היה זה ב-627 לספירה, כשמכת ארבה סיכנה את כל היבול בשטחה של שושלת טאנג. כולם כבר הבחינו בכך שהקיסר הצעיר שעלה לשלטון, טאי דזונג, בנו של מייסד השושלת, היה מיוחד, שונה. אבל באותו יום, הפקידים נחרדו והזדעזעו. הקיסר, לבוש בגלימתו הצהובה, עם מעין כובע שחור לראשו וזקן קטן ומחודד, תפס בידיו כמה מהחרקים המזיקים, ועוד רגע עמד להכניס אותם לפיו ולבלוע.

״מה כבודו עושה?״ הזדעקו היועצים והשרים, ״אתה תפגע בעצמך! החרקים האלה יכולים להרוס את קיבתך״. טאי דזונג המשיך בשלו, ואמר לארבה: ״אני מעדיף שתהרסו את איבריי הפנימיים מאשר את היבול של עמי״. את פקידיו הוא ניסה להרגיע: ״אינני מפחד ממחלות. אני מעדיף לסבול בעצמי מאשר שעמי יסבול״. מכת הארבה, כך מסופר, נעלמה במהרה.

לי שה-מין (649-598 לספירה), הידוע בשמו הקיסרי טאנג טאי-דזונג, היה שליט יוצא דופן בסין הקיסרית. הוא נחשב למי שביסס את השלטון של שושלת טאנג, הנחשבת לאחת השושלות המפוארות ביותר בתרבות הסינית, וששטחה היה חסר תקדים בגודלו בהיסטוריה הסינית. שושלת טאנג הייתה תקופה של פריחה תרבותית ורוחנית אדירה בסין, שמשכה אליה עולי רגל מכל העולם שרצו להגיע ללמוד ממנה. עד היום, ״אנשי טאנג״ הוא כינוי המתאר את האנשים הסינים.

כשטאי דזונג היה מודאג מהאפשרות שכמה מפקידי הממשל מקבלים שוחד, הוא שלח בחשאי אנשים שיתחזו ויציעו שוחד לפקידיו. אחד מהפקידים אכן קיבל את השוחד. טאי דזונג רצה להוציאו להורג. ג׳ו ביי, אחד מיועציו אמר: ״אכן, מגיע לו עונש מוות. אבל הוד מעלתו, האם חשבת על התנהגותך שלך? שלחת אנשים לשחד אותו ולגרום לו להפר את החוק. הקדמונים אמרו: ׳יש לנהל את המדינה באמצעות מוסריות, ולשלוט בעם באמצעות האמת׳. האם כך עשית?״

טאי דזונג היה מרוצה מאוד מדבריו של היועץ, וויתר על עונש המוות. ״במקום לציית לי ללא תנאים מבלי לחשוב מה נכון ומה מוטעה, ג׳ו ביי שמר על האמת״, שיבח טאי דזונג את היועץ. ״אם תמיד נוכל לפעול כך, אין צורך לדאוג לגבי עתידה של הקיסרות״.

טאי דזונג עודד את פקידיו להגיד מה שהם חושבים בכנות ובישירות, מבלי לנסות למצוא חן בעיניו. הוא דימה אותם למראה, שמאפשרת לו לראות את טעויותיו.

השושלות בסין נדרשו לעתים קרובות להתמודד עם איומים מצד שבטים של קבוצות אתניות שונות ששכנו מעבר לגבולות ונהגו לתקוף את הקיסרות. אבל טאי דזונג הצליח להשכין שלום ואף להכליל את העמים האלה בתוך האימפריה שלו.

יום אחד שאל את פקידיו: ״מאז הזמנים העתיקים, אף על פי שקיסרים הצליחו לכבוש שטחים ממרכז סין, הם לא הצליחו לגרום לעמים ׳רונג׳ ו׳די׳ להתרצות ולציית. יכולותיי נמוכות משל הקיסרים בזמנים הקדומים, אבל הצלחתי להשיג יותר ממה שהם הצליחו. כיצד זה ייתכן?״

״מעלותיך״, ענו הפקידים, ״עצומות כל כך שהן מגיעות עד השמים. לא ניתן לתארן במילים״.

״אין זה כך״, ענה הקיסר. ״יש חמש סיבות לכך שהצלחתי להשיג את מה שהצלחתי. הראשונה: קיסרים בדרך כלל קינאו באלה שיכולותיהם היו גבוהות משלהם. אני, לעומת זאת, מעריך את החוזקות של אחרים.

״הסיבה השנייה: איש אינו מושלם. לכן, אני נוהג להתעלם מחסרונותיהם של אחרים ולנצל את חוזקותיהם; השלישית: אחרים רצו להעסיק רק אנשים מוכשרים וראויים, ולא היה אכפת להם מה יהיה עם הבלתי מוכשרים. אני מכבד אנשים מוכשרים, אך חומל על הבלתי-מוכשרים״.

״הרביעית: קיסרים רבים לא אהבו פקידים שהיו ישירים וכנים מדי. לעתים קרובות הם הענישו פקידים שאמרו את אשר על לבם. מאז שעליתי לשלטון, חצר הקיסרות מלאה בפקידים ישירים וכנים, ואף אחד לא נענש.

״והסיבה החמישית: מאז הזמנים הקדומים, הקיסרים העריכו את המישורים המרכזיים של סין, אבל זלזלו בעמים ׳רונג׳ ו׳די׳. רק אני התייחסתי אליהם כשווים. לפיכך, הם סומכים עליי כפי שהיו סומכים על אב. אלה הסיבות שהצלחתי להשיג את שהשגתי״.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן