אחרי כתישה ארוכה מן האוויר ממפציצי חיל האוויר הרוסי, שהשאירה את סוריה עיי חורבות, הצליחה קואליציה בין-לאומית לסלק את דאע"ש מבירתו א-רקה, אבל מי שחושב שדאע"ש נעלם טעות בידו. דאע"ש קיבל מכה קשה, אבל הוא קיים. הוא חזר למצבו הקודם – ארגון טרור אכזרי ומתוחכם, שיפעל עכשיו מתוך האוכלוסייה הסונית שואפת הנקם, וממרחבי המדבר הסורי, שלתוכו איש אינו מעז להיכנס.

כדי להבין מה צפוי לנו בהמשך הדרך, נעשה סקירה סכמתית של הכוחות הפועלים בסוריה, ומה הם כללי המשחק.

על הקרקע פועל ערב רב של קבוצות תחת שמות וכינויים רבים, דבר המקשה על אפיונם המדויק. את בליל הקבוצות האלה אפשר לקטלג לשתי קטגוריות. קבוצות השייכות לאל-קאעידה, וקבוצות השייכות לאחים המוסלמים, או לפחות התחילו כאחים מוסלמים והתפתחו לקבוצות סוריות דתיות.

מה ההבדל? בעוד קבוצות אל-קאעידה, ובראשן כמובן דאע"ש, לא רואות בסוריה את העיקר, אלא את החליפות העולמית, הרי הקבוצות השייכות לאחים המוסלמים רואות בשחרור סוריה את העיקר – את הדחת אסד וכינון ממשל סורי חדש. ולכן, קבוצות אלה לא רק נמנעות מביצוע פיגועי טרור באירופה, או במדינות ערב, אלא גם מבקשות להיות חלק מן הפתרון לסוריה, ולהשתלב בשיחות השלום למיניהן.

את הקבוצה הזאת אפשר לכנות בשם "נוסרה" אף על פי שהן שינו את שמן ל"ארגון שחרור א-שאם". "שאם" הוא שמה הקלאסי של סוריה.

מדוע שינתה נוסרה את שמה? מכיוון שמכוני המחקר של המערב, וגם זרועות המודיעין שלו, נטו לקטלג את א-נוסרה כארגון של אל-קאעידה, בגלל הרטוריקה הדומה. לפיכך, בשלבים קריטיים של המלחמה, מנע המערב סיוע צבאי מקבוצות א-נוסרה, שיכול היה להשיג להם יתרון במערכה הכפולה שניהלו: מול צבא אסד, ומול דאע"ש שהייתה אל-קאעידה האמיתית.

רק בשלבים מאוחרים של המלחמה הבין המערב את טעותו, וכאשר ריכז כוחות נגד המדינה האסלאמית – דאע"ש – הניח מאחור את ריכוזי א-נוסרה למיניהם, כמו במובלעת אידליב.

לצד הכוחות המקומיים, יש בסוריה מעורבות זרה אינטנסיבית ביותר. כולם מכירים את הכוח הברוטלי שמפעילה רוסיה כדי למנוע את נפילתו של אסד, אבל כמה אלפי חיילים אמריקניים נמצאים אף הם לצד הכוחות הכורדיים שבצפון המדינה.

מה רוצה רוסיה, ומה רוצה ארה"ב, והאם יש זהות אינטרסים ביניהם? נראה שיש.

את רוסיה מעניינים שני דברים. ראשית לשמור על הבסיסים שלה בים התיכון, בלטקיה ובטרסוס, ואת נמל התעופה בחמיימים – כולם נמצאים באזור העלווי של סוריה. שמירה על אסד נועדה לייצב את המצב באזור זה. שנית, דווקא מכיוון שהנשיא אובאמה זנח את בעלי הברית של ארה"ב, רצה הנשיא פוטין להפגין את נאמנותו לבעלי בריתו, וליצור לעצמו דימוי של מי שניתן לסמוך עליו. הנאמנות לאסד נועדה גם כדי להרשים שחקנים אחרים, כמו הנשיא סיסי במצרים.

מה האינטרס האמריקני? קודם כל, לא לתת לרוסיה להיות שחקן יחיד בזירה הסורית. אבל גם לא לתת לאיראן לכונן את הקשת השיעית.

זה מחייב אותנו להסביר את המצב בכורדיסטן הסורית. לפני המרד נגד אסד הייתה המפלגה השלטת בכורדיסטן, PYD – מפלגת האיחוד הדמוקרטית, חלק מן השלטון של אסד. הכורדים לא פעלו נגד אסד בשנים הראשונות של המרד, ולפיכך, צבא אסד הניח להם. אבל, כאשר הקואליציה הבין-לאומית התארגנה נגד המדינה האסלאמית, החליטה ארה"ב שהכורדים של סוריה יהיו ה-"Boots on the ground". הם היו מן היחידות העיקריות אשר הביאו לכיבוש א-רקה, או עיי החורבות שנותרו ממנה.

הקשר של ארה"ב עם הכורדים שבסוריה אינו מקובל על נשיא טורקיה, ארדואן, כי מבחינתו הבעיה הכורדית היא הבעיה העיקרית המאיימת על שלמות טורקיה. כל מעורבותו בסוריה היא בראש ובראשונה נגד הכורדים. צבא טורקיה תקע טריז בין שני חלקי כורדיסטן, והוא מעורב עמוקות במימון ובתחזוקה של כוחות נוסרה באידליב שבצפון סוריה. ארדואן חושש שכוחות כורדיסטן יגיעו אל הים התיכון, ואז יהיה להם גם פתח לים וגם לחבל הכורדי של עיראק, ושני חלקי כורדיסטן יפרצו את המצור שבו הם נתונים, מזה דורות, ומונע מהם עצמאות.

מכיוון שחסימת דרכם של הכורדים אל הים היא המטרה האסטרטגית של טורקיה, יש לצפות שבשלב הבא ינסה צבא טורקיה לחסל את המובלעת הכורדית שבמערב סוריה.

הכורדים של סוריה ערים לכך שבעלי בריתם האמריקנים, הם גם בעלי ברית של טורקיה, ולכן, אם טורקיה תצא נגדם, הם אינם סומכים על האמריקנים שיעמדו לימינם מול טורקיה. בגידת ארה"ב בכורדים של עיראק עומדת לנגד עיניהם. לפיכך, לצד הקשר הטוב שיש להם עם ארה"ב, הם גם שומרים על יחסים טובים עם רוסיה.

הנה, מצאנו בכורדיסטן קשר רוסי-אמריקני המשליך על עניינים אחרים. למפלגת PYD של הכורדים שבסוריה גם קשר טוב עם איראן. מפלגת האחות שלה בטורקיה, ה-PKK, קשורה באיראן באורח פעיל במלחמת הגרילה נגד טורקיה.

בגלל הקשר הטוב שלה עם רוסיה ועם ארה"ב יש ל-PYD אופציה להתנתק מאיראן, ולמעשה לשמש חיץ נגד מימוש הקשת השיעית.

זה שארה"ב היא נגד איראן, זה ברור וידוע. האם גם רוסיה נגד איראן? עקרונית – לא. אלה שתי בעלות ברית, אבל לא בכל דבר. כאשר איראן מטפחת חלומות אימפריאליסטים – בזה רוסיה אינה תומכת. רוסיה רוצה איראן הזקוקה לה, ולא איראן חזקה, שרוסיה זקוקה לה.

רוסיה רוצה, כאשר תגיע סופה של המלחמה, להתכנס בחבל העלווים ובדמשק, ולא לשקוע בבוץ הסורי, כמו שארה"ב שקעה בווייטנאם. רוסיה אינה רוצה שאיראן תגרור אותה להרפתקאות ולמלחמות אין קץ, וכמובן אינה רוצה לראות אימפריה שיעית שתקרין לרעה על השיעים הרבים שבתחומה.

לכן, רוסיה רוצה לצרף את הסונים להסדרים על סוריה. בכל הוועידות על שלום בסוריה שביוזמת רוסיה, או בהשתתפותה, יש נוכחות סונית ברורה.

המוקש הגדול במציאת פתרון היה עד כה עתידו של אסד. האופוזיציה הסונית לא ויתרה על סילוקו של אסד – "רוצח ההמונים" – ורוסיה לא יכלה לוותר עליו כל עוד המלחמה הייתה בעיצומה.

אבל כעת הדברים השתנו. מכיוון שרוסיה אינה רוצה לסייע לקשת השיעית, ובעניין זה יש לה הבנה עם ארה"ב, אולי עכשיו היא תשקול את סילוקו של אסד. זה אולי סוד הפגישות המרובות יחסית שהיו לאחרונה בין פוטין לאסד.

באחרונה גם היו מגעים רבים בין רוסיה לערב הסעודית – המעצמה הסונית שנואשה מן המורדים הסונים שלא עלה בידם, חרף כל הסיוע שקיבלו ממנה, להכריע את אסד. האם תסייע ערב הסעודית לרוסיה לשפר את יחסיה עם המורדים הסונים? האם זה יבוא על חשבון חיזבאללה? האם יגיעו ארה"ב ורוסיה להסדר שבו ישתתפו הסונים, בתמיכת ערב הסעודית כדי לחסום את איראן בסוריה? האם תוכל רוסיה לשמור על יציבות החבל העלווי גם בלי אסד?

אלה השאלות, כך נדמה לי, שיעמדו במרכז ההסדרים לסיום המלחמה בסוריה, אבל, התשובות לא יגיעו במהרה כי דאע"ש עדיין קיים. ארגון הטרור איבד את מרכזיו, אבל לא הלך לשום מקום.

פנחס ענברי הוא סופר של המזה"ת, אנליסט בכיר ב-JCPA ומחבר הרומן הפוליטי "שומר השאול"

הקשר של ארה"ב עם הכורדים שבסוריה אינו מקובל על נשיא טורקיה, ארדואן, כי מבחינתו הבעיה הכורדית היא הבעיה העיקרית המאיימת על שלמות טורקיה. כל מעורבותו בסוריה היא בראש ובראשונה נגד הכורדים. צבא טורקיה תקע טריז בין שני חלקי כורדיסטן, והוא מעורב עמוקות במימון ובתחזוקה של כוחות נוסרה באידליב שבצפון סוריה. ארדואן חושש שכוחות כורדיסטן יגיעו אל הים התיכון, ואז יהיה להם גם פתח לים וגם לחבל הכורדי של עיראק, ושני חלקי כורדיסטן יפרצו את המצור שבו הם נתונים, מזה דורות, ומונע מהם עצמאות.

מכיוון שחסימת דרכם של הכורדים אל הים היא המטרה האסטרטגית של טורקיה, יש לצפות שבשלב הבא ינסה צבא טורקיה לחסל את המובלעת הכורדית שבמערב סוריה.

הכורדים של סוריה ערים לכך שבעלי בריתם האמריקנים, הם גם בעלי ברית של טורקיה, ולכן, אם טורקיה תצא נגדם, הם אינם סומכים על האמריקנים שיעמדו לימינם מול טורקיה. בגידת ארה"ב בכורדים של עיראק עומדת לנגד עיניהם. לפיכך, לצד הקשר הטוב שיש להם עם ארה"ב, הם גם שומרים על יחסים טובים עם רוסיה.

הנה, מצאנו בכורדיסטן קשר רוסי-אמריקני המשליך על עניינים אחרים. למפלגת PYD של הכורדים שבסוריה גם קשר טוב עם איראן. מפלגת האחות שלה בטורקיה, ה-PKK, קשורה באיראן באורח פעיל במלחמת הגרילה נגד טורקיה.

בגלל הקשר הטוב שלה עם רוסיה ועם ארה"ב יש ל-PYD אופציה להתנתק מאיראן, ולמעשה לשמש חיץ נגד מימוש הקשת השיעית.

זה שארה"ב היא נגד איראן, זה ברור וידוע. האם גם רוסיה נגד איראן? עקרונית – לא. אלה שתי בעלות ברית, אבל לא בכל דבר. כאשר איראן מטפחת חלומות אימפריאליסטים – בזה רוסיה אינה תומכת. רוסיה רוצה איראן הזקוקה לה, ולא איראן חזקה, שרוסיה זקוקה לה.

רוסיה רוצה, כאשר תגיע סופה של המלחמה, להתכנס בחבל העלווים ובדמשק, ולא לשקוע בבוץ הסורי, כמו שארה"ב שקעה בווייטנאם. רוסיה אינה רוצה שאיראן תגרור אותה להרפתקאות ולמלחמות אין קץ, וכמובן אינה רוצה לראות אימפריה שיעית שתקרין לרעה על השיעים הרבים שבתחומה.

לכן, רוסיה רוצה לצרף את הסונים להסדרים על סוריה. בכל הוועידות על שלום בסוריה שביוזמת רוסיה, או בהשתתפותה, יש נוכחות סונית ברורה.

המוקש הגדול במציאת פתרון היה עד כה עתידו של אסד. האופוזיציה הסונית לא ויתרה על סילוקו של אסד – "רוצח ההמונים" – ורוסיה לא יכלה לוותר עליו כל עוד המלחמה הייתה בעיצומה.

אבל כעת הדברים השתנו. מכיוון שרוסיה אינה רוצה לסייע לקשת השיעית, ובעניין זה יש לה הבנה עם ארה"ב, אולי עכשיו היא תשקול את סילוקו של אסד. זה אולי סוד הפגישות המרובות יחסית שהיו לאחרונה בין פוטין לאסד.

באחרונה גם היו מגעים רבים בין רוסיה לערב הסעודית – המעצמה הסונית שנואשה מן המורדים הסונים שלא עלה בידם, חרף כל הסיוע שקיבלו ממנה, להכריע את אסד. האם תסייע ערב הסעודית לרוסיה לשפר את יחסיה עם המורדים הסונים? האם זה יבוא על חשבון חיזבאללה? האם יגיעו ארה"ב ורוסיה להסדר שבו ישתתפו הסונים, בתמיכת ערב הסעודית כדי לחסום את איראן בסוריה? האם תוכל רוסיה לשמור על יציבות החבל העלווי גם בלי אסד?

אלה השאלות, כך נדמה לי, שיעמדו במרכז ההסדרים לסיום המלחמה בסוריה, אבל, התשובות לא יגיעו במהרה כי דאע"ש עדיין קיים. ארגון הטרור איבד את מרכזיו, אבל לא הלך לשום מקום.

---

פנחס ענברי הוא סופר של המזה"ת, אנליסט בכיר ב-JCPA ומחבר הרומן הפוליטי "שומר השאול"