נראה שנולדתי כדי להתעמת עם דיקטטורים״, אומר לי בבית קפה ברעננה דייויד קיז, 30, מנכ״ל ארגון זכויות האדם Advancing Human Rights. קיז הוא אקטיביסט למען זכויות אדם שזכה לככב בפוסטים זועמים של שר החוץ האיראני בפייסבוק, ולעצבן דיפלומטים סינים כשקידם החלטה לשנות את שם הרחוב שמול השגרירות הסינית בוושינגטון על שמו של פעיל זכויות אדם סיני וזוכה פרס נובל היושב בכלא הסיני.

בתקופה האחרונה הוא ממקד את מאמציו בפיתוח מעין רשת חברתית שתחבר בין מתנגדי משטר במדינות דיקטטוריות לבין אנשים שמעוניינים לעזור להם בעולם החופשי, פלטפורמת ״מיקור המונים״ לזכויות אדם.

לפני שנה ישב קיז באירוע ארוחת צהרים עם שר החוץ האיראני, מוחמד ג׳ווד זריף, שמחזיק בחשבון פייסבוק פעיל במיוחד. ״בארוחת הצהרים הזאת הוא דיבר על המשטר האיראני כשילוב של גנדי ושל אימא תרזה, הוא אמר שאין משטר יותר דמוקרטי ומכבד זכויות אדם בכל העולם מאשר איראן.

״אז ניגשתי לשר החוץ האיראני ושאלתי אותו: ׳האם זה לא אירוני שאתה משתמש בפייסבוק כאשר לאיראנים אסור להשתמש בו?׳ הוא צחק לי בפנים, ואמר: ׳ההא! ככה זה בחיים׳. אחר כך שאלתי אותו מתי ישוחרר מג׳יד טבקולי (אסיר פוליטי איראני מפורסם – ב״ק). הוא אמר: ׳אני לא מכיר אותו׳״.

קיז פרסם מאמר שהפך לויראלי בקרב איראנים ברחבי העולם. אלפי איראנים כתבו לזריף בפייסבוק, ושאלו אותו כיצד יכול להיות שהוא לא מכיר את האסיר הפוליטי האיראני הכי מפורסם. ״זה הפך להיות שערורייה של ממש״, נזכר קיז. ״תוך כמה ימים שחררו אותו מהכלא. אבל לא להרבה זמן. מיד אחרי שאנשים הפסיקו לדבר על זה החזירו אותו לכלא״.

קיז שם לעצמו למטרה לעצבן את המשטרים הדיקטטוריים בעולם – איראן, סין, ערב הסעודית, סוריה וגם את הרשות הפלסטינית מדי פעם. ״להעלות את המחיר של הרודנות״ הוא קורא לזה.

״פחות או יותר כל שבוע יש כותרת בעיתונים בערב הסעודית או בטלוויזיה הלבנונית שאומרת שאני סוכן בכיר במוסד שחדר לסוריה. פרשן בטלוויזיה הרוסית אמר לי פעם שאומרים שאני מתדרך את האופוזיציה הסורית בתור מרגל״.

כנראה שיש מחיר מסוים שצריך לשלם כשמנסים לעצבן רודנים. קיז קיבל לא מעט איומים על חייו. ״קיבלתי איומים בסרטוני יוטיוב וברשתות חברתיות מאנשים שאמרו שיערפו לי את הראש. אומרים שאני כופר שצריך להרוג אותו. זה החלק הפחות כיפי של התפקיד״.

 איך הרגשת ברגעים האלה?

״כששר החוץ האיראני כתב עליי כמה פוסטים בפייסבוק זה היה קצת מפחיד.

״הוא כתב שאני שקרן ומחרחר מלחמה אחרי שהפתעתי אותו בארוחת הצהרים. זה מרגיש מוזר כששר חוץ של מדינה ששואפת להשיג נשק גרעיני כותב עליך ספציפית כמה פוסטים.

״אבל בסופו של דבר הרגשתי שמח, כי ידעתי שמצאתי נקודת תורפה מסוימת שלו. הוא הרגיש כל כך לא בטוח בעמדה שלו שהוא הגיב לאקטיביסט קטן בניו יורק. מה זה אומר על המשטר?״

לאחרונה הגיע קיז לרמאללה כדי לפגוש יזמים פלסטיניים. "שר התקשורת הפלסטיני עלה לנאום במפגש. שאלתי אותו על הפלסטינים שהרשות כלאה לאחר שביקרו את מחמוד עבאס בפייסבוק. הוא הסתכל עלי ואמר: ׳זה לא קורה. זה אולי קרה פעם, אבל כבר לא קורה היום׳.

"אבל לא ויתרתי לו. שאלתי אותו האם הפלסטינים חופשיים לגלוש באינטרנט או שהרשות חוסמת דברים, והאם אפשר לבקר בחופשיות את המשטר הפלסטיני. תשובתו הייתה שלפלסטינים יש חופש מלא. אין שום צנזורה. אין שום דיכוי נגד עיתונאים ובלוגרים ואקטיביסטים – דבר שכמובן אינו נכון. הוא שיקר״.

אתה באמת חושב שהפעולות האלה יכולות לשנות משהו?

״כל סדק חשוב. כל פעם שאני מרגיז קצת משטר דיקטטורי זה עוד סדק ועוד סדק, וכמובן, יש הרבה מאוד אנשים שעובדים על זה בתוך המדינות ומחוץ למדינות. אז אני לא אהיה זה שיוביל להתמוטטות משטר כלשהו, אבל אני רוצה להיות חלק ממאבק שיוביל להתחזקות קולות מתונים וליברלים במקומות כמו איראן.

״צריכים להתעמת עם דיפלומטים בכל יום. בכל פעם שדיפלומט איראני למשל, יוצא מהמשרד שלו, צריכים לגשת אליו ולצעוק את שמות האסירים, ולהזכיר להם שלא שכחנו מהאסירים הפוליטיים. רק כך נחליש את המשטר, ונוביל לדמוקרטיה איראנית שלא תאיים על העולם״.

ההכשרה אצל שרנסקי

קיז נולד וגדל בארה״ב ולמד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס לימודי מזרח תיכון וערבית. ״מהר מאוד התחלתי להבין שיש דיסידנטים אמיצים מאוד במזרח התיכון שצריכים את עזרת העולם החופשי. הם משלמים את המחיר הכי כבד שאפשר, והפייסנות מול המשטרים הלא דמוקרטיים שלהם מזיקה להם ובטווח הארוך מזיקה גם לנו״.

אחרי שלמד ערבית בקהיר, שירת בצה״ל ועשה תואר שני בדיפלומטיה באוניברסיטת תל אביב, הוא התחיל לעבוד אצל נתן שרנסקי בתור יועץ לעניינים בין-לאומיים. מהמשרד של שרנסקי הקים קיז יחד עם כמה חברים את האתר CyberDissidents.org שמטרתו הייתה להעצים מתנגדי משטר במזרח התיכון. ״ידעתי שכדאי לנו לשמוע את הסיפורים שלהם ולהבין מה הם חווים. ידעתי שהאזור מאוד לא יציב״, הוא מספר על אותן שנים שקדמו לאביב הערבי. ״המטרה הייתה לחזק את הכוחות המתונים, ולהסביר לעולם על חוסר היציבות, הדיכוי והרודנות של האזור״.

״כשקיז עבד אצלי התרשמתי שיש לו הבנה עמוקה מאוד לגבי הקשר בין זכויות אדם ופוליטיקה מודרנית״, סיפר לי שרנסקי בשיחת טלפון. ״קשה למצוא אנשים כאלה. חשבתי שדווקא רוברט ברנשטיין (מייסד Human Right Watch, ב״ק) יהיה פרטנר טוב בשבילו. קיז נסע לארה״ב לפגוש אותו ומשם זה התפתח למשהו רציני מאוד. באמת הייתה התאמה טובה ביניהם״.

ב-2009 ברנשטיין התחיל לדבר על התחושות הקשות שלו לגבי ארגוני זכויות אדם, כולל ארגון זכויות האדם שהוא בעצמו הקים. הציקה לו ההתמקדות המוגזמת שלהם בישראל במקביל להתייחסות שולית להפרות זכויות אדם של משטרים רודניים.

קיז חבר לברנשטיין להקים איתו ארגון זכויות אדם חדש – Advancing Human Rights, שיהיה ממוקד בפתיחה של חברות סגורות. מאז הוא משמש כמנכ״ל הארגון. במסגרת הפעולות שלהם הם מנסים לחזק דיסידנטים וכוחות מתונים במשטרים רודניים, ולחבר ביניהם לבין מי שיכול לעזור להם במערב. הם מנסים גם לעודד את המערב להרים את קולו למען זכויות אדם במדינות האלה.

"אני חושב שלמערב יש הססנות שנובעת מחוסר ביטחון בערכים של העולם החופשי, חוסר ביטחון בכוח העצום שלנו, וחוסר יכולת להבחין בין טוב ורע, דמוקרטיה ודיקטטורה״, אומר קיז.

״אני לא מסכים למשל שאנשים אומרים שאי אפשר להתייחס לבעיות בסין או באיראן כי יש גם הפרות זכויות אדם במדינות דמוקרטיות. הם שוכחים את הקשר בין שלום, יציבות וחירות. במשך שנים רבות המערב התעלם מבעיות זכויות האדם באפגניסטן, עירק, או סוריה. תחשוב על סוריה – היו אנשים שדיברו על הסכם כזה או אחר עם אסד, ושכחו שזה לא משנה – כל עוד רודן אכזרי שולט בסוריה, מתישהו ההסכם הזה יתמוטט והוא יבצע טבח המוני״.

להחליף את שם רחוב השגרירות

לפני קצת יותר משנה ישב קיז עם אלוף השחמט והאקטיביסט גרי קספרוב לארוחת צהרים. ״הוא הזכיר לי שב-1984 שינו את שם הרחוב של השגרירות הסובייטית בארה״ב ל׳כיכר סחרוב׳״, הוא מספר. בעקבות זאת בריה״מ הרשתה לפעיל זכויות האדם אנדרי סחרוב לחזור עם אשתו למוסקבה אחרי שנים של גלות. ״באותו רגע ידעתי שזה רעיון גאוני, שצריך לעשות את זה שוב היום״.

קספרוב וקיז פרסמו מאמר משותף בוול סטריט ג׳ורנל. ״הכתובת החדשה של השגרירות הסובייטית בארה״ב הפכה ל׳כיכר אנדרי סחרוב 1׳. בכל פעם שהסובייטים נכנסו או עזבו את השגרירות הם קיבלו תזכורת על המחיר האנושי של הרודנות שלהם״, הם כתבו. ״האמצעי הפשוט אך מעורר ההשראה הזה עזר לשים את זכויות האדם במרכז היחסים בין ארה״ב לבריה״מ״.

״בחרנו מטרות״, מספר קיז. ״רצינו להתחיל עם המדינות הכי לא דמוקרטיות, כמו רוסיה, סין, סוריה ואיראן״.

קיז שיתף ברעיון את שרנסקי, שאגב, היה המתורגמן של סחרוב. הוא התלהב, והחליט להירתם למאבק. הוא לקח איתו את קיז לנאום שנשא בוועדת יחסי החוץ של ארה״ב כיו״ר הסוכנות היהודית. שרנסקי הזכיר מול הוועדה את המקרה של ״כיכר סחרוב״ מ-1984, והציע לשנות את שם הרחוב של השגרירות הסינית ל״כיכר ליו שיאו-בו״, על שם פעיל זכויות האדם, הסופר וזוכה פרס הנובל שלא יכול היה להגיע לטקס קבלת הפרס מכיוון שהוא יושב בכלא הסיני. ליו נכלא בעקבות המעורבות שלו בחיבור מניפסט שקרא לרפורמות דמוקרטיות בסין ונחתם על ידי יותר מ-350 אינטלקטואלים ופעילי זכויות אדם.

״בסופו של דבר 31 חברי קונגרס חתמו על מכתב תמיכה ברעיון, מועצת העיר של וושינגטון די. סי. הצביעה פה אחד בעד שינוי שם הרחוב, ואנחנו מחכים לעוד הצבעה אחת בסנאט כדי לראות אם זה באמת עובר.

״מבחינתי, כבר מימשתי את הרעיון, כי כתבו על זה בכל עיתון מערבי בעולם, רק בוושינגטון פוסט התפרסמו שמונה מאמרים. הטלגרף כתב שכשאשתו של ליו שיאו-בו שמעה על היוזמה שלי היא צחקה בעליזות. לשמח דיסידנטים ואת המשפחות שלהם זו הכוונה שלי.

״היעד הבא הוא איראן, ואנחנו נעבוד כדי לשנות את השם של כל רחוב של כל שגרירות איראנית באירופה לשם של מתנגד משטר איראני, כך שאף שר חוץ או דיפלומט איראני לא יוכל להגיד שהוא לא מכיר שם של דיסידנט שכלוא באיראן. נראה אם שר החוץ זריף יגיד לי בפעם הבאה שהוא לא מכיר את טבקולי״.

קיז מאמין שזו החובה של המערב להמשיך להעלות כל הזמן את שמותיהם של הדיסידנטים במדינות הדיקטטוריות. מעבר להעלאת המודעות לנושאי זכויות האדם, זו גם הדרך להגן עליהם ואפשר להם להמשיך לפעול.

״שר המשפטים לשעבר של קנדה אירווין קוטלר, שגם היה עורך דין של שרנסקי (וגם יושב היום בוועד המנהל של Advancing Human Rights – , ב״ק), שאל את גורבצ׳וב ב-1997 למה הוא שחרר את שרנסקי. גורבצ׳וב ענה לו שבכל מקום שהוא הלך אליו לא דיברו איתו על מה שהוא היה אמור לדבר עליו, אלא על שרנסקי, ובכל מקום צעקו את שמו של שרנסקי והחזיקו שלטים עם שמו. הוא אמר שהמחיר הבין-לאומי לא היה שווה את זה״.

קראוד-סורסינג לזכויות אדם

אחת מהחטיבות החשובות של Advancing Human Rights היא הפלטפורמה Movements.org שנוסדה במקור על ידי ג׳ארד כהן, אז עובד מחלקת המדינה, והיום מנהל בגוגל. כהן ביקש לפני כשנתיים מקיז לקחת פיקוד על Movements בעקבות המעבר שלו לגוגל. גוגל מצדה תרמה כסף לפרויקט.

״בקראוד-סורסינג משתמשים היום בכל תחום – באמאזון ובאיביי. יש היום המון אנשים במערב שרוצים לעזור לדיסידנטים – עורכי דין, מומחי טכנולוגיה, אמנים וזמרים. אבל איך בן אדם יכול לעזור למהפכה בקצה השני של העולם? הפלטפורמה הזאת של Movements נותנת את האפשרות הזאת״.

בקצה אחד של העולם יכולים להתחבר דיסידנטים ולהעלות את הצרכים והבקשות שלהם, בזמן שבקצה השני יכולים להתחבר אנשים שרוצים לעזור. הם רואים את הבקשות, ומציעים את העזרה דרך הפלטפורמה האינטרנטית, שפועלת כבר יותר מחודשיים.

״כבר ראינו תוצאות נהדרות. מישהו ביקש לכתוב שיר על מגניצקי (חושף השחיתות הרוסי שנהרג באופן מסתורי, ב״ק). משורר בניו יורק כתב את השיר, ולהקת ׳פוסי ריוט׳ ועוד כמה אקטיביסטים ביצעו אותו. שיר אחד לא יפיל את פוטין, אבל זה כן יכול להעלות את המחיר של הרודנות.

״בלוגרית מקובה ביקשה דרך הפלטפורמה עזרה ללמוד איך להשתמש באינטרנט בצורה חופשית כך שלא יוכלו לראות כל דבר שהיא עושה. תוך כמה דקות כמה מומחים מכמה מדינות הציעו לה עזרה. יש עריקים מצפון קוריאה שביקשו גם כן עזרה טכנולוגית, ומומחים טכנולוגים יצרו איתם קשר ודיברו איתם. בחודש האחרון הגיעו לאתר אלפי דיסידנטים מ-140 מדינות. בינתיים יש הרבה דיסידנטים שמבקשים עזרה, ומעט מדי אנשים שמציעים עזרה, אבל אנחנו עובדים על זה עכשיו״.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן