ב-2014, בעיר וו-האן שבמרכז סין, יצאה גברת וו לקניות. כשקיבלה עודף מהקופאית, ארבעה שטרות של יואן אחד, היא הבחינה בדבר מה מוזר: בפינה הימנית של כל שטר הוטבע סמל שלא ראתה קודם לכן – מלבן שחור עם נקודות קטנות, קיו-אר קוד שאפשר לסרוק באמצעות הטלפון הנייד. מתחת למלבן נכתב: "סרוק והורד תוכנה כדי לפרוץ את החומה".

וו סיפרה על כך לתחנת טלוויזיה מקומית, וכעבור יממה החלו לצוץ ברחבי סין ידיעות על שטרות דומים שנצפו במקומות נוספים. ברשתות החברתיות סיפרו אנשים שכאשר סרקו את הקיו-אר-קוד הגיעו לאתר שהציע להם להוריד תוכנה. "ניסיתי לסרוק", כתב גולש אחד ברשתות החברתיות, "ולא יכול להיות! אני סוף סוף יכול לצפות ביו-טיוב"; "זה כל כך שימושי", כתב אדם נוסף, "רק כשאתה מדלג מעל החומה של הצנזורה, אתה יכול לראות בבירור מה קורה בסין".

בינתיים, בארה"ב, ישב סיני בשנות ה-30 לחייו, ששמו ביל שייָא, מול המחשב הנייד שלו וצפה כיצד כמות המשתמשים בתוכנה שפיתח עולה. שייא נולד בסין, למד במוסדות השכלה שונים, והיגר לארה"ב כדי להמשיך ללמוד. בראיון לאפוק טיימס הוא מתגלה כבחור מסתורי וזהיר שלא מנדב מידע. שייא נזהר לא לחשוף שום פרט אישי שיסייע לשלטון הסיני לגלות את זהותו האמיתית, או את מקום מושבו בארה"ב.

"לא אני הדפסתי את הקיו-אר-קוד על השטרות, אלא משתמשי התוכנה בסין שרצו להעביר אותה ליותר אנשים", אומר שייא. "השלטון הסיני לא יכול למנוע את הורדת התוכנה, כי העלינו אותה לשירות האחסון בענן של אמזון. כדי לחסום אותה, הוא צריך לחסום את אמזון, והוא לא יעשה את זה".

אבל עשרה ימים לאחר מכן שלטונות סין הכינו לשייא הפתעה בלתי צפויה. ווי-בו (Weibo), אתר פופולארי בסין, מעין רשת חברתית עם 500 מיליון משתמשים, נפל לפתע.

כששייא הביט שוב במסך המחשב הוא ראה תנועה אדירה של משתמשים, הולכת וגדלה, לאחד השרתים שלו. "זה היה לא נורמלי, השלטון הסיני הפנה את כל המשתמשים בווי-בו לאחד השרתים שלנו וניסה להפיל אותו".

מהגראג' בעמק הסיליקון

סיפורו של שייא מתחיל בגראג' קטן בעמק הסיליקון, אי שם בתחילת שנות ה-2000, כשקבוצה קטנה של מתכנתים שהוא אחד מחבריה, רצתה לסייע לאנשים בסין לעקוף את "חומת האש הגדולה" של סין – כינוי למערכת הדיגיטלית המתקדמת בעולם לצנזורה על האינטרנט ולפיקוח על המשתמשים בו. "חומת האש" מאפשרת לשלטון הסיני לחסום כל פיסת מידע באינטרנט הסיני – החל מאתרי חדשות מערביים, ועד פוסטים של סינים המעוניינים להביע דעה שאינה מוצאת חן בעיני הרשויות. שייא וצוותו רצו לאפשר לסינים לקרוא חדשות לא מצונזרות, במיוחד על הפרות זכויות אדם קשות המתרחשות בכל רחבי סין.

"בהתחלה אספנו כתובות אימיילים של אנשים רבים בסין", הוא מספר, "ושלחנו אליהם ניוזלטר עם חדשות לא מצונזרות שפורסמו מחוץ לסין, כמו מידע על הרדיפה נגד מתרגלי הפאלון גונג וחדשות על פקידים מושחתים. אבל אז גילינו שמישהו חוסם אותנו".

כדי להתגבר על זה, שייא וחבריו פיתחו תוכנה אוטומטית היכולה להמיר טקסט לתמונות ולשנות מילים מסוימות כדי שהמידע יגיע. אבל הם רצו לעשות משהו גדול יותר.

"רצינו שאנשים בסין יוכלו לקרוא בכל רגע עיתונות מערבית, לקרוא חדשות לא מצונזרות על הרדיפה בסין, שיקראו כל מה שבא להם, ויגיבו לזה", הוא אומר. כך נולדה התוכנה FreeGate. התוכנה פותחת מעין מנהרה מוצפנת באינטרנט שמערבלת את הנתונים שנכנסים אליה, כך שמערכת הצנזורה הסינית לא תוכל לזהות אותם. לאחר מכן היא מעבירה את המידע לרשת של שרתים הממוקמת בארה"ב או במדינות אחרות ובדרך זו מאפשרות לסינים לצפות ביו-טיוב, לגלוש בפייסבוק, לקרוא את אתר הסי-אן-אן, וגם להגיע לאתר אפוק טיימס המצונזר בסין.

ב-2006 המתכנתים התאחדו עם קבוצת מתכנתים נוספת והקימו את הקונסורציום הגלובלי לחופש באינטרנט (GIFC). מרבית המתכנתים בקונסורציום מעבירים את שעות היום כמהנדסי תוכנה בחברות כמו מיקרוסופט, נאס"א, יאהו ואפל. אבל אחרי שעות העבודה, בלילות ובסופי השבוע, הם יוצאים למלחמה דיגיטלית נגד המעצמה השנייה בגודלה בעולם.

את המלחמה הזו, נגד הצנזורה הסינית, ומול צבא האקרים עצום בגודלו, הם עושים מביתם, באמצעות המחשבים האישיים שלהם ובאמצעות המשאבים המצומצמים שהצליחו לגייס. שוב ושוב, בייג'ינג תוקפת את התוכנות שפיתחו ומצליחה לשכלל את החסימה שלה; אבל שוב ושוב, חבורת המתכנתים מעמק הסיליקון מצליחה לעקוף את החסימה.

הניצחונות לא מגיעים ללא זיעה והקרבה. שייא, כמו גם מתכנתים אחרים בצוות, עזב עבודה מכניסה כדי להקדיש את כל זמנו למשימה. הם משקיעים בכך כמעט את כל חסכונותיהם. חלקם אף מכרו את ביתם.

מה גורם להם להמשיך לעשות אותו דבר לאורך שנים? הידיעה שעוד ועוד אנשים בסין משתמשים בטכנולוגיה שלהם, ושבכוחה להפיל בסופו של דבר את חומת הצנזורה.

שייא גילה שלא רק בסין משתמשים בתוכנה. ב-2007 למשל, תושבים בבורמה החלו להשתמש בתוכנה בקצב מואץ כדי לצפות בקטעי וידאו שבהם רואים את המשטרה מכה מפגינים במהלך מהפכת הזעפרן באותה שנה; בסוף דצמבר 2010, חלה עלייה חדה של 700 אחוז בכניסות לתוכנה מתוניסיה, רגע לפני שפרץ האביב הערבי; חודש לאחר מכן, בינואר 2011, התרחשה שוב עלייה דרמטית, הפעם משמעותית הרבה יותר – 6,125 אחוז, ממצרים. ובאופן שוטף משתמשים בתוכנה גם גולשים באיראן.