"בשבועות הראשונים שלי בבית הלבן סירבתי להשתמש במונח 'דיפ סטייט'. חשבתי שזה מוגזם, אבל אז ראיתי את זה במו עיניי", מספר לי ד"ר סבסטיאן גורקה, יועץ אסטרטגי לשעבר לנשיא דונלד טראמפ.

"הייתי בפגישה של המועצה לביטחון לאומי במתקן ביטחוני מסווג כדי לדון בנושאים שחשובים מאוד לנשיא כמו הבסת דאע"ש, האיום הסיני, עלייתם של האחים המוסלמים. אני יושב שם ומסביבי נציגי ממשל ונציגים מהסי-איי-אי, הדי-איי-אי, המטות המשולבים ועוד. ובמשך שעה וחצי אף אחד לא מזכיר את שמו של הנשיא, לא כול שכן מה הוא מנסה להשיג באותו נושא.

"אחרי 90 דקות שהם מדברים, אני עוצר את השיחה ואומר במבטא הבריטי המוזר שלי: 'גבירותיי ורבותיי. האם אני יכול להזכיר לכם מה אמר הנשיא בריאד אתמול? האם אני יכול להזכיר לכם מה הוא אמר בוורשה בנוגע למורשת היהודית-נוצרית או האיום הסיני או איך להביס את דאע"ש?'

"ואז קלטתי: זה לא מעניין אותם. נושא המשרה בבית הלבן לא רלוונטי עבורם. הם חושבים: 'נו, למרות רצונם של 63 מיליון בוחרים, אני בשירות הציבורי כבר 15, 20 שנה, ואהיה כאן גם אחרי שהנשיא הזה יעזוב'. היהירות הגסה הזאת היא אנטיתזה ליסודות הרפובליקה שלנו, והיא אנטיתזה לעקרונות שעליהם האבות המייסדים שלנו בנו את האומה הזאת".

לא בכל יום פוגשים בכיר לשעבר בבית הלבן. אדם המקורב עד היום לנשיא טראמפ המסוגל להסביר בצורה בהירה, מתוך ניסיונו האישי, את רעיון הדיפ-סטייט – הנוגע ברשתות נסתרות הפועלות בתוך הממשל האמריקני וכופות עליו אג'נדה מסוימת. רעיון הנשמע לרבים כמו תיאוריית קונספירציה.

אבל הסיבה שבעטיה נפגשתי עם גורקה היא לא רק כדי לדבר על הדיפ-סטייט, נושא שעוד נשוב אליו בהמשך, אלא כדי לדון בספרו החדש "המלחמה על נשמתה של אמריקה" (The War for America's Soul) העוסק בערכים ובקיטוב המתרחש באמריקה ובמוסדותיה נגד המורשת והציוויליזציה היהודית-נוצרית.

אבל לפני שנצלול לכך, מעט רקע. גורקה נולד בלונדון. הוריו נמלטו מהונגריה הקומוניסטית בה עבר אביו עינויים קשים – סיפור שחשוב לו לספר לי. "הם קשרו את פרקי ידיו של אבי בחוטי ברזל ותלו אותו מהתקרה בחדר עינויים", הוא אומר. "אבי חצה שדה מוקשים בזחילה עד שהגיע לאוסטריה ומשם כפליט לאנגליה. ההיסטוריה המשפחתית שלי, החוויה הזאת, עיצבה את כל מה שעשיתי ואני עושה היום. נולדתי לתוך חברה חופשית, אנגליה – אֵם הדמוקרטיה, וגדלתי תחת שלטונה של מרגרט ת'אצר. התברכתי". כשגורקה אומר שהתברך הוא מתכוון למערכת החינוך הבריטית. "13 שנה העברתי עם הנזירים הבנדיקטים ממסדר בנדיקטוס הקדוש בבית ספר פרטי. למדתי שייקספיר, למדתי את ההיסטוריה המלכותית של האימפריה הבריטית, שיננתי אמרות לטיניות, הצטרפתי לאיגודי דיבייטים, שיחקתי קריקט ורוגבי ולאחר מכן למדתי פילוסופיה ותיאולוגיה באוניברסיטת לונדון". לזה יש להוסיף שירות ביחידת מילואים של המודיעין הבריטי.

בשנות ה-90 נסע גורקה להונגריה, ארץ אבותיו, והחל לעבוד במשרד הביטחון ההונגרי. בהונגריה הוא גם הקים מכון חשיבה שעסק בעניינים של ביטחון לאומי; הכיר קולונל אמריקני שאיתו בנה קורס בין-לאומי ללוחמה בטרור ליוצאי יחידות מודיעין ויחידות מיוחדות; עשה דוקטורט במדעי המדינה באוניברסיטה בבודפשט; שימש כיועצו של ויקטור אורבן (כיום ראש ממשלת הונגריה) ולבסוף עבר לארה"ב לאחר שהתקבל למשרת ניהול באוניברסיטה לביטחון לאומי בוושינגטון (NDU).

הקשר עם טראמפ נוצר בתקופת קמפיין הבחירות, כאשר גורקה קיבל הזמנה לסייע לכוכב הריאליטי והמועמד לנשיאות להתכונן לשאלות בנושאי ביטחון לאומי, לקראת הדיבייט במפלגה הרפובליקנית. ההמשך ידוע – טראמפ נבחר לנשיא וגורקה מצא עצמו בבית הלבן, בתור אסטרטג לנשיא (על סיום עבודתו שם נחזור לדבר בהמשך).

בוא נדבר על הספר שלך. מהי אותה "נשמה של אמריקה" שסביבה מתחוללת מלחמה לדעתך?

"הנשמה של אמריקה, שעליה אנו נלחמים, היא העיקרון הראשוני שעל בסיסו נוסדה האומה הזו. אנו האומה היחידה בהיסטוריה האנושית שלא הייתה תוצר של שושלת או קבוצה אתנית, והעיקרון שעל בסיסו היא קמה היה שהאינדיבידואל וזכויות הפרט שלו הן מתת-האל. הספר עוסק בשאלה כיצד ניתן לחזור לאותו מקום עקרוני של חירות לכול, ולמנוע מאלו הרוצים לשלול מאיתנו את החירויות שלנו, כאן באמריקה, לעשות כך. זהו ספר המתבסס על ניסיוני האישי בבית הלבן ועל מה שמשפחתי עברה".

אתה יודע, האנשים שלדבריך מנסים לשלול מאיתנו את החירויות שלנו מאמינים שהם דווקא יוצרים אמריקה טובה יותר.

"כן, זה לא מקרי. אין זה משנה מאיזו מפלגה הם באים – אם הם 'שמרנים', דמוקרטים, לייבור, סוציאליסטים – אין זה משנה מהי התווית הפוליטית, בפוליטיקה של העידן המודרני הזהות שלך נקבעת על פי שאלה אחת: מהי גישתך לבני אדם? האם בני האדם הם יצורים שירדו מגדולתם? האם הם מושחתים מטבעם? או האם הם ניתנים לשיפור? האם ניתן 'להנדס' בני אדם לכדי מצב אוטופי? לא אכפת לי אם אתה קרל מרקס או אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, החוט המקשר בין אוקסיו-קורטז ומייסד הקומוניזם הוא האמונה שבני אדם הם בני-עיצוב. הם כמו בעלי חיים. אפשר לשנות אותם, אפשר להנדס אותם ואפשר ליצור שלמות על פני כדור הארץ.

"אם אתה שמרן, לא משנה מאיזו מפלגה אתה, אתה מכחיש את זה. אתה אומר: לעולם לא ניתן לשכלל את האדם. כל מה שאתה יכול לעשות זה לנסות לנהל ולשמר כמיטב יכולתך את אותם דברים שיעילותם הוכחה במשך מאות שנים או אלפי שנים (ומכאן המונח "שמרן" לדבריו, י"י). אתה גם מבין שקיימת שלמות רק בגן עדן שאינו נמצא על פני האדמה. לכן אין זה משנה מה התוויות הפוליטית שלהם, בסופו של דבר אותם אנשים הרוצים לגזול מאיתנו את החירויות שלנו הם גם אנשים התומכים ברעיון שהאדם הוא בר-עיצוב ושניתן לשכלל אותו לכדי שלמות".

רדיקליזציה מבפנים

כדי להסביר את הקיטוב שנוצר בחברה האמריקנית, גורקה צולל להיסטוריה. בספרו (256 עמודים), הנשען על הוגים שמרנים שונים, הוא מאתר את שורש הבעיה אצל הפילוסוף ז'אן-ז'אק רוסו, שהרס כמעט לבדו, טוען גורקה, מאות שנים של חוכמה תיאולוגית-פילוסופית מערבית. "במקום להאמין שהאדם פגום באורח אנוש ונוטה לאנוכיות ולביצוע רוע, דחה רוסו את ההיסטוריה בת אלפי השנים של המין האנושי והניח כי האדם הוא טוב ביסודו וכי ניתן למקסם את הטוב שבו אם נתרחק מרעיון החופש, הזכויות האינדיבידואליות והחובות. ובמקום זאת נתמקד ברצון הקומונאלי (קהילתי) של האנשים לפיו טובת הכלל עולה על טובת האינדיבידואל ושניתן להנדס, מבחינה חברתית, חברה טובה יותר. החזון של רוסו שיחק תפקיד מרכזי בהתפתחות האידיאולוגיה הקולקטיביסטית של מרקס – הקומוניזם".

פילוסוף אחר שמרקס נשען עליו היה הגל, מסביר גורקה. למרות שהיה אדם דתי, תפס הגל את ההיסטוריה האנושית כהתקדמות תמידית. "הוא תפס אותה כסדרה של שיפורים איכותניים בגורל הקולקטיבי שלנו", כותב גורקה. "ההתקדמות הזו, האמין הגל, תרחיב את הנאורות שלנו, עד שנגיע לסינתזה הסופית שהיא הגרסה הטהורה ביותר של האמת – שהיא האלוהים עצמו. מרקס לקח את הרעיון של הגל והוציא ממנו את אלוהים. עבורו, מה שלא ניתן לראות או לגעת בו בידיים היה לא רלוונטי. כל מה שחשוב הוא החומר, וכך נולד 'המטריאליזם הדיאלקטי' שלו, שלפיו החברה מתקדמת אל עבר מטרתה הסופית והמשופרת באמצעות קונפליקטים חברתיים, באמצעות מאבקים בין מדכאים למדוכאים, בין הקפיטליסטים לבין העובדים המנוצלים, דבר שאמור להסתיים במהפכה סופית שבסופה לא יהיו מעמדות… ונחייה בעולם צודק וחסר ניצול".

גורקה מכנה את התיאוריה הזו "זבל". "את הזבל הזה מכר מרקס בספריו 'הקפיטל' ו'המניפסט הקומוניסטי'. ולמרבה ההפתעה, אנשים מסוימים האמינו לפסולת הזאת". והפסולת הזו היא מה שמפלג, לדבריו, את החברה האמריקנית כיום. "המרקסיסט האיטלקי אנטוניו גראמשי (תחילת המאה ה-20), שכתב ספר בתא כלא באיטליה, הוא הסבא הרעיוני של כל האיומים על אמריקה המודרנית ועל החופש שלנו כיום", הוא אומר מבלי למצמץ. "הדבר המרכזי שהוא עשה היה להבין את הפגם בכתביהם של מרקס ואנגלס. הניסיון ליצור אומה קומוניסטית נכשל כמעט בכל מקום בו נוסה. הוא הבין שניסיון לחולל מהפכה קומוניסטית במדינות מערביות חסונות ובריאות כמו אמריקה, יידון מראש לכישלון בגלל המסורת שלנו, בגלל האמונה, בגלל כוחה של המשפחה, החברה האזרחית וכו'. לכן אמר גראמשי שאין טעם לתקוף באופן ישיר את המוסדות היהודיים-נוצריים. מי שיתקוף אותם לעולם לא ינצח, כי הם חסונים. הם התפתחו במשך אלפי שנים מהיוונים, מהרומאים ודרך הנצרות. במקום זאת, מה שצריך לעשות זה לחדור לתוך אותם מוסדות ולשנות אותם מבפנים. לחולל בהם רדיקליזציה מבפנים".

גורקה מציין שורה של גורמים אמריקנים שנשענו על עצותיו של גראמשי והחלו לחולל מהפכה בחברה האמריקנית: "אסכולת פרנקפורט" שפעלה במוסדות האקדמיה האמריקנים; הפעיל החברתי הרדיקלי סול אלינסקי שכתב ספר שהסביר כיצד להתארגן בתוך המבנים הקיימים, בתוך המוסדות הקיימים, עד שניתן יהיה לחולל בהם רדיקליזציה מלאה מבפנים; ואף הילרי קלינטון עצמה. "מצאתי את הדִיסֶרְטַצְיָה (עבודת מחקר) המקורית של הילרי קלינטון ממכללת וולסלי, שנכתבה על סול אלינסקי – אותו רדיקל. קלינטון עבדה עבורו. היא עבדה עבור האיש שחיבר את הספר 'כללים לרדיקלים' והקדיש אותו למהפכנים. כיום המפלגה הדמוקרטית שלנו מיוצגת על ידי רדיקלים, קומוניסטים, סוציאליסטים ואנטישמים כמו אילהן עומאר ורשידה טליב. היום לא היו מרשים לג'ון פ. קנדי, שהיה אנטי-קומוניסט מושבע ודגל בביטחון לאומי חזק, להיכנס לפגישה של הוועדה הדמוקרטית הלאומית (הגוף המנהל הרשמי של המפלגה הדמוקרטית). לא היו מרשים לו לייצג את המפלגה הדמוקרטית. בשנות ה-90 ביל קלינטון שלט במשוגעים האלה. הוא משך קצת במושכות, כי המשוגעים תמיד היו שם. אבל היום לא נשארו יותר מבוגרים אחראים במפלגה הדמוקרטית שירסנו את הרדיקלים.

"למעשה, זה לא קורה רק במפלגה הדמוקרטית. האלמנטים המרכזיים בחברה שלנו, יהיו אלו התקשורת, הוליווד או מערכת החינוך – כולם מוסדות שסומנו כמטרה במשך עשרות שנים והשתלטו עליהם קיצוניים. לפי סקר של ארגון Victims of Communism Memorial Foundation, כ-70 אחוז מבני דור המילניום מזדהים כיום עם ערכי הסוציאליזם. 70 אחוז! איך מגיעים למצב כזה באמריקה? התשובה שלי היא שזה לא קרה בִּן-לילה".

אתה פותח את ספרך בסיפור על בתך שחוותה אינדוקטרינציה מהסוג הזה במוסד להשכלה גבוהה באמריקה.

"נכון. בתי הבכורה סיימה השנה את לימודיה בקולג'. במהלך הלימודים היא עבדה בארבע משרות שונות, שימשה כעוזרת למרצים וניהלה את בית הקפה של הקולג'. לכן בטקס הסיום ניסיתי להימנע מליצור לה בעיות. ידוע לי שזהו קולג' שבו כמה מההורים לא בדיוק אוהדים את הנשיא או את מי שעובד אצלו. לכן התחבאתי במשך הטקס מאחורי עץ גדול, משם יכולתי להשקיף אל הבמה ולראות את בתי. אחרי הטקס ניגשה אליי בחורה צעירה, אולי בת 19, ומול קהל של מאות עדים אמרה: 'האם אתה סבסטיאן גורקה? האם אתה הסבסטיאן גורקה שעבד בבית הלבן?' חייכתי והושטתי את ידי ואמרתי: 'כן, זה אני'. 'אם כך, לך לעזאזל, יא נאצי מזוין', היא קיללה.

"אמנם אני רגיל למתקפות פוליטיות עליי, אבל מעולם לא נתקלתי ברמה כזאת של אינדוקטרינציה. התעשתי, והחלטתי שלא אעבור על זה בשתיקה. עקבתי אחריה לחבורה המשפחתית שלה, ונראה שאמה הייתה שם, אולי גם סבתה. אמרתי לה: 'מי לעזאזל את חושבת שאת? הוריי סבלו כילדים תחת הכיבוש הנאצי. אבי כבוגר נעצר ועונה על ידי הקומוניסטים והושלך לכלא. ואת קוראת לי נאצי?! מי לעזאזל את חושבת שאת?!' קרובי משפחתה היו מזועזעים. זו שנראתה כאמה אמרה: 'באמת אמרת זאת לאדם הזה?'

איך הבת הגיבה?

"התגובה שלה הטרידה אותי מאוד. היה לה מין חיוך מעוות, כמו של הג'וקר מבטמן. היא עמדה וחייכה לעברי ללא כל בושה. ילדה בת 19 עם רמה כזאת של שטיפת מוח התנהגה ככה בטקס הסיום של בתי. הקולג' הזה, מתברר, הצטרף למרבית המוסדות להוראה גבוהה בארה"ב. במקום להתמקד בערכים, במסורות ובהיסטוריה של הציוויליזציה המערבית הגדולה שלנו, ובמעשי האדם שהביאו לנו את המדע, את החוק, את הדמוקרטיה ואת השווקים החופשיים, הקולג' רואה במסורת היהודית-נוצרית מסורת המוגדרת בעיקר על ידי גזענות ומִיזוֹגִינְיָה".

אין מרצים בקולג' שמלמדים גם דברים אחרים?

"קיימים אנשי אקדמיה שלא נסחפים עם הזרם. זה נכון. בקולג' של בתי יצרו מוסד חדש בשם 'מוסד צ'רצ'יל' שמטרתו לעודד הוראה רצינית ולמידה של הציוויליזציה המערבית ולקדם דיון לגבי שימורה. בתי קיבלה מלגה ללמוד שם, אבל זה התנקם בה מאוחר יותר. ממש לפני טקס הסיום, עלה נגדה קמפיין פייסבוק רק בגלל שהיא לומדת שם. נתלו ברושורים ברחבי הקמפוס שקראו: 'אלה פני הגזענות. אלה פני העליונות הלבנה'".

אתה מבקר את השמאל, אבל גם לרפובליקנים מימין יש חלק בהתדרדרות הזו. 

"נכון. לשמאל הרדיקלי הייתה תוכנית לנטרול המסורת היהודית-נוצרית מבפנים, מתוך ארגוני הממשלה, והימין נתן להם לעשות זאת. הם רצו להחליף את החופש הפוליטי והכלכלי שלנו ברעיונות סוציאליסטיים כושלים. כאשר שימשתי כאסטרטג לנשיא בבית הלבן וגם אחרי שעזבתי את הבית הלבן אמרתי שדונלד טארמפ נבחר לנשיא למרות המפלגה הרפובליקנית, ולא הודות למפלגה הרפובליקנית".

בחזרה לדיפ-סטייט

כשגורקה מבקר את הימין הוא חוזר לימיו בבית הלבן, עת עבד במשרד האסטרטג הראשי תחת סטיב באנון ("האסטרטג הראשי בבית הלבן"). "כשנכנסתי לבית הלבן, קיבלתי מנדט רחב לעסוק בענייני ביטחון לאומי ומלחמה בטרור", הוא מסביר, ומתאר בספרו את הכרונולוגיה של אותם ימים. תחילתם במדיניות חדשה מול סין, והמשכם בסיום תפקידו בבית הלבן. "ברגע שהתחלתי לקרוא דוחות מסווגים, היה לי ברור לגמרי שאנו יכולים להתמודד בהצלחה עם צפון קוריאה, שאנו יכולים למנוע מרוסיה להיות הכוח המערער שהיא הייתה תחת ממשל אובמה, ושאנחנו יכולים להביס את איראן ואת הג'יהאד הגלובלי. האיום האסטרטגי היחיד שאנחנו ניצבים מולו הוא סין. ארה"ב והמערב הקלו ראש באיום הזה במשך יותר מ-40 שנה. הפתיחות של הנרי קיסינג'ר לסין בשנות ה-70 המוקדמות ותמיכתנו בכניסתה של סין לארגון הסחר העולמי הפכו את סין למתחרה כלכלי וצבאי שרוצה להחליף אותנו בתור המעצמה החזקה בעולם. פרויקט 'חגורה אחת, דרך אחת' (דרך המשי הסינית, י"י) הוא תוכניתה של ממשלת סין להחליף את אמריקה ולהיהפך להגמוניה גלובלית עד 2049 – יום השנה למהפכה של המפלגה הקומוניסטית הסינית".

גורקה מספר שלאחר מספר תדרוכים מסווגים שמשרדו נתן לנשיא "שהראו מה סין עושה באמריקה ומסביב לעולם – במונחים של ריגול כלכלי ולוחמה כלכלית" – פיתח הנשיא טראמפ את מדיניותו התקיפה לגבי סין, שאנו חווים היום. בעניין המדיניות מול רוסיה, הוא מציין את מסיבת העיתונאים האחרונה שנתן טראמפ במגדל טראמפ לפני שעבר לבית הלבן. "לאחר שהסתיימה מסיבת העיתונאים והנשיא הנבחר התרחק מהפודיום, אחד העיתונאים צעק לעברו משהו כמו: 'מה לגבי רוסיה? מה לגבי פוטין?' הנשיא עצר והגיב בצורה תמציתית מאוד שמבטאת את כל מה שצריך לדעת לגבי המדיניות מול רוסיה, אז, היום ובעתיד. הוא אמר משהו כמו: 'בתיאוריה, ארצה שיהיו יחסים טובים עם רוסיה. [אבל] כעת זה לא נראה סביר במיוחד. ואם זה המקרה, שיהיה'".

התפנית בעבודתו בבית הלבן התרחשה כאשר מייקל פלין, היועץ לביטחון לאומי, עזב את תפקידו, וגורקה החל להרגיש שסמכויותיו מתקצצות. במקומו של פלין מונה הרברט מקמאסטר (שפוטר בהמשך), שלא חיבב את גורקה בלשון המעטה. "מקמאסטר לא אהב אותי, מידר אותי מהחלטות משמעותיות ולא הזמין אותי לפגישות חשובות. כשסטיב באנון, הבוס שלי, עזב את הבית הלבן באוגוסט 2017, נותרתי באזור הדמדומים […] החלטתי שזה יהיה לא מוסרי להמשיך להחזיק במשרה מכספי משלם המסים, משרה שבה לא אוכל להמשיך לעשות את עבודתי בצורה אפקטיבית עבור הנשיא. ולכן במכתבי לנשיא טראמפ הבהרתי בצורה ברורה שכוחות מסוימים שאינם לויאלים לרעיון Make America Great Again קיבלו שליטה בבית הלבן, ולכן אני מעדיף לשרת את הרעיון הזה ואת הנשיא מחוץ לבית הלבן – וזה בדיוק מה שעשיתי מאז שעזבתי".

כשגורקה נשאל האם אנשים בבית הלבן קושרים קשר נגד טראמפ, הוא משיב שלא צריך להרחיק לכת עד כדי "קבוצה מאורגנת" של אנשים. "הרעיון שאובמה יושב איפשהו במערה עם ג'ויסטיק ומהנדס קונספירציה שמאלנית גדולה הוא אבסורדי. הוא איש עצל מאוד, ולכן אם היה איזשהו גאון מאחורי הקלעים הוא לא היה אובמה. לא הייתי מרחיק לכת כל כך. אבל אגיד לך, מניסיוני האישי ומניסיונם של אינדיבידואלים בממשל טראמפ, כן, יש אנשים בממשל, משרתי ציבור ומינויים פוליטיים, החותרים תחת הנשיא והאג'נדה שלו על בסיס יומי. יש אנשים מממשל אובמה שעדיין מכהנים בתפקידם – וזו בעיה רצינית. בירוקרטים המחבבים את המדיניות הגלובליסטית, הפוסט-מודרניסטית והאידיאולוגיה של המוסר היחסי של השמאל הרדיקלי, עובדים מדי יום לחתור תחת הנשיא".

חיזוק לדבריו של גורקה הגיע בנובמבר השנה מכיוונה של ניקי היילי, שהייתה שגרירת ארה"ב לאו"ם תחת ממשל טראמפ. היילי חשפה כי מזכיר המדינה רקס טילרסון, וראש הסגל בבית הלבן ג'ון קלי, טענו בפניה (לפני שפוטרו) כי הם מנסים להתנגד לנשיא, ועודדו אותה להצטרף אליהם ולעשות את אותו הדבר. לסיום אומר גורקה: "הסיפור הוא פשוט מאוד – השמאל והימין בגדו בערכים הבסיסיים ביותר של אמריקה".