ב-4 באוקטובר פרסם נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי צו המתיר משא ומתן עם רוסיה, אך לא עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.

ב-5 באוקטובר דווח בוושינגטון פוסט כי ממשל ביידן מנסה לשכנע את האוקראינים "לרדת מהעץ" ולחדול מסירובם הפומבי להשתתף בשיחות עם רוסיה, עד אשר הנשיא פוטין יודח מהשלטון. האמריקנים רמזו לאוקראינים שאם לא יאותתו שהם מוכנים לנהל שיחות, עלולה להיפגע התמיכה הבין-לאומית בהם, שכן המערב מתעייף מהמלחמה.

כעבור שלושה ימים אמר זלנסקי כי אוקראינה פתוחה לשיחות עם רוסיה, רק אם יהיה מדובר במשא ומתן "אמיתי" שיחזיר לאוקראינה את גבולותיה, יפצה אותה על המתקפות הרוסיות ויעניש את אלה האחראים לפשעי המלחמה.

מדובר היה באמירה כללית. יום קודם לכן הבהיר מיכאילו פודוליאק, המשמש כיועץ לזלנסקי, כי אוקראינה מוכנה לנהל משא ומתן עם רוסיה, אבל מכיוון שרוסיה לא מוכנה לסגת מכל האזורים שכבשה באוקראינה, קייב תדבר רק עם המנהיג הבא של רוסיה.

כל זה קורה על רקע מתקפות רוסיות נגד תשתיות אזרחיות בקייב ובאזורים אחרים באוקראינה.

לעת עתה נראה כי ניסיונות השכנוע האמריקנים הם רק "ניסיונות שכנוע" שאינם מהווים לחץ אמיתי על אוקראינה לסיים את המלחמה.

הבעיה בניסיונות "שכנוע" כאלה היא שהם יכולים להתפרש במוסקבה כסימן לחולשה בעמדות המערב (למערב נמאס מהמלחמה והוא מוכן לפשרות) ולהצלחתה של האסטרטגיה הרוסית. אם כך יפרשו זאת בקרמלין, הם יוכלו להגביר את מאמציהם להרוס את התשתיות האזרחיות של אוקראינה, ולגייס כמות נוספת של חיילים לחידוש המתקפות.