להיות חייל, לצאת למלחמה ולסכן את החיים למען המולדת – סיפורים כאלה יש למכביר בהיסטוריה הסינית. מי שראה את הסרט ״גיבור״ בוודאי זוכר את ג׳ינג קה, החייל האמיץ שהעז להקריב את עצמו ולהגיע למלך צ׳ין האכזר, ששאף לכבוש את כל שטחה של סין ולהשליט עליה שלטון רודני, כדי להתנקש בו (אם כי הסרט עיוות את הסיפור המקורי במידה רבה).

 כפי שמתועד הסיפור בספרי ההיסטוריה, ג׳ינג קה מצליח להגיע בדרך מחוכמת לחדרו של המלך, לשם אף אחד לא רשאי להכניס נשק. הוא פורש את מפת המדינה שלו, כסמל לכניעה, אבל ברגע האחרון שולף ממנה סכין. המלך נבהל ונופל לאחור, ג׳ינג קה מנסה לרדוף אחריו ברחבי החדר, ובסופו של דבר רופאו של המלך משליך את ארגז התרופות שלו על ג׳ינג קה. המלך ניצל, וג׳ינג קה מוצא להורג. ניסיון ההתנקשות נכשל, מלך צ׳י מצליח לכבוש את כל שטחה של סין ולהשליט משטר אימים שבו נרצחו מלומדים ונשרפו אינספור ספרים בעלי ערך בתרבות הסינית. אבל ג׳ינג קה נזכר לנצח כגיבור אמיץ.

 אבל חיילים לא תמיד חייבים לצאת לקרב או להתנקש ברודן כדי להיות גיבורים. מתקופת המדינות הלוחמות בסין, תקופה רוויה במלחמות בין מדינות קטנות ששלטו בטריטוריה של סין, יש סיפור על חייל שהפגין אומץ מסוג אחר לגמרי. שמו היה גונג לו.

 הדוכס ג׳יין ממדינת ג׳או רצה להרחיב את הטריטוריה שלו ולכבוש את מדינת צ׳י. הוא גייס חיילים ואסף אותם בשטח לקראת היציאה לקרב. ״מי שיעז למחות על היציאה לקרב יוענש!״ הוא הכריז.

 גונג לו, לבוש בשריון, עמד ממרחק והתחיל לצחוק בקול גדול. ״על מה אתה צוחק?!״ זעם הדוכס. ״הו, פשוט נזכרתי בבדיחה ישנה״, אמר גונג לו. ״אם יש לך איך להסביר את עצמך, עשה זאת; אם לא, מות תומת״.

 ״היו פעם בעל ואישה, שכנים שלי, שיצאו יחד לשדה עצי התות״, פתח גונג לו. ״הבעל ראה בחורה יפה בין עצי התות, והחל לרדוף אחריה. אבל הוא לא הצליח לתפוס אותה. כשחזר, אשתו כעסה ועזבה אותו. אני צוחק על הבדידות שלו״.

 הדוכס הבין מיד. ״אני תוקף עכשיו מדינה אחרת, ואאבד את מדינתי שלי״, הוא אמר, ״זו תהיה בדידותי שלי…״ כך ויתר הדוכס על המתקפה הצבאית, פיזר את הצבא וחזר הביתה.

 ההוגה הסיני המפורסם מנציוס (מנג-דזה), שנחשב לממשיך דרכו של קונפוציוס (קונג-דזה), ציטט פעם מפי קונפוציוס: ״אם אני מסתכל פנימה ובוחן את עצמי ומוצא שאיני צודק, אני אפחד אפילו אם יריבי הוא אדם פשוט הלבוש בבגדים בלויים. אבל אם אני אכן צודק, אהיה מוכן לצאת גם נגד אדם חזק בעל צבא גדול׳״. מנציוס, כמו קונפוציוס, האמין שהאדם המוסרי צריך ללכת עם האמת שלו עד הסוף מבלי לפחד.

 מנציוס עצמו נהג להסתובב ברחבי סין בתקופת המדינות הלוחמות, להוכיח שליטים ולנסות לשכנע אותם לקיים שלטון מוסרי. הוא מעולם לא חשש לגורלו או נמנע מלסכן את עצמו ולומר בדיוק את מה שרצה להגיד, וללכת עם האמת שלו עד הסוף. מנציוס שימש מקור לדוגמה ולהשראה לדורות הבאים במהלך ההיסטוריה הסינית.

 בתקופת שושלת מינג, כמו בתקופות רבות אחרות בסין, מלומדים היו צריכים לעבור בחינות קיסריות כדי להתקבל למשרה ממשלתית. את השאלות לבחינה הקיסרית בדרגה הגבוהה ביותר כתב הקיסר בעצמו, והוא גם בחן את התשובות של המלומדים.

הקיסר הראשון של שושלת מינג, הונג-וו (1398-1324), היה ידוע כקיסר קשוח וחשדן. הוא הוציא להורג לא מעט פקידים שחשד בהם. ב-1385 אחת השאלות פנתה לנבחן בבקשה לייעץ לקיסר בסוגיה שהעסיקה אותו. ״חיפשתי במרץ אנשים ראויים ומוכשרים, אבל אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים, נראה שאף אחד לא מתאים״, התלונן הקיסר. ״בעלי הכישרון שסמכתי אליהם הלכו אחרי למראית עין, אבל בתוך תוכם חשבו אחרת… מה עליי לעשות כדי להשיג סדר?״

 הקיסר ציפה לקבל עצות כיצד לבחור טוב יותר פקידים ולוודא את נאמנותם. אבל תשובה של אחד הנבחנים הפתיעה אותו. ליאן דזה-נינג, מלומד צעיר, הסיט את האחריות מהפקידים אל הקיסר עצמו, ולא חסך ממנו ביקורת.

 ״בזמנים העתיקים העסקת פקידים נעשתה בהתאם לדאגה המתמדת של השליט לבחון האם הפקיד ראוי לקחת כל אחת מהמשימות״, כתב ליאן בתשובתו. ״באופן הזה הוא היה מטיל על הפקיד משימה, ולא היו לו ספקות. אולם היום אין זה המצב. הפקידים מקודמים במהירות עבור הצלחות קטנות, ומוצאים להורג במהירות בעבור טעויות קטנות… קשה לייצר כישרון, וקשה עוד יותר לטפח את הכישרון. מכיוון שאתה יודע כמה קשה לייצר אנשים מוכשרים שכאלה, כיצד אתה יכול לשאת הענשה והוצאה להורג שלהם על עניינים טריוויאליים?… כיצד אתה יכול לשאת רצח וטבח בהם, ועוד לומר ׳אני יכול להיעזר באנשים המוכשרים של הקיסרות?׳״

 ליאן דזה-נינג ידע היטב מה היו עלולות להיות ההשלכות של דברי הביקורת החריפים שלו על הקיסר. אבל כמאמין בדרכו של מנציוס ובחובה המוסרית להעביר ביקורת על הממשל כאשר דברים לא מתנהלים כשורה, הוא העז לסכן את חייו וללכת עם האמת שלו עד הסוף.

 הקיסר הונג-וו דווקא התרשם עמוקות מתשובתו האמיצה של ליאן, ודירג אותו במקום השני המכובד בתוצאות הבחינות. הוא ראה בו פקיד עם שורש מוסרי עמוק שלא ניתן להשחיתו, וראה בעצתו הכוונה כנה שראוי להקשיב לה. ליאן דזה-נינג התקדם במהירות בתפקידים, והיה ליועץ לקיסר.