כל הסנקציות שהוטלו עד היום על צפון קוריאה (בשנים 2006, 2009, 2013, 2016) נכשלו. קים ג'ונג-און, דיקטטור צפון קוריאה, ממשיך לצפצף על הקהילה הבין-לאומית ומפתח במרץ נשק גרעיני וטילים ארוכי טווח.

אולי הגיע הזמן שארה"ב תתחיל ללחוץ על נקודות התורפה שלו – בנקים סינים גדולים, המשמשים צינורות שדרכם חברות סיניות מסייעות למשטרו של קים לעקוף את הסנקציות, לרכוש ציוד צבאי, להלבין הון עתק ולקנות חומרים לפיתוח תוכניות הנשק שלו.

אולי הגיע הזמן שארה"ב תתחיל ללחוץ על נקודות התורפה של צפון קוריאה – הבנקים הסינים הגדולים

ארה"ב לא ניסתה מעולם ללחוץ על בנקים סינים גדולים. היא לחצה רק על חברות סיניות מסוימות המסייעות לצפון קוריאה לעקוף את הסנקציות המוטלות עליה, וגם את זה היא עשתה באופן חלקי וזמני. ב-2005 הוטלו סנקציות על הבנק הסיני "בנקו דלתא אסיה" (Banco Delta Asia) שמושבו במקאו. הבנק שימש כמרכז הלבנת כספים עבור צפון קוריאה, לפי משרד האוצר האמריקני, ונשמרו בו ככל הנראה גם כספיהם של פקידי ממשל בכירים במשטר הצפון קוריאני.

הפרשה אז הסתיימה דווקא לטובת צפון קוריאה. סין לחצה על ממשל בוש להסיר את הסנקציות, וטענה שבתמורה צפון קוריאה תחזור לשולחן הדיונים על תוכנית הגרעין (ביחד עם סין, רוסיה, יפן ודרום קוריאה). ממשל בוש התקפל, אבל פיונגיאנג לא עמדה בהבטחתה, ואחרי שנתיים נטשה את הדיונים.

במהלך כהונת הנשיא אובמה, בספטמבר 2016, הטיל משרד האוצר האמריקני סנקציות על חברת Dandong Hongxiang Industrial Development Co (בקיצור DHID), המתוארת במסמכים של משרד המשפטים האמריקני כמי שעוסקת במסחר (יבוא-יצוא) בין סין לצפון קוריאה. לפי האמריקנים, החברה, שביחד עם חברת בת שלה "תופסת נתח של יותר מ-20 אחוז מהשוק", הזמינה וסיפקה עבור המשטר הצפון קוריאני סחורות בשווי מאות מיליוני דולרים, אותם הצליחה להעביר דרך ערוצי שילוח סינים מקומיים.

אבל מעבר למקרים נקודתיים נוספים, לא נעשו פעולות משמעותיות נגד חברות סיניות. ממשל אובמה רצה לאפשר לסינים לטפל בחברות שלהם בעצמם. זו כמובן הייתה טעות – בייג'ינג לא טיפלה באף אחת מהן. מדוע? הדעות חלוקות. פרשנות אחת גורסת שמקצת מהעומדים בראש החברות משויכים למחנה, בתוך המפלגה הקומוניסטית הסינית, המתנגד למנהיג סין, שי ג'ין-פינג, ולכן פועלים בניגוד לרצונו. שי מנסה לטפל בחברות האלה, אבל עד כה לא הצליח. פרשנות נוספת גורסת ששי אינו רוצה לטפל בצפון קוריאה, ובוודאי שלא להוביל לקריסתה, כדי לא ליצור כאוס שגם יקרב את חיילי צבא ארה"ב לגבולו.

כמובן שלא רק הסינים סוחרים עם צפון קוריאה, אבל כ-85 אחוז מהסחר של צפון קוריאה (יבוא-יצוא) מתבצע מול סין. בשלוש השנים האחרונות כ-5,200 חברות סיניות סחרו מול משטרו של קים, רובן לא רלוונטיות, כיוון שרק מספר חברות בודדות תופסות נתח גדול מהמסחר, לפי תחקיר של חברת המחקר C4ADS שמושבה בוושינגטון. בסוף אוגוסט החליט ממשל טראמפ להטיל סנקציות על עשר חברות ועל אנשים פרטיים, הממלאים תפקיד חשוב בסחר עם צפון קוריאה – כולל מכירת חלקים ומערכות המשמשים לייצור תוכנית הנשק שלה. רובן חברות סיניות.

זה כמובן לא מספיק. אם יש משהו שההיסטוריה מלמדת, זה שהפעילות "המלוכלכת" של חברות סיניות עשויה להתפזר למוסדות נוספים, כדי להקשות על ארה"ב לאכוף את הסנקציות. וכך, במקום חברה אחת שתיסגר, תצוץ אחרת במקום אחר, וניקלע למשחק בסגנון "הכה בחפרפרת".

כיצד ניתן לנצח במשחק "הכה בחפרפרת"? ברוס קלינגר, שהיה ראש סניף הסי-איי-אי בדרום קוריאה, וכיום חוקר עמית בכיר במרכז לחקר אסיה של Heritage Foundation, מציע ללכת בגדול ולפגוע ישירות בארבעת הבנקים הסינים הגדולים – הנשלטים בידי המפלגה הקומוניסטית הסינית – אם יימצא שהם מעורבים בפעילות מול צפון קוריאה.

לממשל האמריקני כבר ידוע שלחברת DHID הסינית (שהוזכרה קודם) היו חשבונות בנק בכמה מארבעת הבנקים. "בנק אוף צ'יינה", אחד מהארבעה הגדולים, הוזכר בפאנל של מועצת הביטחון של האו"ם שנערך בפברואר 2016, כמי שסייע להעלים כל זכר לשם "צפון קוריאה" מתשלומים של חברה שסיפקה שירותי ניהול לספינות שסחרו מול צפון קוריאה. "בנק אוף צ'יינה" היה גם זה שהעביר כסף לחמאס, כפי שנחשף ב-2013, בעקבות תביעה שהוגשה נגדו.