" מאז שמפלגת הצדק והפיתוח (AKP) עלתה לשלטון ב-2002, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, לא הפסיד פעם אחת בבחירות", כותב העיתונאי הטורקי בוראק בקדיל (Burak Bekdil) במאמר שחיבר עבור מרכז בגין-סדאת למחקרים אסטרטגיים בדצמבר 2017. "אין-ספור תיאוריות ניסו להסביר מדוע אף אחד לא הצליח לערער עליו. מתנגדיו של ארדואן, טורקים וזרים, מטילים את האשמה באסלאמיזציה הגלויה של המדינה החילונית-לשעבר. מנקודת מבטם, ארדואן לקח אומה של 80 מיליון נפשות והפך אותה לבת ערובה. זה לא נכון".

כדי להבין מדוע זו שגיאה, מסביר בקדיל, שביקר בעבר בישראל ונחשב לעיתונאי מוערך בקרב חוקרי טורקיה בישראל, צריך להסתכל על הפרופיל החברתי של הבוחר הטורקי הממוצע – עני יחסית, בלי אמצעים רבים. כ-50 אחוז מהטורקים חיים על משכורת שנעה בין 180 דולר ל-500 דולר בחודש.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, אף על פי שארדואן כלא כ-50 אלף איש מאז ניסיון ההפיכה נגדו ביולי 2016, ויותר מ-150 אלף עובדי ציבור פוטרו מתפקידם, לטורקים פחות אכפת מחופש, ויותר מההטבות הכלכליות שהם מקבלים. "לטורקים אכפת יותר מהפחם שהם מקבלים בחינם מממשלתו של ארדואן… מאשר מהמצב הדמוקרטי המביך של מדינתם".

בקדיל משתמש בפחם כדי להבהיר עיקרון: כמות המשפחות המקבלות פחם מארדואן גדלה מ-1.1 מיליון ב-2003 ל-2.15 מיליון ב-2014, דבר הרומז על גידול במספר המשפחות העניות. לכאורה, עלייה בעוני אמורה להתפרש כעלייה בחוסר שביעות הרצון כלפי ההנהגה. בפועל, קרה דבר הפוך – המשפחות העניות מרוצות יותר כיוון שהן מקבלות פחם בחינם לחימום בתיהן.

ארדואן מבין את העיקרון הזה, וכך הצליח לגייס מיליוני קולות נוספים. הוא בנה פרויקטים גרנדיוזיים, כמו מסגד ענק ושדה תעופה נוסף באיסטנבול; כבישים, גשרים וכדומה – סוג הדברים שפורטים על המיתרים של מיליוני בוחרים. בקדיל מציין ש-74 אחוז מהטורקים גם מזדהים בתור אנשים המבצעים את "כל חובות" האסלאם. במילים אחרות, הם שמרנים-דתיים או שמרנים, דבר המסביר חלק נוסף בפופולאריות של ארדואן.