כחצי מיליון בני אדם נהרגו בסוריה, מאז פרץ “האביב הערבי” (2011): ראשים נכרתו, כפרים הופצצו, חפים מפשע נורו. מיליוני פליטים נסו על נפשם. עשרות אלפים מתו גם במלחמות בעיראק, בלוב ובתימן. מדינות באפריקה סובלות ממלחמות ג’יהאד, שמביאות להרג של אלפים נוספים מדי שנה. באוקראינה מעריכים שמניין ההרוגים במלחמה מול רוסיה הגיע לעשרת אלפים.

ובכל זאת, עלה לנאום באפריל 2016 נשיא ארה”ב לשעבר, ברק אובמה, ואמר: “אנו בני מזל לחיות בעידן השליו ביותר, המשגשג ביותר והמתקדם ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית”. אובמה לא סתם ניסה להחדיר מסר של אופטימיות בתקופה רוויית קונפליקטים, אלא התכוון לכל מילה שאמר. אמנם הוא מעולם לא הודה בכך, אבל ככל הנראה ביסס את דבריו על ספרו הפופולארי של פרופ’ סטיבן פינקר מאוניברסיטת הרווארד The Better Angels of Our Nature, 2011.

בספרו, טען פינקר, שבני האדם חיים כעת בתקופה השלווה ביותר בהיסטוריה האנושית. מאה השנים האחרונות אמנם היו רוויות אלימות, אבל פינקר מנפנף אותן כלא יותר מאנקדוטה היסטורית חולפת. מבחינה מדעית, לאורך ההיסטוריה, כמות ההרוגים בקונפליקטים אלימים למעשה ירדה בקצב קבוע. כיום היא ממשיכה לרדת, ויש בסיס להניח שהמגמה תימשך, טען פינקר. כל זה הודות ל”תהליך תירבות” ארוך שעוברת האנושות – האוכלוסייה בעולם גדלה והופכת למאורגנת יותר, אנשים חיים ב”מדינות” שמרסנות את האלימות ולכן הם אלימים פחות, ביחס לאנשים שחיו בחברות של נוודים או ציידים לקטים. הנה קצת מספרים: בחברות של ציידים-לקטים, היו מאות מקרי רצח לכל 100 אלף איש, לעומת עשרות מקרי רצח “בלבד” במדינות טוטליטריות, לפי הנתונים שהציג פינקר.

פינקר לא היה הראשון שקידם את הרעיון הזה. באותה שנה יצא ספרו של ג’ושוע ל. גולדשטיין (Winning the War on War, 2011) שהציג מגמת ירידה בקונפליקטים המזויינים בעולם. ושני עשורים קודם לכן, התפרסם ספרו של ג’ון מואלר (Retreat from Doomsday, 1989) שבו נטען כי “מוסד המלחמה” נעלם, ומלחמות האזרחים של הזמנים האחרונים דומות יותר לקונפליקטים בקרב כנופיות.

אבל האם אנחנו באמת חיים בעידן השליו בהיסטוריה? מחקר חדש שהתפרסם באוקטובר 2017, מטיל צל כבד על העובדות הבסיסיות ביותר שמרכיבות את הטענה הזו. שני אנתרופולוגים, דין פאלק מאוניברסיטת מדינת פלורידה, וצ’רלס הילדה-בולט מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, הראו שככל שההיסטוריה מתקדמת והאוכלוסייה בעולם גדלה, מספר המתים ממלחמות דווקא הולך וגדל (כאחוז מסך האוכלוסייה, המספר יורד).

אנשים החיים בחברות מאורגנות (כמו מדינות), טוענים החוקרים, אינם אלימים יותר או אלימים פחות מאנשים שחיו בחברות של נוודים. “קהילות” קטנות, בגלל גודלן היחסי, היו פגיעות יותר ומספר רב יותר מאנשיהן סבל מאלימות כאשר הן הותקפו מבחוץ. אבל הן אינן בהכרח אלימות יותר מאוכלוסיות גדולות.

מסקנתם סותרת את דבריו של פינקר וכותבים נוספים, כי מספר ההרוגים בקונפליקטים אלימים יורד במהלך ההיסטוריה. ייתכן שהסתירה נובעת משיטות חישוב שונות, כיוון שפינקר לא התעורר בוקר אחד והחליט לכתוב ספר על סמך גחמות, אלא ביסס את טענותיו על מקורות רבים.

כך או כך, אחרי עשור שהתחיל עם פיגועי ה-11 בספטמבר, המלחמה בעיראק, רצח העם בדארפור והאביב הערבי בסוריה ובאפריקה, הטענה שאנו חיים בעידן שליו באופן יוצא דופן, אינה קלה לעיכול.