מתוך ספרך* עולה שהיית במשך כמה שנים סוג של סוכנת מוסד.

"(צחוק מתגלגל). לא, לא, לא, ממש לא. היינו ונשארנו עורכי דין פרטיים. נעזרנו במוסד והמוסד נעזר בנו. למעשה זה היה במסגרת 'צִלְצָל', היחידה הסודית שנלחמת במימון ארגוני הטרור. היא מורכבת לא רק מאנשי מוסד, אלא גם מאנשי יחידות וסוכנויות הביון והביטחון בישראל. אבל בהחלט שיתפנו פעולה במשך שנים רבות".

מתי בפעם הראשונה אנשים מ"צלצל" פנו אליך?

"בסביבות מארס-אפריל 2002, אחרי הפיגועים הנוראיים בדולפינריום, בקפה מומנט בירושלים ובמלון פארק בנתניה. מאיר דגן שלח אלי נציגים של 'צלצל' לבדוק האם יש דרך להשתמש בהליכים משפטיים כדי לבלום את הכספים לארגוני הטרור. זה היה אחרי שבמשך שנתיים, מתחילת האינתיפאדה בשנת 2000, הגשתי תביעות נגד ארגוני טרור ומדינות תומכות טרור, וזכיתי בפסקי דין ובהחלטות לטובת קרבנות הטרור".

אפילו אחרי הפיגוע במגדלי התאומים בספטמבר 2001, ארה"ב עדיין לא חשבה לנכון לפעול נגד התשתית הכלכלית של הטרור

איך חשבת על הרעיון להגיש תביעות משפטיות נגד ארגוני הטרור?

"אנחנו יודעים שהכספים שהרשות הפלסטינית מקבלת מהאיחוד האירופי ומארה"ב שמשו את ארגוני הטרור, והוא הדין לגבי החמאס והג'יהאד האסלאמי שקיבלו עשרות מיליוני דולרים מאיראן, מערב הסעודית ומארגונים פרו פלסטיניים בארה"ב ובאירופה. רצינו לנסות לעזור בבלימת הטרור באמצעות עצירת הכספים האלה. כמובן שאלו המגישים את התביעות נגד ארגוני הטרור הם קרבנות הטרור עצמם. כך יוצא שאנחנו גם נלחמים נגד הטרור, וגם נותנים פיצוי לקרבנות שחייהם נהרסו".

ומתי במוסד התחילו לחשוב על עצירת הכספים לארגוני הטרור?

"מאיר דגן חשב על הרעיון בסוף האינתיפאדה הראשונה. הוא הקים את יחידת 'צלצל'. אבל רק כשהוא מונה לראש המוסד, ב-2002, הוא החל ממש להוציא מבצעים מן הכוח אל הפועל".

ניצנה דרשן-לייטנר | תמונה: Mike Cohen/Wikipedia

זה נשמע כמעט טריוויאלי שצריך לפגוע בתשתית הכספית של ארגוני הטרור, אז איך לא חשבו ועשו את זה קודם?

"למרבה הפלא, לא חשבו על זה קודם. להיפך, קמה התנגדות מבית לעצם הרעיון. תראי, אנשים כאן נלחמו על חייהם. היו נפגעים בקרב החיילים, שוטרי מג"ב נרצחו, המלחמה הייתה על הנפש, והרעיון ללכת אחרי התשתית הכלכלית היה רעיון מרוחק מאוד. היה צריך בשביל זה ראייה יצירתית מאוד, מחוץ לקופסה. הקונספציה הייתה שאתה נלחם במחבל, לא במי ששולח אותו. תראי כמה שנים לקח למאיר דגן ול'צלצל' לשכנע את ארה"ב להצטרף למאבק הזה.

"אפילו אחרי הפיגוע במגדלי התאומים בספטמבר 2001, ארה"ב עדיין לא חשבה לנכון לפעול נגד התשתית הכלכלית של הטרור. הם הלכו להילחם נגד אל-קאעידה באפגניסטן, רדפו אחרי בין לאדן, אבל לא פגעו בתשתית הכלכלית. הם גם לא הצטרפו לישראל במאבק שלה, אף על פי שרוב המימון לטרור הגיע בדולרים מבנקים בארה"ב או דרך סניפים של בנקים שלהם".

אחת הפעולות שעשית בארגון שהקמת, "שורת הדין", הייתה לתבוע את הסניף של בנק אוף צ'יינה בארה"ב – הבנק הסיני ששימש צינור להעברת כספים לחמאס לביצוע פיגועים. זה היה בשיתוף עם "צלצל"?

"כן".

אבל בסופו של דבר ממשלת ישראל מנעה את עדותו המכרעת במשפט של אחד מחברי המוסד עוזי שעיה. 

"כן, העדות הזו נבלמה עם יציאתו של נתניהו לסין, בביקור הראשון שלו".

מה את חושבת על זה?

"אני חושבת שזו הייתה טעות גדולה ובגידה בערכים, ועם הגישה הזאת נלחמנו עד הסוף, אף על פי שהבנו את האינטרסים הכלכליים של ישראל ליצור בת ברית חדשה – סין. בסופו של דבר התביעה נמחקה על דעת שני הצדדים. אבל אני יכולה לומר לך שבזכות התביעה הזאת סין נזהרת כעת במימון טרור".

אם נחזור ל"צלצל", למה בעצם הם צריכים אותך כדי לחסום כספים, למה הם לא פועלים דרך מוסדות רשמיים של המדינה?

"כי למדינה יש אינטרסים מתחלפים ולכן היא מוגבלת. כמו בדוגמה של בנק אוף צ'יינה. סין יכולה להיות פעם ידידה ופעם אויבת. הרשות הפלסטינית יכולה להיות פעם אויבת ופעם פרטנר למשא ומתן לשלום. מדינה גם מוגבלת ביחסי החוץ שלה ובשיקולים הפוליטיים שלה, והיא חתומה על אמנות בין-לאומיות המונעות ממנה לפעול במישור כזה. לכן היה צורך לעשות מיקור חוץ ולהפעיל אנשים פרטיים שאינם כפופים לאינטרסים של המדינה".

ספרי על אחת הפעולות שעשית במשותף עם "צלצל".

"אחת הפעולות הייתה נגד 'בנק קנדה לבנון' שהיה הבנק המרכזי של החיזבאללה. במלחמת לבנון השנייה היה ברור שהכספים בחשבונות שם הם הדלק למלחמה, הם שמחזיקים את החיזבאללה מעל פני המים. קיבלנו מידע מ'צלצל' שאיראן מעבירה כספים לחיזבאללה בדולרים דרך בנק אמריקן אקספרס בארה"ב, ל'בנק קנדה לבנון'. היה ניסיון מורכב מאוד לבקש מארה"ב למנוע את העברת הכספים לחשבונות האלה. ארה"ב סירבה משום שחששה שפגיעה ב'בנק קנדה לבנון' תפגע באוכלוסייה בדרום לבנון, משום שזה היה הבנק העיקרי שם. אז דגן ביקש מראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, להפגיז את הבנק. בצה"ל התנגדו אבל דגן התעקש, ובסופו של דבר צה"ל הפגיז את הבנק ואת הסניפים שלו.

"הכספים של החיזבאללה נפגעו קשות וגם האינפורמציה של הבנקים. אחרי המלחמה ניסה דגן שוב לשכנע את האמריקנים לנתק את הקשרים עם 'בנק קנדה לבנון' וכשהם סירבו, ביקשו מאיתנו להגיש תביעה נגד 'בנק קנדה לבנון' בשם הקרבנות – אזרחים אמריקנים המתגוררים בישראל. בית המשפט דחה את התביעה ואנחנו ערערנו על פסק הדין. בית הדין לערעורים ביטל את פסק הדין הקודם, תוך שהוא מסתמך על חוק בארה"ב בשם 'חוק היד הארוכה', וקנס את 'בנק קנדה לבנון' ב-114 מיליון דולר, דבר שהביא לסגירה מוחלטת של הבנק ולהפסקת פעילותו בלבנון".

כתבת בספרך שממשלות בעולם קיבלו השראה מהפעולות של "צלצל".

"נכון. במבצע 'צוק איתן' (2014) צה"ל ירה טיל למכונית של איש כספים של החמאס שהגיע ממצרים לרצועה והביא איתו 13 מיליון דולר לתשלום משכורות לאנשי החמאס. ארה"ב החליטה לעשות אותו דבר ב-2016 מול דאע"ש: לחסל את עבד אל-רחמן מוסטפא אל קאדולי, מי שהיה אחראי על מערכת הכספים שלהם וגם סגנו של אבו בכר אל בגדדי, מנהיג דאע"ש. האיש הזה היה האדם היחיד שידע מה היתרה בכל חשבון, מה הקוד, מה שם המשתמש, איפה נמצאים כל החשבונות, על שם מי הם רשומים. ארה"ב חיפשה אותו במשך זמן רב עד שמצאה אותו בעיראק וחיסלה אותו, וזה הביא לפגיעה חמורה בתשתית הכלכלית של דאע"ש".

יחידת "צלצל" עדיין ממשיכה לפעול?

"כן. אבל לאחר פטירתו של דגן פרשו הסוכנים העיקריים שפעלו ב'צלצל', ומדינת ישראל העבירה את היחידה בכפיפות למשרד הביטחון. כך שהפעילות של היחידה נמשכת אבל לא כיחידה סודית של המוסד. הם פועלים כעת יותר בתוך הארץ נגד כספים המועברים לארגוני טרור בגדה המערבית ובעזה".

ואת עדיין בקשר איתם?

"כן, בהחלט".

* Harpoon: Inside the Covert War Against Terrorism's Money Masters (2017)