על אמנות ההקשבה

"הקשבה" בתרבות הסינית המסורתית לא הייתה פעולה פשוטה כל כך ושטחית יחסית כפי שנהוגה כיום ברחבי העולם. הייתה לה משמעות עמוקה ומורכבת. הסימנייה הסינית למילה ״להקשיב״ (聽, במנדרינית הוגים אותה tīng) היא ביטוי לכך. היא מורכבת מכמה אלמנטים, מכמה סימניות. בצד שמאל רואים את המילה אוזן (耳) ומצד ימין נמצאות הסימניות עשר (十), עין (目), אחד (一), ולב (心).

מה משמעות הסימניות הקטנות שמרכיבות את הסימנייה הגדולה? מה ניסו לרמוז לנו כאן?

ייתכן שהסימנייה באה לרמוז לנו שכשאנחנו מקשיבים, אין עלינו להשתמש רק באוזניים, אלא גם בעיניים – ליצור קשר עין ולראות את האדם שמדבר אלינו, ולהשתמש בלב – להקשיב בתשומת לב, ולחשוב על מה שאנחנו שומעים. בשפה הסינית המילה לב (心, במנדרינית הוגים xīn) מתייחסת גם למחשבה ולמנטליות.

המילון הסיני העתיק שה-מינג, שתיאר את צורת ההגייה של הסימניות בתקופה שנכתבו (ככל הנראה בסביבות 200 לספירה) מסביר ש״להקשיב״ הוגים כמו ״שקט״, ״שלווה״ או ״כניסה למצב שקט״ (靜, שהוגים במנדרינית בימינו כ-jìng), מכיוון שרק כשנכנסים לשלווה ניתן להקשיב בתשומת לב.

אם מתבוננים בחלק הימני של הסימניה "להקשיב", רואים דבר מעניין נוסף. החלק הזה של הסימנייה פירושו ״מוסריות״ או ״סגולה״ (德, במנדרינית הוגים dé). כלומר, להיות מסוגל להקשיב לאחרים זו מעלה מוסרית, או סגולה לחוכמה.

אחד ההסברים היפים לסימניה "להקשיב" שמעתי פעם מפרופסור טאיוואני. הסימניה ״אחד״ (一) מפרידה בין שני חלקים בצדה הימני של הסימניה. ה"אחד" הזה מבטא גם את ההפרדה בין שמים לארץ, כמו בסימניות רבות אחרות. מתחת ל-一, בארץ נמצא לב, הלב האנושי. מעל ל-一, בשמים, אנחנו רואים ״עין״ ו-״עשר״. ״עשר״ (十) מבטא שלמות. הוא גם יכול להזכיר את התפיסה הבודהיסטית את היקום כ״עולם של עשרת הכיוונים״. כלומר העין שלמעלה היא עין שרואה בשלמות, או אולי עין שרואה את היקום כולו, או עין אלוהית. בצד שמאל אנחנו רואים את השורש 彳, שנגזר מהסימנייה 行 (ללכת, במנדרינית הוגים אותה xíng). הסימניה הזאת, ללכת, משמעה גם לפעול או לעשות, והיא נראתה בכתב הסיני העתיק כמו צומת דרכים, כמו בתמונה: כלומר, כשאנחנו צועדים בדרך או פועלים, עין שמימית רואה את הלב שלנו.

הסימניה 聽 היא הסימניה הסינית המסורתית ל״להקשיב״ – כלומר, זאת הסימניה שתראו בטאיוון ובהונג קונג, למשל. אבל אם תלכו לסין, סביר יותר להניח שתראו את הסימניה המפושטת 听. בשנות ה-50 הפעילה המפלגה הקומוניסטית הסינית רפורמה בשפה, והפכה את הסימניות המפושטות לשפה הכתובה הרשמית בסין. אולי קל יותר לכתוב את הסימניה 听, אבל משהו שם הולך לאיבוד. מצד שמאל אנחנו רואים את הסימניה ״פֶּה״, ומצד ימין את הסימניה ״גרזן״.

להקשיב ולאסוף את החוכמה הקולקטיבית

האמרה הסינית ״חוכמה קולקטיבית מביאה לתועלת נרחבת״ 集思廣益
(jí sī guǎng yì) מגיעה מסיפור היסטורי על חכם מתבודד שחי בין השנים 181 ל-234 לספירה.

על צלע ההר הגבוה והירוק עשה המנהיג הצבאי ליו ביי את דרכו, יחד עם שני הגנרלים, חבריו ושותפיו למסע ולמשימה. בבקתה מבודדת עם סכך קש, על ראש ההר, כך שמעו, גר אדם מיוחד. ״הדרקון השוכב״, כך כינו אותו, בשל יכולותיו האדירות הרדומות. המנהיג ליו ביי ידע: ״הדרקון השוכב״ הוא המפתח להצלחת המשימה.

״הדרקון השוכב״, או בשמו האמיתי ג׳וּ-גֶה ליאנג, היה מתבודד דאואיסט, שניתק את קשריו עם החברה ועם העולם הארצי. כמו ״דאואיסטים״ רבים אחרים, או אנשים המחפשים את ה״דאו״, ״הדרך״, ג׳ו-גה שאף להתעורר לאמיתות גבוהות יותר באמצעות טיפוח-עצמי. מתבודדים דאואיסטים רבים עסקו בפרקטיקות שונות של מדיטציה, או שפשוט היו משוטטים בשקט בהרים המרוחקים, בחיפוש אחר חוכמה מסוג אחר, כזו שלא ניתן למצוא בספרים.

במהלך ההיסטוריה הסינית לא מעט שליטים ידעו להעריך את סוג החוכמה הזאת, וביקשו את עצתם ואת שירותם של מתבודדים חכמים. אבל רבים מהמתבודדים לא היו מעוניינים להתערב בענייני העולם הארצי. אחרים דווקא הסכימו, והפכו לגנרלים משמעותיים שהביאו לשינויים היסטוריים, חלקם אף המציאו המצאות חשובות, ותרמו להתפתחותם של תחומים מגוונים כמו מדע ורפואה.

כשהגיע לראש ההר, גילה השליט ליו ביי ש״הדרקון השוכב״ לא נמצא בבקתתו, וחזר יחד עם חבורתו כלעומת שבא. אבל לבו לא נח. כעבור כמה ימים הוא קרא שוב לשני הגנרלים: ״בואו עמי שנית אל ההר כדי לבקש מהחכם הגדול להצטרף אלינו״. באמצע הדרך הממושכת החל לרדת שלג, ואחד הגנרלים, קצר הרוח שבהם, החל לרטון: ״למה עלינו להתאמץ כל כך בשביל איזה מתבודד?״ אבל ליו ביי התעקש: ״אני אמשיך בדרכי גם אם לא תבואו עמי״.

בקור הקשה ובשלג, המשיכו השלושה לטפס במעלה התלול והמפותל, עד שהגיעו לפסגת ההר. מה רבה הייתה אכזבתו של ליו ביי כשגילה שגם הפעם ג׳ו-גה ליאנג לא היה בביתו.

ליו ביי לא ויתר, וניסה את מזלו בפעם השלישית. כשהגיע עם חבריו לבקתה עם סכך הקש, ג׳ו-גה בדיוק נמנם. ליו המתין בסבלנות בקור העז, למורת רוחם של חבריו, עד שהתעורר ה״דרקון״. המתבודד החכם התמלא הערכה על הסבלנות והכבוד שהביע כלפיו המנהיג, והבין שהגיעה שעתו לעזוב את ההר, לחזור לחברה ולמלא את שליחותו ההיסטורית. הוא הצטרף לליו כיועצו הבכיר וכגנרל, והקשר של השניים הלך והתהדק עם הזמן. ״מאז שפגשתי את ג׳ו-גה ליאנג, אני כמו דג שמצא מים״, אמר ליו לחבריו הגנרלים, שהתקשו להבין את הערכתו היתרה לדאואיסט. הביטוי ״כמו דג שמצא מים״ (如魚得水, rú yú dé shuǐ) הפך לניב המשמש עד היום בשפה הסינית לתאר אנשים מתאימים, ראויים ובעלי מעלות דומות אשר מצאו זה את זה.

כפי שציפה ליו ביי, ג׳ו-גה ליאנג – שהיה חכם, נאמן, ישר, אדיב ואנושי – אכן הוכיח את עצמו כבעל כישורים יוצאים מגדר הרגיל. ראשית, הוא התגלה כאסטרטג מבריק שהוביל לניצחונות משמעותיים. הוא גם המציא כמה המצאות חשובות, כמו כלי תחבורה לשינוע סחורות על פני הנהר בשם ״סוס צף״, ורובה חצים משוכלל חצי אוטומטי.

אבל אולי חשוב מכך, מסופר שג׳ו-גה הפגין יכולות מיוחדות ומסתוריות, בלתי רגילות. מסופר למשל שהוא ידע לחזות את כיווני משבי הרוח, ולנצל אותם לטובתו בקרב. היה לו תפקיד מכריע בהקמת מדינת שו-האן יחד עם ליו ביי, כעוצר של בנו של ליו ביי, ולאחר מכן כיועצו.

כששימש כראש ממשלה, הוא נהג לעודד את פקודיו לבטא את דעותיהם השונות, גם אם היו אלה דעות שונות לחלוטין מאלה שלו. ג׳ו-גה אמר: ״המשרד שלי מאפשר לכל אדם להגיע ולהשתתף בדיון בענייני המדינה. המטרה היא לאסוף את החוכמה הקולקטיבית ואת דעותיהם של האנשים. בכך שאנחנו מקשיבים לעצות ומאמצים המלצות שימושיות, נוכל להשיג תוצאות טובות יותר ויעילות גבוהה יותר עבור השלטון״.

כך הפך הביטוי ״איסוף החוכמה הקולקטיבית מביא לתועלת נרחבת״ לניב בשפה הסינית. נתיניו של ג׳ו-גה ליאנג נעשו מעורבים בענייני המדינה, והרגישו בנוח לבטא את דעותיהם גם אם היו שונות מאלו שלו. ג׳ו-גה נהג לעודד ולשבח את אלה שהציגו בפניו נקודות מבט שונות. בתקופת שלטונו נעשתה ממלכת שו-האן לחזקה ומשגשגת יותר.

ג׳ו-גה נהג בכבוד, באדיבות ובאנושיות לא רק בפקודיו ובנתיניו, אלא גם באויביו. כשהשבטים הדרומיים תקפו את מדינת שו-האן, ג׳ו-גה הצליח ללכוד את מנהיגם מנג-הואו, ואף על פי כן מנג-הואו' סירב להיכנע. ג׳ו-גה כיבד אותו בארוחה טובה, ושחרר אותו. מנג-הואו שיקם את צבאו, ותקף בשנית את שו-האן. ג׳ו-גה לכד את מנג-הואו ושחרר אותו שש פעמים. בפעם השביעית נכנע מנהיג השבטים לג׳ו-גה, והוכתר על ידו כמושל מקומי, במהלך שהוביל לשלום ממושך ויציב.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן