ב-1802 הציג הפילוסוף האנגלי ויליאם פיילי שאלה בספרו "תיאולוגיה טבעית" שהדהדה שנים אחר כך בחוגי הפילוסופיה והמדע. דמיינו שאתם יוצאים לטיול בטבע, חוצים שדה רחב ולפתע אתם נתקלים באבן שמונחת שם. "מהיכן הגיעה האבן הזאת?" אתם שואלים את עצמכם. האם היא תמיד הייתה שם? האם מישהו הניח אותה שם? כיצד היא נוצרה? והאם ישות גבוהה יצרה אותה או תהליכים טבעיים ממושכים? אתם נתקפים בשאלות פילוסופיות שאינכם מצליחים לפתור.

עכשיו מציע פיילי, דמיינו שבמקום אבן מצאתם שעון על הקרקע. נוסף לכך דמיינו שאינכם יודעים מהו החפץ הזה  ומה התפקיד שלו. בעוד שנוח לנו להשיב שהאבן פשוט קיימת והייתה שם מאז ומתמיד, לא נוכל לתת תשובות דומות לגבי השעון, טוען פיילי. מדוע? כיוון ש"כאשר אנו באים לבדוק את השעון, אנו מבינים שמספר חלקיו ממוסגרים ומחוברים יחד למטרה מסוימת. שהם נוצרו והותאמו למשל כדי לייצר תנועה, והתנועה הזו מווסתת כך שתצביע על השעות ביום".