רקע:

1. בסוף מארס השנה פתחה רוסיה במלחמת גז נגד האיחוד האירופי. פוטין הציב אולטימטום לאירופים – תשלמו ברובל עבור הגז, או שלא תקבלו אותו. האיום היה אמיתי, ו"גזפרום", חברת הגז של הממשל הרוסי, החלה לחתוך את מעבר הגז לחלק מחברות הגז האירופיות שסירבו לשלם ברובל, בעודה מותירה מעבר גז לחברות שכן שיתפו פעולה.

2. ב-14 ביוני החל מהלך נוסף. גזפרום קיצצה את זרימת הגז דרך צינור נורד סטרים 1 (המעביר גז רוסי מתחת לים הבלטי ישירות לאירופה דרך גרמניה) ל-40% מהקיבולת הרגילה, בטענה שקיימות בעיות טכניות, בהן טורבינה העוברת טיפול בקנדה וצריכה לחזור. כעבור כחודש, ב-11 ביולי, חתכה רוסיה את זרימת הגז דרך הצינור לאפס, והעלתה טענה חדשה – החלו עבודות תחזוקה שנתיות. מאז עלתה הקיבולת ל-20% ואז ירדה שוב לאפס.

3. באיחוד האירופי חוששים שמוסקבה מנסה לסחוט אותם או לנקום בהם על הסנקציות שהם מטילים נגדה ועל הסיוע שהם מעניקים לאוקראינה. כעת הם מתכוננים לעצירה מוחלטת של מעבר הגז הרוסי אליהם.

4. במוסקבה ככל הנראה מנסים למנוע או לעכב את יכולתן של המדינות ביבשת למלא באופן מספק את מאגרי הגז שלהן לפני עונת החורף, בה נדרש הגז לצורכי חימום.

5. התרחיש האידיאלי מבחינת מוסקבה הוא שמנוף הלחץ הזה יגרום למספר מדינות להתעייף מהמלחמה הממושכת ולחשוב פעמיים אם הן רוצות להמשיך לתמוך צבאית באוקראינה, או לחילופין ללחוץ עליה לקבל את תנאי הפסקת האש שמציבה מוסקבה.

6. כתבנו על כך בהרחבה בגיליון אוגוסט במדור "המהלך הבא במשחק השחמט העולמי". ההפגנה אתמול מסמנת כי מנקודת המבט של מוסקבה, מנוף הלחץ מתחיל לעבוד. עם זאת, חלון הזמן להפעלת המנוף הולך ומצטמצם במהירות. קראו כאן

7. עוד על כך, ועל ההשלכות על אירופה כולה – בגיליון הקרוב של המגזין