים, של קפיטליזם קשוב ישראל.


למאמר הראשון.

שתפו את הכתבה:

קפיטליזם והחברה הישראלית

(מאמר שני מתוך שלושה)

צבי סטפק | 14 במאי 2018 | דעות | 7 דק׳

תמונה: Don Emmert/AFP/Getty Images

האיום של מלחמת הסחר המתפתחת בין ארה"ב לבין סין על הגלובליזציה, שהיא אבן היסוד של הקפיטליזם, רק הוחמר מאז התפרסם המאמר הראשון שלי בסדרה בת שלושה פרקים. אבל, זה איננו האיום היחיד על עצם קיומו של הקפיטליזם.

האיום, הגדול לא פחות, מגיע מהתוצרים המעוותים שנלוו לקפיטליזם – פערי אי שוויון בתוך חברות רבות, כאשר ציבורים שלמים חשים שפירות הצמיחה בעשרות השנים האחרונות לא הגיעו אליהם, קרי, מעמד הביניים וכל מי שמתחתיו, אלא רק לשכבה צרה מאוד של העשירון, ואף המאיון העליון.

זה אולי לא לגמרי נכון, שכן רמת החיים של המוני בני אדם אכן השתפרה בדור האחרון. אבל מה לעשות, אנשים, מעצם טבעם, משווים עצמם לאחרים וזה מה שקובע את תחושתם, ההבדל – הפער היחסי, ולא המצב האבסולוטי. לכן חלק ממה שנדרש כדי לשמר את הקפיטליזם בעולם צריך להגיע מהמאמץ לצמצם את אי השוויון.

Zvi-Mainהחברה הישראלית שלנו היא חברה משוסעת ומפולגת בין ימין לבין שמאל, בין דתיים לבין חילוניים, בין דתיים לבין חרדים, בין יהודים לבין ערבים, ולכך נוספים גם הפערים החברתיים העמוקים.

יש הגורסים שפערי אי-השוויון בעולם, ולעניינינו גם בישראל, דווקא הצטמצמו בשנים האחרונות ומגבים קביעה זו בנתונים. הרשו לי לפקפק בקביעה זו. נכון, היו טייקונים שנפלו, המדינה העלתה את שכר המינימום, העלתה את קצבת הנכים, ועוד מהלכים, בכלל זה הגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי, אבל שכר הוא מרכיב אחד בפערים שנוצרים, וכרגע, גם לא החשוב שבהם. שני המקורות האחרים שהם מקורות העושר עבור מעטים יחסית הם השקעות בשוק ההון והשקעות בנדל"ן. השווקים הפיננסים בעולם כולו, ובכלל זה בישראל, חייכו למשקיעים בשנים האחרונות והעשירו את כיסם של מי שהממון נמצא מלכתחילה בכיסם, והמשמעות של זה – של הנכסים הפיננסיים והפערים שנוצרים בהם, היא הרבה יותר גדולה מצמצום הפער במשכורות – בהכנסות השוטפות.

ובאשר לנדל"ן, עליית מחירי הדירות (נכסים ריאליים), הטיבה מאוד עם המשקיעים בהן, פגעה במשפרי דיור, כלומר, במי שמתגורר בדירתו ורוצה לרכוש דירה גדולה יותר, והזיקה מאוד לכל מי שאין ברשותו דירה, כמו זוגות צעירים שאין להם הורים או סבים עשירים.

השכר שעלה בשנים האחרונות לא מכסה ולו קמצוץ מעליית מחירי הדירות, וכיום כדי להגיע לרכישת דירה צריך לעבוד ולהשתכר כ-70% חודשים יותר, כלומר שנים רבות יותר בהשוואה למה שנדרש לפני עשור.

המציאות הזו, והתחושה הזו של ציבורים שלמים, שמלווה גם בתחושה שהמדינה מתנערת מאחריותה בתחומי חיים רבים ומפילה אותה על המגזר השלישי, היא מסוכנת לדמוקרטיה הישראלית ולמשטר הקפיטליסטי, שעשוי להיתפש כאחראי, שכן הממשלה, הדואגת להישרדותה, יודעת לכוון את האש ממנה אל המגזר העסקי, כפי שעשתה במחאת קיץ 2011.

המגזר העסקי סובל בשני העשורים האחרונים מתדמית שלילית, אף על פי שהוא זה שמהווה את הבסיס לצמיחה הכלכלית של המשק הישראלי והוא זה שמספק עבודה לציבור המועסקים.

התדמית השלילית מיתרגמת, לעתים קרובות, ליחס שלילי מאוד שנובע מתחושת פערי אי-השוויון, חוסר הצדק, יוקר המחיה, למרות שחלק ניכר מכך היה בתחום אחריותה של המדינה. חלק מההתייחסות העוינת כלפיו קנה המגזר העסקי "ביושר", בהתנהלותם של טייקונים שפשטו רגל ופגעו בחסכונות, בהתנהלות מערכת הבנקאות, ובהתנהלות "בכירי" המגזר בהקשר של שכר הבכירים, התנהלות שממש דקרה את העיניים, משכה אליה אש והביאה על המגזר הפיננסי רגולציה מכבידה בדמות חוק שכר הבכירים.

אין ספק שהמגזר העסקי צריך לשנות את התנהלותו. זה נכון גם כלכלית וזה גם מוסרי והוגן יותר. והפתרון הוא התנהלות ברוח הקפיטליזם הקשוב, ועל כך במאמר השלישי והאחרון בסדרה.


* צבי סטפק הוא מבעלי מיטב דש ומשמש כיו"ר בית ההשקעות, יו"ר אגוד החברות הציבוריות ומייסד, יחד עם אחרים, של קפיטליזם קשוב ישראל.


למאמר הראשון.

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
"ויה נגטיבה" – איך לפתור בעיות באמצעות חשיבה הפוכה

מייק דונגיה

כשחושבים כיצד ניתן לשפר משהו, רובנו מתמקדים אינסטינקטיבית בדברים שאפשר להוסיף או לשנות. כשאנו רוצים...

המוסר הכפול של הירוקים

עידן לוי

תעצמו את העיניים ותחשבו על עולם עתידני וירוק… מה אתם מדמיינים? ערים מתקדמות עם גורדי שחקים מנצנצים מכוסים בצמחייה ובפאנלים סולריים,...

איש החתול והשאלה המוסרית הגדולה

ד"ר משה רט

האיש שקרא לעצמו Stalking Cat נולד בשנת 1958 במישיגן בשם דניס אבנר. הוא שירת בחיל הים כטכנאי סונר, ולאחר מכן עבד כמתכנת וכטכנאי...

ה-CDC החליט לעצב לנו את המציאות מחדש

מאיה מזרחי

1. המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) – הגוף המדעי הנחשב ביותר בעולם היום – פרסם מדריך ל"תקשורת מכילה" המזהיר משימוש במילים...

המשפחה המערבית – זן בסכנת הכחדה

ד"ר משה רט

העובדה שבארה"ב יש אחוזי גירושים גבוהים ומוסד המשפחה המסורתי הולך ומתערער הייתה ידועה לי; אולם כשצפיתי עם ילדיי בסרט המצויר...

מדוע מפיצי טרור יכולים לפעול בטוויטר אבל טראמפ לא

ג'ק פיליפס

אין זה משנה אם אתם בעד טראמפ או נגדו. אם אתם מאוהביו או משונאיו. הנושא שלפניכם הוא עניין עקרוני. נכון למועד כתיבת...

מה גורם להתחממות – הפליטות האנושיות או השמש?

אלכס ניומן

האינטואיציה של האדם הממוצע שאינו בקיא בנושא "משבר האקלים" רומזת לו בבירור כי השמש ודאי אחראית למרבית התחממות כדור...

הודעת המערכת

מערכת אפוק

מגזין אפוק מגנה בכל תוקף את מעצרם בסין של 11 אזרחים בטענה שהעבירו לעיתון אפוק טיימס בשפה הסינית מידע המתעד את ההגבלות החמורות שהפעיל המשטר הסיני...

שתפו: