אומרים שאנחנו חיים כיום בעידן של תרבות אחת, כפר גלובלי בין-לאומי. בפועל, אנחנו חיים בכמה תרבויות בעת ובעונה אחת. אנו חיים את התרבות העולמית, שמשפיעה על כל אחת ואחד בעולם, את התרבות המערבית שישראל היא חלק ממנה, וכמובן את התרבות הישראלית שגם בתוכה ישנן תתי תרבויות. התל אביבית שונה מזו שבקריות או מזו שבירושלים. בתוך כל עיר יש שכונות ובכל שכונה תרבות שונה. אלו כולן תרבויות חיצוניות שאנחנו שרויים בהן. יש גם תרבות פנימית, לכל אדם, שהיא סך הבחירות והערכים שלו.

מי יוצר את התרבות? האם אני יכול להשפיע עליה? באיזו תרבות אנו חיים כיום ולאן אנחנו הולכים?

זוכרים שאמרנו שסביבה חזקה מכוח רצון? התפשטות של תרבות היא בדיוק חלק מזה. כיוון שלסביבה שאני גדל בה יש כל כך הרבה השפעה עלי, על פי חוק הממוצע החברתי, מרבית האנשים מתיישרים לאיזשהו מכנה משותף שמקובל בסביבתם הקרובה.

בואו ניקח לדוגמה את תרבות הגוף. ביוון העתיקה לתרבות הגוף הייתה חשיבות גבוהה. מתוך תרבות זו נולדה האולימפיאדה, הייתה הערצה לדמויות עם גוף מחוטב ושרירי, התעסקו המון בטיפוח הגוף ובספורט.  ביהדות לעומת זאת, במשך מאות שנים לגוף הפיסי הייתה משמעות פחותה, ההתעסקות הייתה בתורה, בעולם המנטלי והרוחני. עם זאת, כבר במאה ה-12 הרמב״ם דיבר לא מעט על חשיבות הגוף, כמו שמירה על תזונה נכונה.

 במדינת ישראל כיום, אנו עדים לשינוי גדול מאוד בהתייחסות לתרבות הגוף. תרבות הספורט נמצאת בתודעה גבוהה מאוד, אלפים רצים מרתונים, רוכבים על אופניים, שוחים, הולכים, רוקדים, משחקים בכדור ומשתתפים בתחרויות ספורט והמגמה הולכת ומתעצמת. תרבות היא גם צורת חשיבה, בארה״ב ובקנדה אם נשאל ילד צעיר ״מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?״ רבים מהילדים יענו ״להיות עשיר״. זו תשובה לגיטימית ונפוצה מאוד שמגיעה מתוך תפיסה תרבותית שהצלחה כלכלית מבטאת הצלחה אישית. זה לא כך במדינת ישראל שבשנות הקמתה חוותה תרבות של ערבות הדדית, סוציאליזם, שיתוף, עזרה הדדית, הסתדרות, קיבוצים וצבא העם. רק בשנים האחרונות התרבות נעשית יותר ויותר אינדיבידואלית וקפיטליסטית, ה״אני״, נכנס למרכז החשיבה.

הדרך להיות מאושר היא תמיד אותה דרך. אושר הוא התקדמות לתמונה המנצחת שלך. כאשר אדם מרגיש שהוא נע לעבר חיים שראויים לו יותר, הוא מאושר. הדרך לשם עוברת תמיד דרך צמיחה אישית ועל ידי היכולת לתת יותר: לתת יותר ערך, להיות הורים טובים יותר, בני זוג מוצלחים יותר, להיות אדם החי בתודעה גבוהה יותר ומבין את העולם, מתאים את עצמו לעולם משתנה, שנותן יותר לסביבה שלו, ללקוחות שלו וכו׳.

ופה עולה השאלה, האמנם כל שניתן או צריך לעשות זה להתאים את עצמי לעולם המשתנה? כשהגעתי לקורס חובלים כמדריך ראשי, הצבתי מטרה להעלות את אחוז המסיימים את הקורס. אחוז המסיימים עד אז לא היה גבוה מאוד, כיוון שמדובר בקורס ארוך מאוד, מאתגר, קשה פיזית ומנטלית. במשך שנים אמרו שלא ניתן, שזו הסטטיסטיקה. הפוקוס של רוב המדריכים היה על סינון, מי מתאים ומי לא מתאים לקורס.

עשינו שינוי מהותי בגישה – העברנו את הפוקוס להכשרה של האנשים האלו – שכן יהיו מסוגלים לסיים בהצלחה את הקורס, ולא להתבונן עליהם ולשפוט אם הם מתאימים או לא. זאת מתוך הנחה שאם הם כבר עברו את הגיבושים, המיונים והסינונים, יש להם הפוטנציאל לעמוד ברף הסטנדרטים הנדרש, ותפקידנו אינו לומר מי מתאים ומי לא מתאים אלא להביא אותם לרמה הזאת. אתם יכולים להבין שאחוז המסיימים עלה בצורה משמעותית. כך השתנתה ״התרבות הארגונית״ בקורס.

כאשר הפוקוס שלנו משתנה, הכול סביבנו ״פתאום״ משתנה.  בנוגע לשינוי תרבותי, אשתמש בדימוי מעולם הים: אי אפשר לשנות את כיוון הרוח (שמדמה את הנסיבות המשתנות). כלומר, כשם שאי אפשר לעצור את הטכנולוגיה המואצת והקדמה, גם הרוח משתנה כל הזמן, אבל אפשר לשנות את כיוון המפרשים כדי להגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע.

אני טוען שמעולם לא נשבה רוח טובה יותר בעולם. אנו בעידן ובתרבות של פערים גדולים, שאגב ילכו ויגדלו, פערים כלכליים, חברתיים, תרבותיים. אבל, זה גם עידן שמאפשר מעבריות גדולה בין המעמדות. היום כל אחד יכול להגיע לכל מקום, לכל עמדה ותפקיד, ללא קשר לנקודת ההתחלה שלו.

איך מצליחים בכך? באמצעות לקיחת שליטה על החיים שלנו. מגדילים את התודעה שלנו כך שתהיה לנו האפשרות להנהיג בתוך התרבות הקיימת ולייצר תרבות חדשה. בחיים, ״חייל״ מוצלח עובד בתוך הכללים הקיימים ואילו ״קצין״ או ״מפקד״ טוב מתבונן על המערכת מבחוץ ולא רק מתוכה ולפעמים משנה אותה כדי לקדם את השגת המטרות.  גנדי אמר:
If you want to change, you have to be the change

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן