התרבות הסינית מלאה במשמעויות פנימיות חבויות, משמעויות שלא ניתן לראות על פני השטח. בביטוי אחד יכולים להסתתר סיפורים שלמים. גם באות סינית אחת יכולות להסתתר משמעויות עמוקות.

בניגוד לשפות המערביות, כידוע, השפה הסינית איננה מבוססת על כתיב אלפבתי. היא מורכבת מאלפים רבים של סימניות, שלכל סימניה יש משמעויות משלה וצורת הגייה משלה (או כמה צורות הגייה). כמה סימניות יכולות להתחבר יחד כדי ליצור סימניה חדשה. לכן, בסימניה אחת כזאת יכולים להתחבא כל מיני מסרים תרבותיים.

קחו לדוגמה את הסימניה למילה ״מוסריות״, 德, שהגייתה היא dé. בצד שמאל נמצא הסימן ㄔ, שמשמעותו היא ״צעד״. בצד ימין נמצאות ארבע סימניות מלמעלה למטה: 十, 目, 一 ו-心, שמשמעותן: עשר, עין, אחד, לב.

הסימניה 十 שמשמעה ״עשר״ מסמלת שלמות. הסימניה 目 משמעה ״עין״. השילוב בין עין לבין שלמות מרמז על עיניהם של אלה השלמים או המושלמים, כלומר, עיניהן של האלוהויות. הסבר נוסף לשילוב בין ״עשר״ ל״עין״ מגיע מתפיסה בודהיסטית: בבודהיזם נוהגים לדבר על היקום בעל עשרת הכיוונים. לכן, עין המתבוננת אל עשרת הכיוונים היא עין של אלוהות.

הסימניה 一 משמעה ״אחד״, והיא גם מרמזת על יצירת היקום על ידי ההפרדה של ה״יין״ וה״יאנג״, או על ההפרדה בין שמים לארץ. מה שמעל ל-一 נמצא בתחום השמימי, ומתחת ל-一 שייך לתחום האנושי. הסימניה שנמצאת מתחת לתחום השני כאן היא 心 שמשמעה ״לב״. הלב שנמצא מתחת לשמים, בתחום האנושי, הוא לבו של האדם. לכן, ניתן לפרש את הצד הימני בתור ״האלוהויות מתבוננות על לבו של האדם״.

אם נחבר לכך את צדה השמאלי של הסימניה, ניתן להגיש שהמסר שמתחבא מאחורי הסימניה ״מוסריות״ היא שכשהאדם צועד בנתיב החיים שלו, האלוהויות מסתכלות על לבו. בסין העתיקה אנשים דיברו על ״צבירת מוסריות״ או ״איבוד מוסריות״. אמונה רווחת הייתה שאדם שצבר מוסריות רבה, או הרבה dé, יוכל להגיע לתפקידים רמי מעלה או להשיג הצלחה בגלגול הבא, וששליטים גדולים יכלו לשלוט רק בזכות ה-dé שלהם.

אגדה סינית מספרת שאת הסימניות הסיניות המציא צאנג ג׳יה, שהיה ההיסטוריון של הקיסר הצהוב האגדי. יום אחד נתן הקיסר לצאנג ג׳יה משימה חשובה: למצוא שיטה לתיעוד טובה יותר משיטת קשירת החבלים העתיקה.

צאנג ג׳יה יצא למסע בהרים, ובעודו מנסה למצוא למצוא שיטה כזו, נתקל לפתע בצב. על שריונו של הצב ראה צאנג ג׳יה קווים. הוא בחן מקרוב את הקווים, והבחין בכך שיש תבנית מסוימת לקווים, ושיש משמעות מאחורי התבנית הזאת.

מאותו רגע החל צאנג ג׳יה להתבונן אחרת על עולם הטבע שסבב אותו, על היצורים החיים בו, ועל התהליכים שעוברים עליו. כך התחיל לצייר סימניות – פיקטוגרמות, או הירוגליפים – שהעבירו את המשמעות של מה שהוא ראה. אחר כך קישר צאנג ג׳יה את הסימניות האלה למילים בשפה הסינית.

מסופר שלצאנג ג׳יה היו ארבע עיניים שיכלו לראות את הדברים לעומקם, ולראות מה עומד מאחורי המסתורין. הסינים נהגו להאמין שהסימניות הסיניות הן מתנה מהאלוהויות, ושלמידה של הסימניות הסיניות מאפשרת לגלות סודות שמימיים. האגדה מספרת שכשצאנג ג׳יה פיתח את הסימניות האלוהויות בכו, וגשם של דוחן ירד מהשמים. לכן, בתוך סימניות סיניות יכולות להסתתר משמעויות שמעבירות כל מיני רמזים לאדם.

דוגמה נוספת היא הסימניה 義, שהגייתה היא yì, ומתורגמת לעברית לעתים כ״צדק״. המשמעות העמוקה יותר שלה היא ״עשיית המעשה הנכון״, והיא מכילה בתוכה משמעויות רבות כמו נאמנות, צדק, יושרה, מהימנות ועוד.

בחלקה העליון של הסימניה נמצאת הסימניה 羊, שמשמעה ״כבשה״, שמסמלת במסורת הסינית טוּב ותמימות, כחיה שלא פוגעת באף אחד אפילו אם מתייחסים אליה לא טוב. הכבשה משמשת גם כסמל למזל טוב ולשגשוג. חלקה התחתון של הסימניה הוא 我, שמשמעו ״אני״. על פני השטח, אפשר לראות בסימניה את המשמעות ״אני כבשה״, המרמז על זה שעל האדם להיות טוב לב ולפעול בתום לב.

אבל הסימניה 我 התפתחה מסימניה עתיקה יותר שנראתה ככלי נשק מאיים, מעין סכין עם שיניים חדות. השילוב של הכבשה וכלי הנשק יכול לרמז על קורבן, ולכן הסימניה גם מרמזת על כך שכדי לעשות את המעשה הנכון, המעשה שהוא 義, יתכן שיהיה צורך בהקרבה. הסימניה 義 מזכירה לאנשים שעליהם לנהל את חייהם באופן חסר אנוכיות ולפעול על פי המצפון והמוסריות ולא רק למען האינטרסים האישיים שלהם.