אנשים רבים קוראים לעצמם ליברלים: חילונים, שמאלנים, ימניים, כאלה הרוצים שוק חופשי, וכאלה הרוצים לתת עוד כוח למדינה. אבל מיהו ליברל אמיתי? בראיון לאפוק טיימס ההיסטוריונית הלנה רוזנבלט שופכת אור על הדוקטרינה הפוליטית הדומיננטית בחיינו
איל לוינטר | 11 בפברואר 2020 | חברה והיסטוריה | 25 דק׳
ההיסטוריה האבודה של הליברליזם
"אני מתכוון להקים ממשלת אחדות רחבה וליברלית", אמר בני גנץ לאחר הבחירות לכנסת ה-22[1]. "רק ישראל ביתנו תשמור על ישראל ליברלית", קובעת סיסמת הבחירות של אביגדור ליברמן לכנסת ה-23[2]. "אנחנו פועלים לחיזוק הערכים הליברליים בתוך הליכוד", מצהירים "הליברלים בליכוד" – קבוצה פוליטית שהתחזקה לקראת הבחירות לכנסת ה-21 (מועד א')[3]. הבחירות הן "בין שמרנים וכהניסטים לבין דמוקרטים וליברלים", קבעה סתיו שפיר[4].
"ליברליזם" הוא ללא ספק מונח חשוב וכוח עולה בשיח הציבורי בישראל. אבל מהו בכלל? ומדוע דמויות שונות כל כך בפוליטיקה בישראל ובעולם, עם דעות שונות ומנוגדות, מזדהות איתו? האם מדובר במדיניות כלכלית המצדדת בשוק חופשי ובהוצאת המדינה מהוורידים שלנו, כפי שטענו במפלגת "זהות"? או שמדובר במדיניות חברתית שמטרתה לסגור את פערי אי-השוויון ולעשות זאת באמצעות הממשלה, כפי שטוענים בשמאל האמריקני? אולי בכלל הכוונה היא למדיניות שמטרתה להקים ממשלה חילונית ללא דתיים? והאם ייתכן שהליברליזם הוא בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו?
"ליברליזם הוא מושג המעורר ויכוח רב", מסבירה הלנה רוזנבלט (Rosenblatt), פרופ' להיסטוריה מאוניברסיטת ניו יורק. "יש הרואים בו מתנה שהעניקה התרבות המערבית לאנושות, ואחרים טוענים שהוא הסיבה לדעיכתה. המבקרים מאשימים אותו בחטאים רבים: הם אומרים שהוא הורס את הדת, את המשפחה ואת רעיון הלאום. שיש בו פגמים מוסריים קשים. ואילו מי שמגן עליו טוען מנגד כי הליברליזם אחראי לכל מה שטוב בנו. לרעיונותינו בנושא צדק חברתי, חופש אינדיבידואלי, הוגנות ושוויון".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
תמונה: Shutterstock
