כניסה
הרשמה לניוזלטר

העולם ידע שעומד להתבצע רצח עם של הרוהינגיה, אבל שתק

דינה גורדון | 9 בנובמבר 2017 | חברה והיסטוריה | 3 דק׳

האם ידיעה על רצח עם עתידי יכולה למנוע אותו?

בחודש שעבר כחצי מיליון מבני הקבוצה האתנית רוהינגיה נמלטו ממיאנמר (בורמה) בגלל האלימות הקשה שצבא מיאנמר הפעיל נגדם, כולל מעשי טבח המוניים וגילוח של כפרים שלמים. אף על פי שמעשי האלימות הקשים הם מזעזעים, הם אינם מפתיעים. היו התראות מוקדמות שזה עומד לקרות. פרויקט מיוחד של מוזיאון השואה בארה"ב בשם "אזהרה מוקדמת", התחיל לפרסם ב-2013 נתונים על מדינות שבהן יש סימנים מקדימים למעשי זוועה המוניים שמבצעות הממשלות נגד האזרחים שלהן עצמם.

הסימנים המקדימים נגזרו, בין השאר, מניתוח היסטורי של השתלשלות השואה של העם היהודי, רצח העם ברואנדה של כמיליון בני הטוטסי בידי בני ההוטו (1994), הרצח ההמוני בסרברניצה של כמיליון בוסנים בידי כוחות סרביים (1995) ורצח העם בדארפור של ילידים אפריקנים בידי צבא סודן (מ-2003 ועד היום). הם כוללים דה-הומניזציה של קבוצה מסוימת באוכלוסייה, בידוד שלה בתוך אזורים סגורים, תעמולה של שנאה נגדה, הסתה פרועה ועוד. לאחר ביסוס הסימנים המקדימים, מעשי הזוועה מתחילים פעמים רבות במעשי טבח המוני, ויכולים להתדרדר לרצח עם.

ישראל שקלה להפציץ את המשרפות של אסאד בסוריה, אבל בסופו של דבר, גם במקרה הזה, השיקול הפרקטי גבר על השיקול המוסרי

לפי סימנים אלה מיאנמר זוהתה בשלוש השנים האחרונות, כאחת המדינות בהן הסיכון הגבוה ביותר להתרחשות של מעשי זוועה המוניים. מדינות נוספות בסיכון דומה הן סודן, תימן, ניגריה ואפגניסטן.

האם מדינות בעולם עושות מאמצים לעצור את מעשי הזוועה, כאשר הן לומדות על הסימנים המקדימים? בינתיים לא – לא היום, ולא בשנים מוקדמות יותר. לפי מסמכים מסווגים שהותרו לפרסום לאחרונה, מתברר שממשלת בריטניה ידעה שבועיים מראש על טבח הסטודנטים המתוכנן בכיכר טיאננמן בסין, ב-4 ביוני 1989. "ממשלת סין החליטה שאין דרך לעצור את שפיכות הדמים", כתב הדיפלומט הבריטי סיר אלן אוון דונלד לממשלתו, והוסיף חוות דעת דומה של המודיעין האמריקני. שתי המדינות – בריטניה וארה"ב – החליטו, כל אחת מהטעמים שלה, שלא להתערב. לפי הערכת הצלב האדום נטבחו באותו יום כ-3,000 סטודנטים ואזרחים אחרים.

דוגמה אחרת קרובה יותר הן הידיעות שהגיעו השנה מסוכנויות הביון האמריקני שאסד מפעיל משרפות כדי להעלים ראיות שהמשטר ביצע רצח המוני של מתנגדיו. לפי ידיעות שפורסמו בתקשורת בארץ, שקלה ישראל לתקוף את המשרפות משום ש"מדינה שמיליונים מבני עמה הוצאו להורג במשרפות לא יכולה לעמוד מנגד כשזה קורה לעם אחר, במיוחד כאשר רוב העולם עומד מנגד ושותק, כפי שעשה לפני 70 שנה". אבל בסופו של דבר, גם במקרה הזה, השיקול הפרקטי גבר על השיקול המוסרי, וגם ישראל וגם ארה"ב החליטו שלא להתערב.

לפי פרויקט "אזהרה מוקדמת", המסקנה של כל המחקרים שנעשו בנושא של רצח עם היא, שלהתערבות מוקדמת יש הרבה יותר סיכוי להצליח אם היא מתרחשת בעקבות האזהרה המוקדמת, לפני שמעשי הטבח ההמוניים מתחילים. למרבה הצער, למרות האזהרות המוקדמות, האנושות לא מעיזה להתערב ולהוקיע מתוכה אפשרות למעשי זוועה כאלה. לא בסוריה ולא בסודן, לא בצפון קוריאה, לא בניגריה ולא בקונגו או במדינות נוספות.

יותר מכך, מתברר שבכל המקומות שבהם התרחשו מעשי טבח המוניים ורצח עם, דווקא אותם אמצעים מקדימים שממשלות טוטליטריות נקטו כדי לעשות דה-הומניזציה לקבוצה מסוימת באוכלוסייה, גרמה לרוב האחר של האוכלוסייה להישאר אדישים, ובמקרים רבים לשתף פעולה עם מעשי הזוועה. רבים ממשתפי הפעולה היו רק יום לפני כן שכנים טובים, חברים ללימודים, או שותפים לעסקים.

למרות זאת, לא הכול פסימי. תמיד היו גם כאלה שבחרו לא לעמוד מנגד, ולעזור תוך סיכון אישי עצום. הם נדירים כמו יהלומים, ואולי הזוהר והיופי הפנימי שלהם יצליחו להאיר ולהעיר אנשים ומדינות.

האם ידיעה על רצח עם עתידי יכולה למנוע אותו?

העולם ידע שעומד להתבצע רצח עם של הרוהינגיה, אבל שתק

דינה גורדון | 9 בנובמבר 2017 | חברה והיסטוריה | 19 דק׳

תמונה:Tauseef Mustafa/AFP/Getty Images

בחודש שעבר כחצי מיליון מבני הקבוצה האתנית רוהינגיה נמלטו ממיאנמר (בורמה) בגלל האלימות הקשה שצבא מיאנמר הפעיל נגדם, כולל מעשי טבח המוניים וגילוח של כפרים שלמים. אף על פי שמעשי האלימות הקשים הם מזעזעים, הם אינם מפתיעים. היו התראות מוקדמות שזה עומד לקרות. פרויקט מיוחד של מוזיאון השואה בארה"ב בשם "אזהרה מוקדמת", התחיל לפרסם ב-2013 נתונים על מדינות שבהן יש סימנים מקדימים למעשי זוועה המוניים שמבצעות הממשלות נגד האזרחים שלהן עצמם.

הסימנים המקדימים נגזרו, בין השאר, מניתוח היסטורי של השתלשלות השואה של העם היהודי, רצח העם ברואנדה של כמיליון בני הטוטסי בידי בני ההוטו (1994), הרצח ההמוני בסרברניצה של כמיליון בוסנים בידי כוחות סרביים (1995) ורצח העם בדארפור של ילידים אפריקנים בידי צבא סודן (מ-2003 ועד היום). הם כוללים דה-הומניזציה של קבוצה מסוימת באוכלוסייה, בידוד שלה בתוך אזורים סגורים, תעמולה של שנאה נגדה, הסתה פרועה ועוד. לאחר ביסוס הסימנים המקדימים, מעשי הזוועה מתחילים פעמים רבות במעשי טבח המוני, ויכולים להתדרדר לרצח עם.

ישראל שקלה להפציץ את המשרפות של אסאד בסוריה, אבל בסופו של דבר, גם במקרה הזה, השיקול הפרקטי גבר על השיקול המוסרי

לפי סימנים אלה מיאנמר זוהתה בשלוש השנים האחרונות, כאחת המדינות בהן הסיכון הגבוה ביותר להתרחשות של מעשי זוועה המוניים. מדינות נוספות בסיכון דומה הן סודן, תימן, ניגריה ואפגניסטן.

האם מדינות בעולם עושות מאמצים לעצור את מעשי הזוועה, כאשר הן לומדות על הסימנים המקדימים? בינתיים לא – לא היום, ולא בשנים מוקדמות יותר. לפי מסמכים מסווגים שהותרו לפרסום לאחרונה, מתברר שממשלת בריטניה ידעה שבועיים מראש על טבח הסטודנטים המתוכנן בכיכר טיאננמן בסין, ב-4 ביוני 1989. "ממשלת סין החליטה שאין דרך לעצור את שפיכות הדמים", כתב הדיפלומט הבריטי סיר אלן אוון דונלד לממשלתו, והוסיף חוות דעת דומה של המודיעין האמריקני. שתי המדינות – בריטניה וארה"ב – החליטו, כל אחת מהטעמים שלה, שלא להתערב. לפי הערכת הצלב האדום נטבחו באותו יום כ-3,000 סטודנטים ואזרחים אחרים.

דוגמה אחרת קרובה יותר הן הידיעות שהגיעו השנה מסוכנויות הביון האמריקני שאסד מפעיל משרפות כדי להעלים ראיות שהמשטר ביצע רצח המוני של מתנגדיו. לפי ידיעות שפורסמו בתקשורת בארץ, שקלה ישראל לתקוף את המשרפות משום ש"מדינה שמיליונים מבני עמה הוצאו להורג במשרפות לא יכולה לעמוד מנגד כשזה קורה לעם אחר, במיוחד כאשר רוב העולם עומד מנגד ושותק, כפי שעשה לפני 70 שנה". אבל בסופו של דבר, גם במקרה הזה, השיקול הפרקטי גבר על השיקול המוסרי, וגם ישראל וגם ארה"ב החליטו שלא להתערב.

