כריסטופר וולר, חבר מועצת הנגידים של הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי של ארה"ב) אמר כי שינויי האקלים אינם מהווים סיכון "ייחודי מספיק" למערכת הפיננסית של ארה"ב. "אני לא מאמין שזה מהווה סיכון רציני לבטיחותם ולתקינותם של בנקים גדולים או ליציבות הפיננסית של ארה"ב", אמר וולר בוועידה שנערכה בספרד ב-11 במאי.

דבריו תואמים לאמירות מהחודשים האחרונים של יו"ר הפדרל ריזרב, ג'רום פאוול, לפיהן הבנק המרכזי של ארה"ב לא יקבע מדיניות אקלים ולא ירחיק השקעות או הון מחברות נפט או גז טבעי.

"סיכונים הם סיכונים. אין צורך להתמקד בקבוצה אחת של סיכונים באופן שמסיט את המיקוד שלנו מסיכונים אחרים", אמר וולר. "התפקיד שלי הוא לוודא שהמערכת הפיננסית עמידה בפני מגוון סיכונים. ואני מאמין שהסיכונים הנובעים משינויי האקלים אינם ייחודיים מספיק או מהותיים כדי לזכות לטיפול מיוחד ביחס לסיכונים אחרים. עם זאת, אני חושב שחשוב להמשיך לערוך מחקר אקדמי איכותי לגבי השפעת האקלים על התוצאות הכלכליות".

וולר הסביר שלסיכונים ליציבות הפיננסית יש שתי תכונות המאפיינות אותם, הדוחפות את הפדרל ריזרב להתייחס אליהם ככאלה: "ראשית, לסיכונים צריכות להיות השפעות קצרות טווח יחסית, כך שהביטוי שלהם עלול לגרום להפרת חוזים קיימים. שנית, הסיכונים חייבים להיות מהותיים מספיק כדי שיוכלו ליצור הפסדים גדולים מספיק שישפיעו על הכלכלה הריאלית".

וולר נתן דוגמה. "למרבה הצער, כמו בכל שנה, ייתכן שנחווה בחודשים הקרובים שריפות של יערות, הוריקנים ואסונות טבע אחרים. אירועים אלה הרסניים לקהילות המקומיות, אבל הם אינם מהותיים מספיק כדי להוות סיכון גדול לכלכלת ארה"ב".

וולר הסביר: "הוריקנים, שריפות ועליית מפלס הים יכולים להוריד את ערכם של נכסים. דבר שבתורו עלול להפעיל לחץ על מוסדות פיננסיים שמלווים כנגד אותם נכסים, מה שעלול להוביל אותם לרסן את הלוואותיהם ולדכא את הצמיחה הכלכלית. […] אבל עדויות שראיתי עד כה מצביעות על כך שלאירועים מסוג זה אין השפעה רבה על ביצועי הבנקים. ייתכן שהדבר נובע בחלקו מכך שבנקים ומשקיעים אחרים [כבר] תמחרו את הסיכונים הפיזיים משינויי אקלים בתוך חוזי ההלוואות שהם נותנים". וולר הוסיף: "ישנן עדויות המצביעות על כך שאירועי מזג אוויר קשים כמו הוריקנים, ככל הנראה אינם משפיעים על שיעורי הצמיחה במדינות כמו ארה"ב", אמר וולר.

וולר התייחס לסיכונים נוספים הנגזרים משינויי האקלים. "עם הזמן, ייתכן שחלק מהסיכונים הפיזיים הללו יכולים לתרום ליציאה של אנשים מערים או מאזורים מסוימים. לדוגמה, יש החוששים שעליית מפלס הים עשויה לשנות באופן משמעותי את אזורי החוף. למרות שהסיבה עשויה להיות שונה, החוויה של ירידות נרחבות בערכי הנכסים אינה חדשה. היו לנו ערים אמריקניות שלמות שחוו קיטון משמעותי באוכלוסייה ובערך הנכסים לאורך זמן. קחו, למשל, את דטרויט. ב-1950, דטרויט הייתה העיר החמישית בגודלה בארה"ב, אך כעת היא אפילו לא ב-20 המובילות, לאחר שאיבדה שני שלישים מאוכלוסייתה. אני נרגש לראות שדטרויט עשתה קאמבק בשנים האחרונות, אבל העברת תעשיית הרכב גבתה מחיר רציני מהעיר ומאנשיה. עם זאת, הקיטון באוכלוסיית דטרויט, והירידה היחסית בערכי הנכסים, לא היוו סיכון ליציבות הפיננסית של ארה"ב. מה הופך את הסיכון העתידי הפוטנציאלי של קיטון באוכלוסיית ערי החוף לשונה?".

בהמשך דבריו ציין וולר כי בכל שנה בוחן הפדרל ריזרב את יציבות הבנקים הגדולים כנגד תרחיש מאקרו-כלכלי היפותטי חמור. "מבחני הקיצון [שאנו עורכים] אינם מכסים את כל הסיכונים, כמובן, אבל הם מניחים בדרך כלל ירידות רחבות של יותר מ-25 אחוז במחירי הנדל"ן ברחבי ארה"ב. במבחן הקיצון של השנה שעברה, הבנקים הגדולים הצליחו לספוג הפסדים של כמעט 100 מיליארד דולר בהלוואות מגובות בנדל"ן, נוסף על עוד חצי טריליון דולר של הפסדים בפוזיציות אחרות".

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן