ב-20 בנובמבר הגיעו להסכמה נציגי המדינות שהשתתפו בוועידת האקלים במצרים (COP27) להקים קרן "הפסדים ונזקים" שתסייע למדינות עניות שנפגעו מ"שינויי האקלים". זהו החידוש הגדול שיצא מהוועידה.

הרעיון הוא שהמדינות המפותחות (הפולטות הכי הרבה) יזרימו כספים למדינות העניות שנפגעו מהוריקנים ובצורות למשל. על פי התיאוריה הסביבתית הנוכחית, אירועים אקלימיים מעין אלה הם בחלקם תוצאה של פליטות מוגברות הגורמות להתחממות האקלים.

עם זאת, ההסכמה על הקמת הקרן היא כרגע רק הצהרה פוליטית, שאינה כוללת פרטים על אופן מימושה. למעשה, ההצהרה שיצאה מהוועידה מכווינה את נציגי המדינות להקים ועדה שתדון בפרטים (תפעול ומימון הקרן), אך הסכמה עליהם תתרחש רק בוועידת האקלים של האו"ם בשנה הבאה (30 בנובמבר 2023 בדובאי).

קיימים אתגרים נוספים: ארה"ב מתנגדת להקמת קרן המשתמשת במילים "הפסדים ונזקים", שכן מינוח כזה יגביר את הלחצים עליה להעביר כספים נוספים למדינות עניות. מוקדם יותר השנה, פקידים אמריקנים ניסו לחסום את השימוש במונח "הפסדים ונזקים" בדו"ח של האו"ם על השפעות שינויי האקלים. האיחוד האירופי דחה גם הוא בעבר קריאות להקמת הקרן, בטענה שקיימים מנגנונים אחרים לתשלום עבור הפסדים ונזקים.

שני הגורמים המרכזיים – ארה"ב והאיחוד האירופי – גם צפויים לדרוש מסין (המזהמת הגדולה בעולם) לתרום לקרן. כיום סין פטורה מהשתתפות בקרן עקב הגדרתה כמדינה מתפתחת (non-Annex I) באמנה של האו"ם משנת 1992 שהניעה את השיחות בנושא אקלים.

מעבר להחלטה מי יתרום לקרן, נושא נוסף שנוי במחלוקת הוא כיצד להגדיר "הפסדים ונזקים" הקשורים לשינויי אקלים. המדינות העניות טענו בדוח שהתפרסם ביוני השנה, כי בשני העשורים האחרונים הן הפסידו 525 מיליארד דולר מהתמ"ג שלהן עקב אירועים הקשורים בשינויי האקלים. אלא שבדרך כלל כספי הסיוע שמובטחים להן מסתכמים במיליוני דולרים, לא במיליארדים.

לנוכח כל האתגרים האלה, אפשר להעריך שהמו"מ העתידי על הקמת הקרן והפיקוח עליה יהיה ארוך ומורכב, ולא יניב תוצאות בטווח הקצר.