הרשמה לניוזלטר

בואו נעשה סדר. נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, לא החליט “ביום בהיר אחד” לפתוח במלחמת סחר –…

עמאר מנצור | 10 באפריל 2018 | גיאו-פוליטיקה | 3 דק׳

מלחמת הסחר: מה התקשורת לא מספרת לכם?

בואו נעשה סדר. נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, לא החליט “ביום בהיר אחד” לפתוח במלחמת סחר – התמונה שמרבית כלי התקשורת בישראל ובעולם מציירים. הוא לא קם בוקר אחד ובנפנוף ידיים הטיל מסים על סחורות מסוימות שמיובאות לארה”ב, מהלך שעשוי לגרום לאיחוד האירופי ולסין לרצות לנקום ולהטיל מסים על סחורות שהן מייבאות מארה”ב.

לאמיתו של דבר, מלחמת הסחר התחילה מזמן, ולא ארה”ב התחילה אותה. אלא דווקא סין והאיחוד האירופי המפעילות כבר יותר משני עשורים שורה של טקטיקות שמטרתן להשיג יתרון תחרותי לא הוגן מול ארה”ב. במאמר הזה נתמקד בסין, שב-2001 הצטרפה לארגון הסחר העולמי שמטרתו לקדם סחר חופשי בין מדינות העולם. אולם עוד לפני שייבשה הדיו על הסכם הסחר, החלה סין להפר את עקרונות הארגון, למשל, כאשר חברות אמריקניות שרצו להיכנס לשוק הסיני ולמכור את מוצריהן, גילו שהן חייבות למצוא משקיע סיני שיקבל מניות בחברה שלהן. כך המשקיע הסיני, שלפעמים היה מתחרה ישיר של אותה חברה, ביטל את התחרות מולה.

צעד נוסף היה להתיר לחברות סיניות להשליך את שאריות החומרים הכימיים שלהן לנהרות, בעוד חברות אמריקניות “בזבזו” כספים כדי לשמור על הסביבה. זה נשמע שולי, אבל זה לא – תום דנזצ’ק, נשיא איגוד יצרני הפלדה בארה”ב, הסביר שחברת פלדה סינית כמו BaoSteel זוכה בדרך זו ליתרון של כ-40 דולר לכל טון פלדה שהיא מפיקה.

טריק סיני נוסף במסגרת מלחמת הסחר הסינית היה הורדת מחירים מתואמת, בניגוד לעקרונות ארגון הסחר העולמי. הסינים יצרו עודף מכוון של מתכות נדירות בשוק הבין-לאומי והובילו לירידת מחירן. כשהמחירים נפלו מתחת לעלות הפקת המתכות, מתחרים מערביים פשטו רגל ויצאו מהמשחק. תאגיד Molycorp האמריקני, שהיה פעם “מלך המתכות הנדירות” בזכות המכרה שלו בקליפורניה, נאלץ לסגור את המכרה ב-2002. ואז, הסינים העלו את מחירי המתכות באופן מתואם באמצעות הגבלת הייצוא שלהן מסין. תחמוצת צריום, למשל, המשמשת בתור רכיב קריטי בתאי דלק, התייקרה מ-3 דולר לקילוגרם ב-2007, ל-23 דולר לקילוגרם ב-2010. המהלך החזיר את Molycorp לשוק, אבל לא לזמן רב. כעבור שנה הסינים חזרו להוריד מחירים והפילו שוב את התאגיד שהגיע לפשיטת רגל, בעוד חברות סיניות מתחרות שרדו הודות לסובסידיות לא חוקיות (מבחינת ארגון הסחר העולמי) שנתנה להן המפלגה הקומוניסטית הסינית.

מהלכים דומים התרחשו בשוק הפלדה והאלומיניום, הסחורות הראשונות שטראמפ הטיל מס על היבוא שלהן לארה”ב. אחרי שסין הציפה את העולם באלומיניום זול, מתוך 23 מפעלי אלומיניום בארה”ב, נותרו שישה. אלומיניום טהור משמש בייצור מטוסים, כמו חמקן ה-F-35 שישראל רכשה מארה”ב. אבל בארה”ב נותר רק מפעל אחד שמסוגל להפיק אלומיניום טהור וגם הוא עובד בקיבולת של 40 אחוז, בגלל ירידת המחירים. ארה”ב לא יכולה לייבא אלומיניום כיוון שהמפעלים שמפיקים אותו נמצאים ברוסיה, בסין ובמזרח התיכון. “זה מסוכן מאוד מאוד, מן הסתם, מנקודת מבט של ביטחון לאומי, שיש לנו רק ספק אחד של חומר קריטי כל כך”, אמר בסוף אפריל 2016 שר המסחר האמריקני ווילבור רוס. לכן זה לא מפתיע שטראמפ החליט להעלות את המס על יבוא האלומיניום לארה”ב. הוא מבין שאם לא יעשה משהו בעניין, בקרוב ארה”ב כבר לא תוכל להמשיך להפיק מספיק אלומיניום לצרכיה. שלא כמו הממשלים האמריקנים הקודמים שהתעלמו ממלחמת הסחר הסינית שהרסה תעשיות אמריקניות שלמות, טראמפ מתכוון לשנות את המצב.


* עמאר מנצור הוא מחבר הספר The Art of Industrial Warfare

שתפו את הכתבה:

מלחמת הסחר: מה התקשורת לא מספרת לכם?

בואו נעשה סדר. נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, לא החליט “ביום בהיר אחד” לפתוח במלחמת סחר –…

עמאר מנצור | 10 באפריל 2018 | גיאו-פוליטיקה | 3 דק׳

תמונה: Drew Angerer/Getty-Images

בואו נעשה סדר. נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, לא החליט “ביום בהיר אחד” לפתוח במלחמת סחר – התמונה שמרבית כלי התקשורת בישראל ובעולם מציירים. הוא לא קם בוקר אחד ובנפנוף ידיים הטיל מסים על סחורות מסוימות שמיובאות לארה”ב, מהלך שעשוי לגרום לאיחוד האירופי ולסין לרצות לנקום ולהטיל מסים על סחורות שהן מייבאות מארה”ב.

לאמיתו של דבר, מלחמת הסחר התחילה מזמן, ולא ארה”ב התחילה אותה. אלא דווקא סין והאיחוד האירופי המפעילות כבר יותר משני עשורים שורה של טקטיקות שמטרתן להשיג יתרון תחרותי לא הוגן מול ארה”ב. במאמר הזה נתמקד בסין, שב-2001 הצטרפה לארגון הסחר העולמי שמטרתו לקדם סחר חופשי בין מדינות העולם. אולם עוד לפני שייבשה הדיו על הסכם הסחר, החלה סין להפר את עקרונות הארגון, למשל, כאשר חברות אמריקניות שרצו להיכנס לשוק הסיני ולמכור את מוצריהן, גילו שהן חייבות למצוא משקיע סיני שיקבל מניות בחברה שלהן. כך המשקיע הסיני, שלפעמים היה מתחרה ישיר של אותה חברה, ביטל את התחרות מולה.

צעד נוסף היה להתיר לחברות סיניות להשליך את שאריות החומרים הכימיים שלהן לנהרות, בעוד חברות אמריקניות “בזבזו” כספים כדי לשמור על הסביבה. זה נשמע שולי, אבל זה לא – תום דנזצ’ק, נשיא איגוד יצרני הפלדה בארה”ב, הסביר שחברת פלדה סינית כמו BaoSteel זוכה בדרך זו ליתרון של כ-40 דולר לכל טון פלדה שהיא מפיקה.

טריק סיני נוסף במסגרת מלחמת הסחר הסינית היה הורדת מחירים מתואמת, בניגוד לעקרונות ארגון הסחר העולמי. הסינים יצרו עודף מכוון של מתכות נדירות בשוק הבין-לאומי והובילו לירידת מחירן. כשהמחירים נפלו מתחת לעלות הפקת המתכות, מתחרים מערביים פשטו רגל ויצאו מהמשחק. תאגיד Molycorp האמריקני, שהיה פעם “מלך המתכות הנדירות” בזכות המכרה שלו בקליפורניה, נאלץ לסגור את המכרה ב-2002. ואז, הסינים העלו את מחירי המתכות באופן מתואם באמצעות הגבלת הייצוא שלהן מסין. תחמוצת צריום, למשל, המשמשת בתור רכיב קריטי בתאי דלק, התייקרה מ-3 דולר לקילוגרם ב-2007, ל-23 דולר לקילוגרם ב-2010. המהלך החזיר את Molycorp לשוק, אבל לא לזמן רב. כעבור שנה הסינים חזרו להוריד מחירים והפילו שוב את התאגיד שהגיע לפשיטת רגל, בעוד חברות סיניות מתחרות שרדו הודות לסובסידיות לא חוקיות (מבחינת ארגון הסחר העולמי) שנתנה להן המפלגה הקומוניסטית הסינית.

מהלכים דומים התרחשו בשוק הפלדה והאלומיניום, הסחורות הראשונות שטראמפ הטיל מס על היבוא שלהן לארה”ב. אחרי שסין הציפה את העולם באלומיניום זול, מתוך 23 מפעלי אלומיניום בארה”ב, נותרו שישה. אלומיניום טהור משמש בייצור מטוסים, כמו חמקן ה-F-35 שישראל רכשה מארה”ב. אבל בארה”ב נותר רק מפעל אחד שמסוגל להפיק אלומיניום טהור וגם הוא עובד בקיבולת של 40 אחוז, בגלל ירידת המחירים. ארה”ב לא יכולה לייבא אלומיניום כיוון שהמפעלים שמפיקים אותו נמצאים ברוסיה, בסין ובמזרח התיכון. “זה מסוכן מאוד מאוד, מן הסתם, מנקודת מבט של ביטחון לאומי, שיש לנו רק ספק אחד של חומר קריטי כל כך”, אמר בסוף אפריל 2016 שר המסחר האמריקני ווילבור רוס. לכן זה לא מפתיע שטראמפ החליט להעלות את המס על יבוא האלומיניום לארה”ב. הוא מבין שאם לא יעשה משהו בעניין, בקרוב ארה”ב כבר לא תוכל להמשיך להפיק מספיק אלומיניום לצרכיה. שלא כמו הממשלים האמריקנים הקודמים שהתעלמו ממלחמת הסחר הסינית שהרסה תעשיות אמריקניות שלמות, טראמפ מתכוון לשנות את המצב.


* עמאר מנצור הוא מחבר הספר The Art of Industrial Warfare

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
מה צפוי לקרות באפגניסטן

איל לוינטר

1. כוחות התנגדות ראשוניים לטליבן על פי מספר דיווחים שקשה לאמת, אמרולה סאלח, סגן נשיא אפגניסטן עד השתלטות הטליבן על קאבול והאיש שטוען...

חברות סיניות הופכות לבלתי ניתנות להשקעה

אנדרס קור

ב-30 ביולי הודיעה רשות ניירות הערך האמריקנית (SEC) כי היא עוצרת הנפקות חדשות של חברות סיניות עד שניתן יהיה להבין ולחשוף טוב...

ביידן יוצא מאפגניסטן, שערוכה כעת למלחמת אזרחים

איל לוינטר

ה-11 בספטמבר הוא הדד-ליין ליציאת הכוחות האמריקניים מאפגניסטן, לאחר 20 שנה בפנים. תאריך סימבולי בלבד, שכן עד תחילת...

המו”מ וההסכם עם איראן – שלושה תרחישים

איל לוינטר

ערב ירידת המגזין לדפוס החלטתי לקחת סיכון ולכתוב על השיחות בין וושינגטון לטהרן בעניין חזרה להסכם הגרעין. הסיכון נובע...

הדמוגרפיה רומזת שממשלות ישראל הבאות ינועו ימינה

איל לוינטר

אף אחד לא יכול לדעת מה יקרה בפוליטיקה המקומית שלנו בעוד שנה. בלתי אפשרי לחזות מה יקרה אפילו בעוד חודש. ולמרות זאת,...

כולנו עומדים למות, אבל האם ממשבר האקלים?

עידן לוי

מהו האיום הגדול ביותר על האנושות? מלחמה גרעינית? פגיעת אסטרואיד? מגפה קטלנית? אם הייתם שואלים אדם מהרחוב, בייחוד אם הוא צעיר,...

האם היהודים תומכים בנו?

לורנס סולומון

אחת מהנחות היסוד השגויות היא שיהודים תומכים ביהודים. המבצע האחרון בעזה, שהעלה ביקורת חריפה נגד ישראל, הזכיר נתון שרבים שוכחים – מרבית...

ביידן מעניש את האיראנים על חימוש החמאס

איל לוינטר

לאחר הפסקת האש בין מדינת ישראל והחמאס, עלה נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, לנאום בפני העולם ואמר את הדברים הדרמטיים הבאים: "עמיתיי...

שתפו: