כשהמפלגה הקומוניסטית הסינית החלה לשלוח ב-2008 את זרועותיה לרחבי העולם – לסלול קווי רכבת מסין לאירופה, לרכוש נמלים ימיים באסיה ולהשקיע בפיתוח תשתיות ומפעלים במזרח התיכון – מרבית מדינות העולם היו בטוחות שמדובר ביוזמה ידידותית ושלווה שכדאי להצטרף אליה.

היוזמה, שזכתה לשם הרשמי "רצועה אחת ודרך אחת", נראתה על פניו כאמצעי להגשים את החלום הסיני הישן של הפצת סחורות מסין לעולם. היא נשענה על דרך המשי המפורסמת שהייתה מפת נתיבים שיצאו מסין, חצו אימפריות ותרבויות וחיברו אותה לאירופה ולאזורים רבים אחרים בעולם.

בכל מקום שאמריקה מגיעה אליו, אנחנו מחפשים שיתוף פעולה, לא שליטה. אנחנו מאמינים בשיתופי פעולה אסטרטגיים, לא בתלות אסטרטגית

אבל ככל שחלפו השנים והמשטר בבייג'ינג הזרים עשרות מיליארדי דולרים להשקעות אסטרטגיות כמעט בכל מדינה בעולם, שקעה ההבנה שמאחורי התוכנית קיימת אג'נדה נוספת מלבד קידום הסחר והכלכלה.

לאורך השנים התגלתה תבנית שחזרה על עצמה: בכל פעם שמדינה הנמצאת על נתיבי דרך המשי נקלעה לבעיה כלכלית או דיפלומטית מול כוח פוליטי גדול ממנה, נכנסה לתמונה המפלגה הקומוניסטית והציעה לה מנעמים כלכליים, פוליטיים ואף צבאיים שאמורים לסייע לה להיחלץ ממצוקתה. היא צירפה אותה, "על הדרך", לדרך המשי שלה וכך הפכה את המדינה ל"חייבת" או תלויה בה. באופן זה היא גם השיגה דריסת רגל פוליטית באותה מדינה.

עיצוב: אפוק טיימס, מקורות: C4ADS ,Geopolitical Futures

כשארה"ב והאיחוד האירופי, למשל, הטילו סנקציות על רוסיה ב-2014 בעקבות הקונפליקט עם אוקראינה, הגיחה סין עם הצעה עבור רוסיה: 15 מיליארד דולר לבניית קו רכבת מהיר בין מוסקבה לעיר קזאן, נוסף על שיתופי פעולה בתעשיות החלל, המדע והכלכלה, וחיבור הפרויקטים הרוסיים לדרך המשי החדשה.

לאחר שהתגלו שסעים דיפלומטיים בין בריטניה לאיחוד האירופי (לגבי התנתקות מהאיחוד), הגיחה המפלגה הקומוניסטית והציעה לבריטניה להקים תחנה לייצור אנרגיה גרעינית, גורד שחקים, שדרת עסקים בלונדון בהשקעה של כ-2 מיליארד דולר, וגם קו רכבת בין בריטניה לסין (שהחל לפעול בינואר 2017).

ליוון, שהייתה נתונה במשבר כלכלי ודיפלומטי מול האיחוד האירופי, הציעו הסינים לרכוש 67 אחוז מנמל פיראוס, באמצעות חברת הספנות הממשלתית הסינית Cosco, ולבנות קווי רכבת שיחברו את פיראוס להונגריה ולבסוף לגרמניה. באופן דומה הצליח הפרויקט הסיני לחבר עד היום כ-60 מדינות לפרויקט דרך המשי. ב-2016, כבר בערך חצי מהחוזים שחתמו הסינים בחו"ל היו מול מדינות לאורך דרך המשי, לפי ה"אקונומיסט".

מדינות חלשות כלכלית שלא הצליחו להחזיר את כספי ההלוואות שקיבלו מהסינים, גילו שהמפלגה הקומוניסטית דרשה מהן לתת לה גישה נוספת לנכסיהן האסטרטגיים – נמלים ומשאבי טבע. בסרי לנקה, למשל, שהתקשתה להחזיר את ההלוואה שנטלה, דרשו הסינים לקבל שטחים נוספים ב"נמל האמבנטוטה" (ראו אינפוגרפיקה). דו"ח שחיבר "פרויקט סינדיקייט" (דצמבר 2017) אישש זאת, ואף הרחיק לכת וטען כי הסינים בוחרים להשקיע בפרויקטים שאינם יכולים להניב רווח מספק בטווח הקצר עבור המדינות הלוות, ולכן המדינות מתקשות להחזיר את חובותיהן לסין. כך סין יוצרת מנוף עליהן ודורשת נכסים אסטרטגיים תמורת מחיקת החוב. הדו"ח הראה כיצד סין פועלת בשיטה זו במספר מדינות כגון יוון, טורקמניסטן, ג'יבוטי, פקיסטן ועוד.

הנמל באשדוד שהסינים בנו | תמונה: Amos Meron-CC BY-SA 3.0

מדינות מבוססות יותר כלכלית שלא נקלעו לחובות, ראו שקרה כאן משהו נוסף: הסינים יצרו גוש סחר גדול שארה"ב כבר אינה המוקד שלו, אלא סין. עד היום התפיסה האמריקנית קבעה שקיימים שני גושי סחר עיקריים בעולם: הגוש האירופי והגוש האסייתי, ובשניהם אמריקה היא נקודת המוקד. "דרך המשי החדשה" ניסתה לשנות זאת. היא התייחסה לאירופה ולאסיה כגוש אחד, שסין, ולא אמריקה, היא נקודת המוקד שלו.

כשהפרויקט הסיני הגיע לישראל הוא עורר חששות ביטחוניים ואסטרטגיים. ב-2013 הציעו הסינים לראש הממשלה נתניהו לפתוח עבורו דלתות באסיה ו"לחבק" את ישראל. במקביל הם ניסו לחבר אותנו פיזית לדרך המשי באמצעות בנייה וניהול של נתיב מקביל לתעלת סואץ שיעבור בתוך ישראל – מאילת עד אשדוד. הנתיב יאפשר לספינות משא סיניות העוגנות בנמל אילת, להעמיס ציוד על רכבות שיגיעו עד אשדוד, ומשם יושט הציוד לאירופה. בינתיים זכו הסינים במכרז לבניית נמל אשדוד החדש וגם במכרז לניהול נמל חיפה החדש – השוכן לצד בסיס של חיל הים ושל חיל האוויר ומהווה עורק אסטרטגי בישראל.

מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו, נואם בפורום הודו-פסיפיק שנערך בסוף יולי השנה בוושינגטון | תמונה: Samira Bouaou/The Epoch Times

השתלטות על נמלים ימיים היא חלק מניסיון ההתנגדות הסיני לרעיון "השלום האמריקני" (Pax Americana) שנוצר אחרי מלחמת העולם השנייה, הסביר בראיון לאפוק טיימס ריצ'רד פישר, מומחה למודרניזציה של צבא סין ועמית בכיר במכון החשיבה IASC, המספק הערכות ביטחוניות לממשלת ארה״ב. לפי הרעיון הזה, אמריקה דואגת לשמור על "שלום יחסי" בעולם באמצעות הקרנת עליונותה הצבאית, בין היתר באמצעות חיל הים האמריקני השוהה ועוגן בטריטוריות בין-לאומיות לאורך כמעט כל נתיבי הסחר הימיים בעולם ומאבטח אותם כדי שיפעלו כסדרם.

המהלך הראשון שביצע המשטר הסיני כדי להתנגד לרעיון הזה התרחש בים סין הדרומי, שהוא המוצא הדרומי של סין לים. באזור הנחשב כטריטוריה בין-לאומית, יצר המשטר איים מלאכותיים, שמסביבם משייטות ספינות חיל הים הסיני, וכך דוחקות אט-אט את חיל הים האמריקני אחורה. תמונות לוויין הראו שסין בנתה על האיים מנחתים למטוסים, והעבירה לתוכם חימוש. לפי הערכות מדובר בטילים נגד מטוסים ובמערכות מכ"ם.

אבל זה היה רק חימום. הסינים היו רוצים לדחוק את חיל הים האמריקני מנקודות מרכזיות בים, לא רק בקרבת סין, אלא בכל נתיב מרכזי בעולם העובר בדרך המשי הימית שלה, מסביר פישר. במצר מלאקה הנמצא בסמוך למלזיה, למשל, שדרכו עוברות כרבע מהסחורות בעולם, חתמה סין על הסכם עם מלזיה שבמסגרתו היא תבנה איים מלאכותיים שישמשו לתיירות ולפעילות ימית של ספינות משא. כך יוכל חיל הים הסיני להתנחל בסביבת המצר, כפי שכבר עשה בינואר 2017 כשצוללת סינית שהתה שם במשך ארבעה ימים ברציפות.

כאן נכנסת לתמונה התוכנית האמריקנית, שהיא הצעד הראשון בבלימת פרויקט המשי הסיני. בסוף יולי השנה הודיע מזכיר המדינה האמריקני, מייק פומפאו, כי ממשלת ארה"ב מתכוונת להגדיל את השקעותיה במדינות הודו-פסיפיק, כחלק מאסטרטגיה רחבה שמוביל דונלד טראמפ. "אנחנו רוצים שכל המדינות יוכלו להגן על הריבונות שלהן מניסיונות כפיה של מדינות אחרות", אמר פומפיאו ברמזו על סין. "בכל מקום שאמריקה מגיעה אליו, אנחנו מחפשים שיתוף פעולה, לא שליטה. אנחנו מאמינים בשיתופי פעולה אסטרטגיים, לא בתלות אסטרטגית… נסייע להן לפתח את הכלכלות שלהן בדרך שתבטיח כבוד אנושי. נעזור להן לשמור על האנשים שלהן מכפיה או משליטה של כוח גדול".

ההשקעות יתבצעו באמצעות גוף ממשלתי ששמו "תאגיד ההשקעות הפרטיות בחו"ל" (OPIC), שתקציבו יוכפל ויעמוד על כ-60 מיליארד דולר. סכום לא מבוטל שיאפשר לארה"ב להתחיל להתחרות ראש בראש עם סין באמצעות אותה "שיטת משי" של השקעה במיזמים של מדינות זרות.

עד היום מימן התאגיד השקעות בשווי כ-23 מיליארד דולר, לפי הוולסטריט ג'ורנל, כמו תחנת כוח בהונדורס, מתקן אחסון לדלק גרעיני באוקראינה וכביש אגרה בקולומביה. ארה"ב גם חתמה על הסכם בשווי 350 מיליון דולר עם מונגוליה לפיתוח מקורות מים חדשים ומתכננת להשקיע מאות מיליוני דולרים נוספים בפיתוח תשתיות הובלה ותחבורה בסרי לנקה, אמר פומפאו.

"בתקופה שבה סין משקיעה בשווקים המתעוררים תחת מודל ממשלתי, המודל האמריקני מציע אלטרנטיבה שמקדמת התפתחות… הנמנעת ממלכודות חוב", נכתב בהודעה לעיתונות שהוציא תאגיד ההשקעות ב-25 בספטמבר. הכסף שתציע ארה"ב לא רק יהיה נקי ממלכודות חוב, אלא גם יהווה אלטרנטיבה לנוכחות המפלגה הקומוניסטית הסינית והשפעתה הפוליטית. האם זה יספיק כדי לבלום את הבליץ הסיני? ימים יגידו.