תושבי פרובינציית מין חששו מאוד להידבק במחלות מדבקות באותם ימים של שושלת סווי במאה ה-6 לספירה. שי גונג-יי בדיוק מונה להיות מושל הפרובינציה, והחל לחוש לא בנוח מהמצב. כשאדם כלשהו נעשה חולה, כולם שמרו ממנו מרחק. אפילו משפחתו הייתה זונחת אותו, והחולה היה נשאר למות לבדו.

התורה הקונפוציאנית מלמדת שתפקידו של שליט הוא להנחיל את המוסריות בעם

שי גונג-יי החליט לעשות מעשה. הוא שלח אנשים להביא למשרדו מאות חולים על אלונקות מרחבי האזור, רכש עבורם תרופות מכספו ודאג באופן אישי שהחולים יאכלו. שי ביקש להעביר בכך מסר לתושבים: המושל ידאג עבור האזרחים בשם משפחותיהם.

בכל פעם שאחד החולים הבריא, המשפחה נקראה לאסוף אותו בחזרה לביתו. המשפחות, כולל בניהם ונכדיהם של החולים, התביישו מאוד בעצמם, והודו למושל. כך התושבים המקומיים החלו לדאוג בעצמם לחולים, והמנהג באזור השתנה.

נכתב על שי שכנשפטו במחוזו נאשמים למאסר, הוא נשאר במשרדו כל הלילה ולא חזר הביתה. ״מדוע אתה גורם לעצמך לסבל שכזה?״ שאלו אותו אנשיו.

״אנשים נשפטים משום שאני, כמושל, לא הצלחתי להנחיל את המוסר״, הוא ענה. ״כיצד אוכל לחוש בנוח כשאנשים בתחום שיפוטי נכלאים?״ מסופר שהפשעים הלכו ופחתו במחוזו של שי גונג-יי, והכפרים והעיירות נעשו שלווים ובטוחים יותר.

התורה הקונפוציאנית מלמדת שתפקידו של שליט הוא להנחיל את המוסריות בעם. שינוי כזה בעם הוא יכול לבצע רק אם יבצע שינוי מוסרי בעצמו, וידאג לשפר את עצמו ללא הרף. לכן, רבים מהקיסרים בסין העתיקה הרבו במדיטציה ובלמידת כתבים שעסקו בשיפור עצמי.

ב״תורת הגדול״, אחד הכתבים המכוננים בקונפוציאניזם, נכתב: ״כשהקדמונים רצו להקרין את המוסר, הם ראשית השליטו סדר במדינתם. כדי לעשות זאת, ראשית הם הביאו להרמוניה את משפחתם. כדי לעשות זאת, ראשית הם טיפחו את אופיים המוסרי. כדי לעשות זאת, ראשית הם תיקנו את לבם״.

אחד מאותם ״קדמונים״ שהטקסטים הקונפוציאניים מרבים להתייחס אליהם היה הקיסר שון, קיסר מיתולוגי שלפי התרבות הסינית חי לפני יותר מ-4,200 שנה. שון נחשב למופת מוסרי בתרבות הסינית. עוד לפני שנהיה לקיסר, מסופר שבזכות אופיו המוסרי הוא הצליח לתקן הרבה עוולות. אחד הסיפורים הוא מהתקופה שבה עסק שון בקדרות. שון היה קדר מוכשר מאוד, שהצליח לפתח טכניקות מרשימות ולייצר כלים יפהפיים ועמידים, ונהג למכור אותם במחירים הוגנים. בכל פעם שקדר התעניין בטכניקה שלו, שון לימד אותו בשמחה ללא תמורה.

בינתיים, באזור אחר, מרוחק, עלה הביקוש לכלי חרס. הקדרים באזור החלו לעגל פינות כדי להגדיל את רווחיהם. הם חסכו בעבודה ובזמן, לא שרפו את הכלים כראוי, והסירים שמכרו נשברו זמן קצר לאחר שרכשו אותם. הקדרים הצליחו להרוויח כסף רב בזכות החיסכון, וגם בזכות העובדה שתושבי האזור נדרשו לשוב ולקנות סירים נוספים.

כששמע זאת שון, הוא החליט לעבור לאותו אזור באופן זמני, ופתח שם עסק לקדרות. שון התחיל לייצר סירים עמידים, ואף עמל בכל יום לשפר את הטכניקה שלו ולהמשיך ללמוד את המלאכה. כולם אהבו את הסירים של שון, והקדרים האחרים החלו לאבד את לקוחותיהם. הקדרים כעסו עליו והחלו לעשות לו צרות. שון רק השיב להם בשלווה: ״כולנו מייצרים סירים, מדוע הלקוחות בוחרים בסירים שלי?״

״הסירים שלך עמידים יותר וזולים יותר״, ענו הקדרים, ״עד שהגעת לכאן, אנשים קנו את הסירים שלנו. האם אינך מנסה לפגוע בעסקים שלנו במכוון?״

״אנשים קנו מכם כי לא הייתה להם ברירה. אילצתם אותם לקנות מוצרים שאינם רוצים״, ענה שון. ״אנחנו אומנים המתפרנסים מכישורינו״, אמרו הקדרים, ״אנחנו רוצים להרוויח כסף רב ולהתעשר, לא אכפת לנו אם נהיה נחמדים או לא!״

״העושר קיים בתוך טוב הלב״, ענה שון. ״בלי טוב לב, היכן תוכלו למצוא עושר? אם לא ארמה אחרים, אחרים גם לא ירמו אותי. אם ארמה אחרים, גם הם יתחילו לרמות אותי. כדי להתעשר רימיתם אחרים. עכשיו כולם מנסים להתעשר בדרכים לא ישרות באזור. אם האנשים בכל המקצועות באזור יתחילו למכור מוצרים גרועים כדי להתעשר, האם תוכלו עדיין להרוויח כסף רב? מה לגבי כל המוצרים שאתם צריכים לרכוש? גם אם תרוויחו יותר כסף, תצטרכו לבזבז יותר כסף על מוצרים אחרים. אז האין זה חכם להיות טוב לב?״

מסופר שהקדרים חדלו ממנהגם הרע, והחלו לייצר סירים איכותיים. גם בעלי מלאכה אחרים חדלו משימוש באמצעים לא ישרים שכאלה. שון המשיך לדרכו, והפך מאוחר יותר לקיסר לאחר שהקיסר הקודם חיפש אדם בעל מוסריות גבוהה כדי להעביר לו את השלטון.