לפי מחקרים, רפורמות רבות בחינוך נוטות להיכשל ולחזור על עצמן שוב ושוב לאורך עשרות שנים בלבוש שונה. אם כך, מה יהיה גורלה של הרפורמה החדשה של "למידה שיתופית" שמקדם ה-OECD?
דינה גורדון | 30 במאי 2014 | חברה והיסטוריה | 3 דק׳
גלגל הרפורמות מסתובב לו
המראה השגרתי של מורה העומד מול כיתה של 30 תלמידים ורושם על הלוח נוסחאות, מה שמכונה Chalk and Talk, כבר לא באופנה. אחת הרפורמות המדוברות ביותר בתחום החינוך בשנים האחרונות היא חלוקת הכיתה לצוותים וקבוצות קטנות שעובדות יחד על פרויקט משותף, מה שמכנים בשפה החינוכית "למידה שיתופית".
גם ארגון ה-OECD מקדם את המגמה הזאת במסגרת מבחני פיז"ה שישראל משתתפת בהם משנת 2002. לפי התוכנית, במבחני פיז"ה הבאים ב-2015 תיבדק בין השאר היכולת של למידה שיתופית. הסיבה לחשיבות הרפורמה הזאת היא, לדעת קברניטיה, השינוי שמתרחש בכלכלה העולמית.
בכלכלה החדשה, שהמאה ה-21 דוהרת לקראתה, כל המקצועות שדורשים פעולות קבועות שחוזרות על עצמן, ייעלמו. מחשבים ורובוטים יעשו בשבילנו את כל העבודות האפורות המשעממות והשגרתיות. המקצועות שימשיכו להתקיים במאה ה-21, ומקצועות חדשים שיופיעו, כולם ידרשו ידע ברמה גבוהה, יצירתיות, ויכולת של פתרון בעיות בצוות ובשיתוף פעולה באמצעות טכנולוגיות מתקדמות.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
