כניסה
הרשמה לניוזלטר

המסע שלי כאיש חינוך התחיל אי שם בעיר סוקרה שבבוליביה. הייתי צעיר אחרי צבא עם חלומות…

דרור כהן | 17 באפריל 2018 | מחשבות | 3 דק׳

ילד שלי מוצלח

המסע שלי כאיש חינוך התחיל אי שם בעיר סוקרה שבבוליביה. הייתי צעיר אחרי צבא עם חלומות ואיכשהו התגלגלתי להתנדב בבית יתומים בעיר. המשימה שקיבלתי: להשגיח על קבוצה של 30 ילדים בני 5-2.

שום דבר לא הכין אותי לג׳ונגל שהגעתי אליו. הייתה שם אלימות קשה ועשיתי ככל יכולתי למנוע מהילדים לפגוע אחד בשני. ניסיתי הכול. ניסיתי להפריד ביניהם, להסיח את דעתם, להסביר בנעימות ורק לא להרים את הקול… אבל שום דבר שעשיתי לא הרגיש נכון. כעבור יומיים עשיתי מעשה מהפכני, לפחות כך זה היה אז בשבילי, והחלטתי שבמקום להגיב למריבות ולנסות להשליט סדר, רק אשב שם ולא אעשה כלום.

צילום: באדיבות דרור כהן

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
אילוסטרציה: מגזין אפוק
אף אחד אחר לא אחראי על המעשים שלנו | דעה

ד"ר משה רט

צילום: Shutterstock
איום בגובה נמוך: מי עומד מאחורי הרחפנים הבלתי מזוהים מעל הבסיסים האמריקניים בארה"ב ובאירופה?

אורן שלום

צמצום הכנסות המט"ח יגרום להיחלשות המטבע שיגרום לשורה של בעיות כלכליות
כיצד אמור להתמוטט המשטר האיראני? | פרשנות

איל לוינטר

אילוסטרציה: מגזין אפוק
לשפשף את העיניים: מצרים עורכת שינויים בספרי הלימוד כדי להסיר תוכן אנטישמי

מאיה מזרחי

עימותים במחנה הפליטים בג'נין בזמן המבצע של כוחות הביטחון הפלסטינים, 16 בדצמבר 2024
הצביעות הבין-לאומית כלפי מה שקורה במחנה פליטים ג'נין | דעה

יוני בן מנחם

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
החיילים שקים ג'ונג-און שלח לחזית האוקראינית – לא מה שחשבתם

יאן יקיאלק

שתפו: