1.

המלחמה האמריקנית בטכנולוגיה הסינית עולה שלב ומערבת את ישראל

רקע

1. באפריל 2018 אסר משרד המסחר האמריקני על חברות אמריקניות כמו גוגל, קוואלקום, אינטל וכו' למכור רכיבי אלקטרוניקה, תוכנות וציוד תקשורת לענקית הטלקומוניקציה הסינית ZTE. החברה, שמושבה בבייג'ינג, נחשבת לאחת מחמש ספקיות הטלקומוניקציה הגדולות בעולם ולאחת מיצרניות הסמארטפונים הגדולות בעולם.

הסיבה: ZTE רכשה טכנולוגיה אמריקנית וייצאה אותה ישירות (או דרך הטמעתה במוצריה) לאיראן ולצפון קוריאה – בניגוד לסנקציות האמריקניות האוסרות זאת. היה מדובר במכה גדולה ל-ZTE, שכן 30-25 אחוז מהרכיבים של ZTE הגיעו מחברות אמריקניות, ומרגע זה החברה גם אינה יכולה להשתמש במערכת ההפעלה אנדרויד של גוגל בסמארטפונים שהיא מפתחת ומוכרת במערב.

2. במאי 2019 פתחה ארה"ב בחקירה פלילית נגד ענקית הטלקומוניקציה ויצרנית הסמארטפונים הסינית חואה-ווי (המכונה בישראל וואווי) בחשד שגנבה סודות מסחריים – כלומר, ריגלה עבור המפלגה הקומוניסטית הסינית. בו-זמנית, משרד המסחר האמריקני הכניס את חואה-ווי ו-70 חברות הקשורות אליה ישירות, ל"רשימת ישויות" של לשכת המסחר. מהלך זה מאלץ חברות אמריקניות לקבל אישור מיוחד אם הן מעוניינות למכור לחואה-ווי או לשלוחותיה רכיבים, שירותים וטכנולוגיות. המהלך הגיע לאחר תקופה שבה ניסתה מחלקת המדינה של ארה"ב לשכנע את בנות בריתה שלא לאפשר לחואה-ווי להקים את מערך רשתות ה-5G במדינתן.

3. ארה"ב הכניסה ל"רשימת הישויות" גם עשרות חברות טכנולוגיה סיניות נוספות (כלומר הטילה מגבלות יצוא של רכיבים אליהן) בטענה שאלה מסייעות למשטר הסיני להפר את זכויות האדם של האויגורים בסין, הנכלאים במחנות עבודה בכפייה לחינוך מחדש. בהן חברת Megvii המפתחת טכנולוגיות לזיהוי פנים, חברת Hikvision המפתחת טכנולוגיות למעקב אחר אנשים באמצעות צילומי וידאו וחברת iFlytek המפתחת טכנולוגיה לזיהוי קול. חברות נוספות שעלולות ל"חטוף" בהמשך הן ענקית התוכנה "באידו" ויצרנית השבבים SMIC.

4. הצעד האחרון התרחש ב-17 באוגוסט 2020, נכון למועד כתיבת שורות אלה, כאשר משרד המסחר האמריקני הוסיף 38 חברות הקשורות לחואה-ווי ל"רשימת הישויות" שלו. 22 מהן הן חברות בת של חואה-ווי העוסקות בטכנולוגיות מחשוב ענן.

שלושה ימים קודם לכן חתם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, על צו המורה לחברת ByteDance הסינית למכור את כל אחזקותיה בארה"ב בתוך 90 יום^[1]. הצו משך תשומת לב, שכן החברה מחזיקה באפליקציית "טיק טוק" המפורסמת להעברת מסרים, שלפי הנשיא טראמפ "לוכדת אוטומטית כמות גדולה של מידע ממשתמשיה, כולל פעילות באינטרנט וברשתות אחרות […] איסוף מידע המאיים לאפשר למפלגה הקומוניסטית הסינית לקבל גישה למידע האישי והקנייני של אמריקנים – ובאופן פוטנציאלי מאפשרת לסין לעקוב אחר מיקומם של עובדים פדרליים וקבלנים, לבנות תיקים של מידע אישי כדי לסחוט אותם, ולבצע ריגול תעשייתי"^[2]. טראמפ הוציא צו נגד "טיק טוק" וגם נגד אפליקציית ווי-צ'ט הסינית.

התחזית

כפי שקרה, כאשר ארה"ב פעלה לשכנע את בעלות בריתה שלא לאפשר לחואה-ווי הסינית להקים את מערך ה-5G והפצירה בהן שלא להשתמש בציוד התקשורת של החברה, כך צפוי לקרות כעת גם עם טכנולוגיות וחברות סיניות נוספות – ארה"ב תדרוש מבעלות בריתה לחקות את פעולותיה.

במאי השנה הקים מזכיר המדינה של ארה"ב, מייק פומפיאו, תוכנית בשם "רשת נקיה" שמטרתה "לשמור על נכסיה הלאומיים של ארה"ב, כולל פרטיות המידע הרגיש ביותר של האזרחים והחברות מפריצות אגרסיביות של שחקנים זדוניים, כמו המפלגה הקומוניסטית הסינית"^[3].

לתוכנית צורפו חברות טלקומוניקציה ומדינות מ"העולם החופשי" (מילותיו של פומפיאו), בהן ישראל. בתחילה התרכזה התוכנית בהגנה מפני השתתפות חברות סיניות במכרזי 5G, אולם באוגוסט הרחיב אותה פומפיאו לתחומים טכנולוגיים נוספים. התוכנית תבטיח שחברות סיניות לא יספקו שירותי טלקומוניקציה לארה"ב ובין ארה"ב ליעדים זרים. חברה כמו China Telecom לא תוכל עוד לספק שירותים לארה"ב ומארה"ב למדינות זרות; התוכנית תפעל להסיר אפליקציות סיניות לא בטיחותיות מחנות האפליקציות של משתמשים אמריקנים. היא גם תפעל להבטיח דבר הפוך – שהחברות הסיניות לא יאפשרו להוריד דרך חנויות האפליקציות שלהן אפליקציות בטוחות של חברות אמריקניות (לחואה-ווי יש חנות אפליקציות המאפשרת הורדות); התוכנית תמנע אחסון של מידע רגיש וקניין רוחני במערכות מבוססות ענן של חברות סיניות כמו עליבאבא, באידו, טנסנט וכו'; ותפעל למנוע משחקנים סינים להשתתף בבניית כבלים תת-ימיים האחראים למעבר תקשורת האינטרנט בין המדינות ברחבי העולם מחשש שהסינים יפרצו אליהם ויגנבו כך מידע.

ולסיום, התוכנית מחמירה את מדיניות ה-5G – היא קובעת באופן חד משמעי כי לא ניתן יהיה ליצור קשר דיגיטלי עם מתקנים דיפלומטיים של ארה"ב (כמו השגרירות האמריקנית) באמצעות רשתות 5G שהיו מעורבות בהן חברות סיניות, אלא רק באמצעות "ציוד תקשורת ומחשוב נקי".

כאמור, מדינת ישראל, החברה בתוכנית, ככל הנראה תידרש לחקות את פעולותיה של ארה"ב. תוכנית "רשת נקיה" אינה מיועדת להבטיח רק את ביטחון הרשתות האמריקניות, אלא גם את ניקיון הרשתות ברחבי "העולם החופשי", כפי שמוצהר באתר התוכנית. כך שייתכן כי חברות ישראליות המעוניינות לעבוד עם "המערב החופשי" בהובלת ארה"ב, ייאלצו להימנע מאחסון בשירותי ענן של חברות סיניות, ומשימוש באפליקציות ובציוד תקשורת סיני.

עד עתה האסטרטגיה האמריקנית הוכיחה את עצמה. ארה"ב גרמה למדינות רבות, בהן ישראל, בריטניה, צרפת ואוסטרליה, להתחייב שלא להשתמש בציוד תקשורת של חואה-ווי ו-ZTE לבניית רשתות 5G. הודו כבר אסרה על שימוש ב-100 אפליקציות סיניות. כעת נותר לראות האם האסטרטגיה תוכיח את עצמה גם עם טכנולוגיות סיניות נוספות.

1. WhiteHouse.gov, "Order Regarding the Acquisition of Musical.ly by ByteDance Ltd", August 14 2020
2. WhiteHouse.gov, "Executive Order on Addressing the Threat Posed by TikTok", August 6 2020
3. U.S Department of State, The Clean Network

מאיר בן שבת, ראש המטה לביטחון לאומי, עולה למטוס בצאתו מאבו דאבי ב-1 בספטמבר | NIR ELIAS/POOL/AFP via Getty Images

2.

ה"פאן" שיקבע איזו מדינה תנרמל יחסים עם ישראל

בואו נעשה ניסוי קטן. ננסה לחזות איזו מדינה תהיה הבאה לנרמל יחסים עם ישראל, על סמך ה"פאן". עד היום אפשר היה לחלק את המזרח התיכון לשתי אסכולות: ה"פאן ערביות" – תנועה שרצתה לאחד את כל העולם הערבי תחת אימפריה ערבית אחת; וה"פאן אסלאם" – תנועות של האסלאם הרדיקלי ששאפו להקים ח'ליפות עולמית. שתי התנועות ראו בישראל אויב. הן עסקו בנרטיב אנטי-מערבי ואנטי-ישראלי, שהוביל את חלקן לצאת למלחמות מולנו.

התנועות עדיין חיות ובועטות, אך כפי שמוכיח ההסכם עם איחוד האמירויות – המשלים עם קיומה של ישראל היהודית ורואה בה גורם חיובי שיש לקיים עמו יחסים – משהו נחלש בהן. "סקר שנערך ברחבי 15 מדינות שונות בעולם הערבי ב-2019 בקרב 3,300 צעירים בגיל 24-18, הראה כי מעל 66 אחוז אינם מעוניינים באידיאלים של הפאן-אסלאם", אמר לי ריאן בול, אנליסט של המזרח התיכון בסוכנות הידיעות הגיאו-פוליטיות "סטרטפור", שהתגורר במשך חמש שנים באיחוד האמירויות ובקטאר^[1]. מדובר בנתון משמעותי, שכן הגיל החציוני של המוסלמים בעולם הוא 24^[2]. "בנוסף, הבחנו בשנים האחרונות שמדינות שונות החלו רפורמות בחינוך לפאן אסלאם ורפורמות חברתיות שיוצאות נגד ההלכות הקיצוניות באסלאם, מבלי שתהיה לכך התנגדות מהציבור".

לגבי היחלשות הפאן-ערביות, אין נתונים דומים אלא רק הערכות מומחים הזוקפים את ההיחלשות לסיבות רבות ומגוונות. בהן הקונפליקטים הארוכים והכושלים עם ישראל, כמו גם הרצון לשפר את תנאי המחייה ולהתקדם לעבר עולם מודרני יותר, שישראל והמערב הם חלק מוביל בו. לכך יש להוסיף את המדיניות הפרו-ישראלית שמקדמת ארה"ב מאז עלה ממשל טראמפ, המפעיל לחצים דיפלומטיים או מתווך בין ישראל למדינות ערב, כולל עסקת הנורמליזציה האחרונה.

אם נשתמש בצורת ניתוח המתבססת על ה"פאן", מתוך המדינות הפוטנציאליות לנרמול יחסים עם ישראל (סעודיה, עומאן, בחריין, מרוקו, קטאר וסודאן), יש שלוש בעלות פוטנציאל אמיתי.

הראשונה היא עומאן, השואבת את הלגיטימציה הפוליטית שלה מפלג אסלאמי הנקרא אִבַּאדִיָּה, המתנגד הן לסונים והן לשיעים ואינו מתבסס על ה"פאן". עומאן היא גם בת ברית קרובה של ארה"ב שלא ניהלה מעולם מבצעים גלויים או חשאיים נגד ישראל (לפחות ממה שידוע בתקשורת). ב-2018 ביקר שם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

השנייה היא בחריין, מונרכיה שמקובל להניח שהתרחקה מהפאן-אסלאם ומהפאן-ערביות מאז האביב הערבי ב-2011 שהצית בקרבה מחאות רחוב שיעיות שניסו להפיל את הממשלה. גם לבחריין קשרים טובים עם ארה"ב. היא רכשה טכנולוגיות סייבר ישראליות וב-2018 הכירה ב"זכותה של ישראל להתקיים"^[3].

השלישית היא מרוקו, בעלת ברית חזקה של ארה"ב המנהלת קשרי מסחר ותיירות עם ישראל. אמנם ממשלתה נשלטת על ידי "מפלגת הצדק והפיתוח", המייצגת את "האחים המוסלמים", אך מדובר בגִרסה מתונה מאוד של התנועה שהשראתה היא המודל הטורקי.

אלה שלוש המועמדות המובילות לנרמול יחסים עם ישראל. הן התרחקו מה"פאן", והאקלים החברתי בהן מאפשר להן כעת לעשות זאת.

מה לגבי סעודיה וסודאן? השתיים בהחלט עשויות לשאוף לנורמליזציה עם ישראל, אבל לא בטוח שהן ירצו לתת לכך ביטוי פומבי כרגע. סעודיה מאפשרת טיסות ישראליות מעל שטחה וטיסות של אנשי עסקים ישראלים-יהודים לשטחה. היא גם רכשה טכנולוגיות סייבר ישראליות, אבל היבטים מהפאן-ערביות ומהפאן-אסלאם ממשיכים להיות פופולריים בקרב חלקים באוכלוסייה שלה, למרות ניסיונה להסתלק מה"פאן"^[4].

סודאן החלה להתרחק מה"פאן" רק באפריל 2019, לאחר הדחתו של הדיקטטור עומר אל-בשיר. בפברואר השנה ביקר שם נתניהו ושוחח על אפשרות לנורמליזציה. כרגע מכהנת בסודאן ממשלת מעבר שמנסה לשכנע את ארה"ב שתוציא אותה מרשימת המדינות התומכות בטרור.

אופציות נוספות שאין לפסול בטווח הארוך, אך כרגע אינן חמות במיוחד, הן קטאר, מלזיה ופקיסטן. קטאר, המשתפת פעולה עם ישראל כדי לתווך מול החמאס וממשיכה לנהל קשרים טובים עם איראן, נחשבת למדינה לאומנית שה"פאן" משמש עבורה כאסטרטגיה; מלזיה מנהלת קשרי מסחר עם ישראל (דרך סינגפור); ופקיסטן מנהלת קשרים ביטחוניים עם ישראל.

1. Arab Youth Survey 2019, "66% of young Arabs said that religion played too big a role in the Middle East", and also "79% of young Arabs said the Arab world needs to reform it's religious institutions"
2. Pew Research Center, "The Changing Global Religious Landscape", April 5 2017
3. דבריו של שר החוץ של בחריין, ח'אלד בן אחמד אאל ח'ליפה ממאי 2018 בטוויטר.
4. פנחס ענברי, "סעודיה רוצה לפרק את מדינות ערב לעדות ולדתות", מגזין אפוק, 25 בדצמבר 2017

Michael M. Santiago_Getty Images

3.

מתי יסתיים מחזור האלימות הנוכחי בארה"ב

בספטמבר 2017 פרסמנו מאמר שכותרתו "מלחמת אזרחים אמריקנית?" שחזה את האלימות הנוכחית שאנו רואים כעת בארה"ב^[1]. המאמר ציין כי לפי ניתוח של כל מקרי האלימות בארה"ב בין השנים 1780 ל-2010, אי-יציבות חברתית ואלימות פוליטית יגיעו לשיא בארה"ב החל מ-2020.

הרציונל נבע ממחזוריות של 50 שנה בין כל גלי האלימות הגדולים: סביב 1870, 1920 ו-1970^[2]. ולכן גל נוסף, העריך המאמר, יכול להגיע בסביבות 2020.

הרחבנו גם לגבי הסיבות שיכולות להוביל לאלימות כזו. פרופ' פיטר טורצ'ין, אנתרופולוג אבולוציוני מאוניברסיטת קונטיקט שבארה"ב, מצא בעבודת המחקר שלו בנושא התאמה בין "תחרות בין אליטות" על שליטה במדינה ובין התגברות אלימות. בבחירות הקודמות לנשיאות זה היה בין טראמפ, שייצג את העשירים החדשים שרוצים לתרגם את כוחם הכלכלי לכוח פוליטי, ובין הילארי קלינטון שייצגה את בתי הספר למשפטים, המובילים את בוגריהם לפוליטיקה.

סיבה נוספת שציינו היא המאבקים שיוצרים גורמים ניאו-מרקסיסטים בחברה. התפיסה הניאו-מרקסיסטית גורסת כי החברה מתקדמת באמצעות קונפליקטים או מאבקים, גישה הנובעת מתוך "המטריאליזם הדיאלקטי" של מרקס. אם בעבר המאבקים שקידמו המרקסיסטים היו בין הפועלים לבורגנים, כעת מצאו הניאו-מרקסיסטים צורה חדשה של מאבק שעובדת טוב יותר במערב החופשי – בין קבוצות מדוכאות (שחורים למשל) לקבוצות מדכאות (לבנים).

צורת מאבק זאת, שזכתה לשם "פוליטיקת זהויות", נפוצה היום מאוד בחברה. במיוחד בחברה האמריקנית קל לקדם מאבק מסוג זה עקב נושא הגזענות נגד שחורים שמושרש עמוק בהיסטוריה של החברה האמריקנית. כאשר נוסדה ארה"ב הייתה העבדות מותרת בחוק, ולקח כמעט 100 שנה ומלחמת אזרחים כדי לבטל אותה. למרות זאת, הסגרגציה הגזעית בבתי הספר נמשכה עד 1954. רק ב-1964 ניתנה לאמריקנים השחורים הזכות להיכנס למסעדות ולמלונות ורק ב-1965 ניתנה להם זכות בחירה חד משמעית. החוקים שינו את המצב, אבל לא תמיד הבטיחו ציות להם. עבור השחורים באמריקה, גזע, זעם ואלימות נותרו מור"ק היסטורי חשוב ומוטיב חוזר. כל מה שנדרש מהניאו-מרקסיסטים היה להצית את גפרור הגזענות, כדי לחולל את אש המאבק המתמיד.

מי שנתן להם מוטיבציה מיוחדת לכך היה דונלד טראמפ, שעלייתו ייצגה "איום קיומי לרעיונות המרקסיזם התרבותי (ניאו-מרקסיזם) השולטים בנרטיב התרבותי הרווח", כפי שכתב ריץ' היגינס, עובד במשרד לתכנון אסטרטגי של "המועצה לביטחון לאומי" של ארה"ב, בתזכיר שהפיץ בקרב עובדי המועצה במאי 2017^[3]. טראמפ ייצג רעיונות מסורתיים המנוגדים ל"אמונה" הניאו-מרקסיסטית.

בכל מקרה, אלימות סביב נושא הגזענות תמיד הייתה גורם מרכזי גם בכל אחד מגלי האלימות ההיסטוריים שהוזכרו. השנים סביב 1870 אופיינו במצב כלכלי בעייתי לאחר מלחמת האזרחים, שעסקה בין היתר בנושא הגזע (ולא רק בפערים כלכליים או בתשלום מכסים). השנים סביב 1920 אופיינו בפשיטות של הקו קלוקס קלאן. ושנות ה-60 אופיינו ברצח מנהיגי זכויות אזרח, המהומות בדטרויט בין השחורים למשטרה וכו'.

על פי מחקרו של פרופ' טורצ'ין, בין 1780 ל-1980 התאפיינה האלימות בעיקר בהפגנות (56 אחוז), לינצ'ים (28 אחוז) וטרור (16 אחוז). טרור כולל התנקשויות וירי ברחובות^[4]. כל גל נמשך בין חודשים לשנים בודדות. כשהאלימות ואי הסדר התפשטו, כמו גם הפחד שהם החדירו, התחזק מנגד גם הרצון לעצור אותם באמצעות המנגנונים הקיימים. ככל שחלף הזמן, מפגינים שבתחילה הגיעו בשיא המרץ להפגין, איבדו מוטיבציה. חלקם נעצרו והושלכו לכלא. אחרים השתלבו בחברה, התבגרו והתמקדו בפרנסה ובקריירה. בסופו של דבר ההפגנות סביב נושא הגזע דעכו. הנושא המשיך לבעבע, רק מתחת לפני השטח, עד פרוץ המחזור הבא.

כך עשוי לקרות גם כעת. ההפגנות האלימות שיצרו את הרושם שהן עומדות לשנות את מבנה החברה כולה וכללו הצתת חנויות, ביזה, אלימות נגד אזרחים ושוטרים, עקירת פסלים ואף הקמת אזורים אוטונומיים שלמשטרה אין כניסה אליהם, עשויות לדעוך בהדרגה. השאלה הגדולה היא מתי יגיע גל האלימות הנוכחי לשיא (אולי הוא כבר הגיע לשם?), נקודה שתסמן את תחילת דעיכתו האיטית, עד התפרצות הגל הבא בעוד כ-50 שנה.

1. איל לוינטר, "מלחמת אזרחים אמריקנית?", מגזין אפוק, ספטמבר 2017
2. Peter Turchin, "Political instability may be a contributor in the coming decade", Nature, February 2010
3. Jana Winter, Elias Groll, "Here’s the Memo That Blew Up the NSC", ForeinPolicy.com, May 2017
4. Peter Turchin, "Ages of Discord: A Structural-Demographic Analysis of American History", 2017