הקיסר שקידם את הפקידים שביקרו אותו

טאי-דזונג משושלת טאנג, או בשמו האחר לי שה-מין (649-598 לספירה) היה ידוע כקיסר שעודד את יועציו ואת פקידיו להעביר עליו ביקורת, והקפיד לשפר את עצמו בהתאם. הוא נחשב למי שביסס את השלטון של שושלת טאנג, הנחשבת לאחת השושלות המפוארות ביותר בתרבות הסינית, וששטחה היה חסר תקדים בגודלו בהיסטוריה הסינית. שושלת טאנג הייתה תקופה של פריחה תרבותית ורוחנית אדירה בסין, והיא משכה אליה עולי רגל מכל העולם שרצו להגיע ללמוד ממנה. עד היום, ״אנשי טאנג״ הוא כינוי המתאר את האנשים הסינים.

כשטאי דזונג מנה בפני פקידיו את הסיבות להצלחתו, הוא אמר: ״קיסרים רבים לא אהבו פקידים שהיו ישירים וכנים מדי. לעתים קרובות הם הענישו פקידים שאמרו את אשר על לבם. מאז שעליתי לשלטון, חצר הקיסרות מלאה בפקידים ישרים וכנים, ואף אחד לא נענש״.

יום אחד ישב הקיסר טאי-דזונג וקרא מסמכים, כשלפתע הוא הכה בעוצמה באגרופו על השולחן, ובכעס רב אמר: ״האיש הזה, דֶה שֶן – הוא לא יהיה מרוצה עד שכל הממלכה תפסיק לחלוטין לגייס אנשים ולאסוף מסים, ועד שנשות הארמון יחתכו את השיער שלהן!״

היועץ הקיסרי וויי ג׳נג לקח את המסמך וקרא את שכתוב בו: ״בניית ארמון בלואו-יאנג תתיש את העם, ואיסוף המסים מכלה את משאבי המדינה. בימינו, הנשים הולכות כולן בעקבות האופנה של נשות הארמון ואוספות את שיערן גבוה״.

וויי ג׳נג אמר: ״הוד מעלתו, אנא, אל תכעס. יכול להיות שדה שן הגזים בבחירת המילים שלו. אבל מאז הזמנים הקדומים ועד היום, כשלפקידי ממשל יש הצעות, הם חששו תמיד שאם לא ישתמשו במילים חזקות מספיק הם לא יצליחו להסעיר את לבו של הקיסר. עכשיו הוד מעלתו כועס – זה אומר שהמילים הצליחו להסעיר אותך. אנא חשוב כיצד לפעול בעקבות הצעותיו״.

אחרי שטאי דזונג שמע זאת, הוא נרגע, נאנח, ואמר: ״אתה צודק. אין לי מה לכעוס על דה שן – אחרת, אף אחד לא יעז עוד להציע לי הצעות מעתה ואילך".

וויי ג׳נג הוסיף והעיר לקיסר: ״הוד מעלתו כבר לא אוהב עצות כנות כפי שאהב בעבר. לעתים הוד מעלתו מצליח לשאת אותן, אבל אינך רחב לב כפי שהיית בעבר".

טאי דזונג השתתק לכמה דקות, והיה עליו להודות בכך שוויי ג׳נג צדק. בעקבות זאת לא רק שלא הגיב בכעס על דה שן, אלא גם גמל לו במתנות ובקידום.

גמול בטוב על רוע

בתקופת ״האביב והסתיו״, במאות השמינית עד החמישית לפני הספירה, שטחה של סין היה מחולק למדינות רבות. המדינה ליאנג והמדינה צ׳ו חלקו גבול משותף, ושתי המדינות הציבו חיילים בגבול.

בשני צדי הגבול שתלו החיילים מלונים. אבל המלונים של חיילי מדינת ליאנג גדלו היטב מכיוון שהחיילים השקו אותם בכל יום, ואילו המלונים של חיילי צ׳ו לא גדלו היטב מכיוון שהם לא הושקו.

הפקיד הממונה על המחוז במדינת צ׳ו גער בחיילים על כך שלא גידלו את המלונים שלהם היטב כמו החיילים של מדינת ליאנג. בתגובה לכך, הלכו חיילי צ׳ו, לעתים קרובות, באישון לילה למחנה של מדינת ליאנג כדי להרוס להם את המלונים.

חיילי ליאנג גילו מה קרה, וביקשו מהמושל שלהם, סונג ג׳יו, לאפשר להם ללכת למחנה של מדינת צ׳ו כדי לנקום.

״זה לא פתרון טוב״, ענה סונג. ״אם נפתח שנאה רק נביא על עצמנו צרות. אתם לא יכולים לעשות דברים רעים רק משום שאנשים אחרים עשו לכם דברים רעים.

״אציע לכם פתרון טוב. מעתה ואילך, בכל לילה, שילחו מישהו למחנה של מדינת צ׳ו כדי להשקות את המלונים שלהם. אבל אל תספרו להם על כך״.

חיילי ליאנג כך עשו. תוך זמן לא רב חיילי צ׳ו גילו שהמלונים שלהם גדלו טוב יותר. בסופו של דבר גילו חיילי צ׳ו שאלה היו חיילי ליאנג שהגיעו להשקות להם את המלונים בכל לילה.

מושל המחוז במדינת צ׳ו דיווח על המקרה למלך צ׳ו שהיה נבוך מאוד מהמקרה. הוא שלח מתנות לסונג ג׳יו כדי להתנצל, וחתם על ברית ידידות עם מלך ליאנג.

לאו דזה אמר: ״להשיב על מעשה רע במעשה טוב״. יש אמרה סינית שמלמדת אותנו ״להפוך אובדן לניצחון״, ו״להפיק תועלת מאסונות״.