לפי פרויקט "אזהרה מוקדמת", המסקנה של כל המחקרים שנעשו בנושא של רצח עם היא, שלהתערבות מוקדמת יש הרבה יותר סיכוי להצליח אם היא מתרחשת בעקבות האזהרה המוקדמת, לפני שמעשי הטבח ההמוניים מתחילים. למרבה הצער, למרות האזהרות המוקדמות, האנושות לא מעיזה להתערב ולהוקיע מתוכה אפשרות למעשי זוועה כאלה. לא בסוריה ולא בסודן, לא בצפון קוריאה, לא בניגריה ולא בקונגו או במדינות נוספות.

יותר מכך, מתברר שבכל המקומות שבהם התרחשו מעשי טבח המוניים ורצח עם, דווקא אותם אמצעים מקדימים שממשלות טוטליטריות נקטו כדי לעשות דה-הומניזציה לקבוצה מסוימת באוכלוסייה, גרמה לרוב האחר של האוכלוסייה להישאר אדישים, ובמקרים רבים לשתף פעולה עם מעשי הזוועה. רבים ממשתפי הפעולה היו רק יום לפני כן שכנים טובים, חברים ללימודים, או שותפים לעסקים.

למרות זאת, לא הכול פסימי. תמיד היו גם כאלה שבחרו לא לעמוד מנגד, ולעזור תוך סיכון אישי עצום. הם נדירים כמו יהלומים, ואולי הזוהר והיופי הפנימי שלהם יצליחו להאיר ולהעיר אנשים ומדינות.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
חתן פרס נובל לשנת 2022: במודלים האקלימיים הנוכחיים חסר משתנה חשוב אחד שהופך את כל התמונה

יאן יקיאלק

"אני קורא לזה 'הפיל שבחדר'", אומר ג'ון קלאוזר בריאיון שאנו עורכים, וטוען כי "משבר האקלים" אינו מה שמציירים לנו "עיתונאים סנסציוניים ופוליטיקאים לא ישרים". ריאיון שובר מוסכמות בנושא החם ביותר עם חתן פרס נובל לפיזיקה

להבין את מחיר הזמן: הכלכלנים שטוענים שמחירי המוצרים בעולם למעשה יורדים

יאן יקיאלק

בזמן שכותרות העיתונים פסימיות ומדאיגות, הכלכלן ד"ר גייל פולי ושותפו פרסמו ספר חדש שובר מוסכמות המראה כי החברה שלנו נמצאת במגמה הפוכה של שפע, ולא של מחסור. ריאיון

"כלי התקשורת המרכזיים יוצרים קונצנזוס מזויף בנושא מסוים, תמימות דעים שלמעשה אינה קיימת, וכך משכנעים אותנו להתיישר לפי זה"

יאן יקיאלק

סטלה מוראביטו, לשעבר אנליסטית ב-CIA, טוענת בריאיון למגזין אפוק כי התקשורת והפוליטיקאים מנצלים פרצה הקיימת בפסיכולוגיה שלנו כבני אדם כדי לשכנע אותנו להאמין לנרטיבים מסוימים

תמונה למחשבה – מה זה ליברליזם? והאם אתם ליברלים אמיתיים?

איל לוינטר

ביטויים כמו "המחנה הליברלי" ו"העיר הליברלית" נפוצים היום בשיח התקשורתי. אבל מהו בכלל ליברליזם?

האיגניקה החדשה: המדע של סינון ה״לא רצויים״ חוזר

מאיה מזרחי

האם תהליך מדעי דומה לזה שזכור לרעה ממלחמת העולם השנייה חוזר? ריאיון עם ד"ר קאלום מקלר, מומחה לביו-אתיקה אנושית, על ההשלכות הפילוסופיות של סינון עוברים ובדיקות גנטיות המבוצעות היום בהיקף הולך וגדל

מוקפים בפסיכופתים – ״המגפה השקטה״ שמציפה את החברה

מאיה מזרחי

הם בפוליטיקה, בצבא, בבורסה ובחברות גדולות, אבל אנחנו לא מודעים אליהם – מה הופך פסיכופתים לכאלה והאם יש היום יותר אנשים בחברה עם מאפיינים פסיכופתיים? ריאיון עומק עם פרופ' רוברט דאגלס הייר, מומחה עולמי לפסיכופתיה

שתפו: