האגדה הסינית המפורסמת מספרת שלפני שנים רבות רבות, עשר שמשות הופיעו בשמים. הארץ נצלתה בחום, המים יבשו והצמחים קמלו. ֹאנשים מתו בחום, ברעב ובצמא. הוֹאוּ יִי היה קשת יוצא דופן בעל יכולות מיוחדות. הוא טיפס אל קצהו של הר קוּן-לוּן, וירה בקשתו בתשע מתוך עשר השמשות. אנשי הארץ ניצלו והכתירו את הואו יי כגיבור.

על פי אחת מהגרסאות לאגדה, יום אחד פגש הואו יי בבת אלמוות, "המלכה האם מהמערב", שהעניקה לו שיקוי אלמוות. מי שישתה את השיקוי, היא הסבירה לו, יוכל לעלות לחיות בשמים. הואו יי נתן את השיקוי לאשתו, צָ'אנג-אֶה, למשמרת.

שכן ששמע על השיקוי החליט לנצל את ההזדמנות שהואו יי לא היה בבית, וניסה לחטוף את השיקוי מצ'אנג-אה. ברגע של ייאוש, צ'אנג-אה שתתה את השיקוי. היא הפכה בן רגע לבת אלמוות וריחפה אל עבר השמים. מרוב געגועים ודאגה לבעלה היא החליטה לנחות על המקום הקרוב ביותר לכדור הארץ – הירח.

כשהואו יי חזר וגילה שאשתו נעלמה, הוא לא יכול היה לשאת את הכאב. הוא הסתכל על השמים וקרא בשמה, ולפתע הבחין שהירח באותו לילה היה בהיר במיוחד, מלא, והוא יכול היה לראות בו את דמותה של צ'אנג-אה.

הואו יי הביא מהר את העוגות האהובות על אשתו כדי להתפלל לברכת שמים.

כך, על פי המסורת, הפכה צ'אנג-אה לאלת הירח, וחג "חג אמצע הסתיו" הסיני, הקרוי גם "חג הירח", נוסד. בחג הירח אנשים אוכלים "עוגות ירח" – מעין עוגות עגולות, ממולאות בסוכר, סומסום ותבלינים. פעם היו דברים רבים נוספים שהסינים היו חוגגים בחג הירח, אבל רוב המסורות האלה נשכחו היום.

חג אמצע הסתיו הוא חג חשוב מאוד בתרבות הסינית. הוא נחגג בכל שנה ביום ה-15 של החודש השמיני בלוח השנה היירחי הסיני, שיוצא השנה ב-19 בספטמבר. החג הפך לחג רשמי מסורתי בשושלת טאנג (906-618), ונעשה פופולרי בציבור הרחב בשושלת סונג (1279-960). בשושלת צ'ינג (1911-1644) הוא הפך לחג הזהה בחשיבותו לראש השנה הסיני (שנקרא גם "חג האביב").

הפעם הראשונה שחוויתי את חג הירח הייתה עם סבתי, כשהייתי ילדה קטנה, בעיר הולדתי שבסין. סבתי היא אישה סינית מסורתית, שנוהגת ללבוש בגדים סינים מסורתיים וכפות רגליה קשורות.

בליל חג הירח סבתי חמקה בשקט מהחדר למקום אחר. הסתקרנתי לדעת מה היא עושה, אז ניסיתי לעקוב אחריה. סבתא נפנפה בידה ואמרה לי ללכת לשחק.

לא התרציתי. המשכתי לעקוב אחריה אל החצר האחורית של ביתינו, מבלי ששמה לב. ראיתי שהיא סידרה כלים עם פירות ועוגות ירח על מגש, הדליקה קטורת, וכרעה ברך להתפלל. צפיתי בה לרגע, ועזבתי במהרה.

רק מאוחר יותר הבנתי שסבתא התפללה לשמים ולארץ. המשמעות של פסטיבל הירח היא לא רק לסגוד לאלת הירח, אלא גם להפגין כבוד לשמים וארץ.

ביום החגיגי הזה משפחות נאספות כדי לחגוג את החג ביחד. אנשים נוהגים לחלוק יחדיו עוגות ירח. על פי המסורת, חותכים את עוגות הירח לחתיכות רבות, חתיכה לכל בן משפחה. אם מישהו מהמשפחה לא נמצא, אז שומרים חתיכה בשבילו.

זהו זיכרון מהתרבות הסינית שתמיד אנצור בלבי.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן